לחץ
שלום, ברור לי שתשובה להודעה שלי פה בפורום לא תפתור את כל בעיותיי אבל אולי תוכל לעזור במעט. אני סטודנט בן 23. המצב שלי מאוד מוזר והתחיל לקרות לאחרונה (ממה שאני זוכר) - עם תחילת הלימודים באונ' השנה. תמיד הייתי משקיע ומצטיין בכל תחום שבחרתי. וכך גם באונ'. אני לומד תואר שנחשב מאוד קשה (הנדסת תוכנה) - ומוצא את עצמי פעמים רבות עם התקפי חרדה. מטלות רבות להגשה שלפעמים אני אפילו מתקשה להבין איך להתחיל אותן, מבחנים, הבנה של חומר מאוד מאוד לא טריויאלי. ברור לי שאני לא הראשון ולא האחרון שעושה את התואר הזה, ושיש מתרגלים וחברים שיכולים לעזור לי בחומר. הבעיה היא שההשקעה שלי- וזו אני חושב אחת הבעיות המרכזיות אצלי- פשוט מתשלטת על כל תחומי החיים שלי. ואולי הדבר שהכי מציק לי זה נושא בת זוג. אני פשוט לא מצליח ליצור קשר זוגי עם בנות. הרבה אנשים אומרים לי שאני בחור חכם, נראה טוב. אז למה אין לך חברה??? כל מיני הערות עוקצניות מצד המשפחה פה ושם: "עוד מעט הילדים שלך ישירו בפסח את ה"מה נשתנה"...ועוד כל מיני אבל בלתי פוסקות (כמובן שבלי כוונה, או עם כוונה טובה מצד המשפחה). הכי הדאיג אותי שיום אחד שמעתי את אבי מדבר עם אמי: "בגיל כזה (23) אני כבר מתחיל להיות מודאג שאין לו חברה). שוב, אני מסתכל ימינה ושמאלה ורואה הרבה חברים שאין להם בת זוג. אבל מצד שני אני רואה גם חברים שמתחילים להתחתן בגיל הזה. אני חייב לציין שמעולם לא היה לי קשר זוגי עם מישהי. ואני מרגיש עוף זר בגלל זה. התנשקתי עם בנות. אבל אל היה מגע פיסי מעולם. אני בטוח שהפחד בגלל חוסר הנסיון הזה חוסם פבניי את הדרך להתקדם. המצב עוד יותר מסתבך שאני אפילו יותר מבולבל ממה שאני חושב לגביי הזהות המינית שלי. אני לא בטוח אם אני נמשך לבנות. ולעיתים אני נמשך לבנים. אני ממש לא רוצה לדבר על זה עם ההורים/חברים. ואני בפירוש לא רוצה להיות הומו (למרות שאני יודע שזו לא בחירה) אבל אני מעדיף להדחיק את זה גם אם זה ממש קשה. אני פשוט בחור שלא חשוב על סקס כל היום ויכול להמשך לבחורה אבל אולי הפחד מהאקט המיני או מהלא נודע משתקים אותי. אני מרגיש לאחרונה שכל בוקר שאני מתעורר יש לי דפיקות לב מואצות. ואני לא מצליח לישון כמו שצריך. בהתחלה חשבתי שזה בגלל תקופת המבחנים, אבל זה נמשך גם אחרי. אני רוצה לדבר עם אמי שהיא בת שיח הכי טובה שלי, אבל לא יודע איך או מה להגיד. הלחץ הזה, הדפיסוקת בחזה פשוט משתקים אותי. אני מרגיש חסום. אני גם לא בטוח אם אני רוצה ללכת לפסיכולוג. זה יגרום שאלות מצד ההורים, החברים. ואני עצמי לא בטוח שזה מה שאני רוצה. אני אוסיף ואציין שלאחי יש הפרעת OCD. ואני חושב שהוא עצמו נמשך לבנים (הוא בגיל צבא 18). אני יודע שהטיפול הסיכולוגי שלו, לא נותן נחת להורים שלי. שלמרות שתומכים בו מאוד...אני רואה איך זה מקשה עליהם. אני חושב שזהו פחות או יותר... מעולם לא דברתי כך בפתיחות על כל כך הרבה דברים שמטרידים אותי. אני מקווה שאולי יהיו תגובות שיוכלו לעזור.
שלום, ברור לי שתשובה להודעה שלי פה בפורום לא תפתור את כל בעיותיי אבל אולי תוכל לעזור במעט. אני סטודנט בן 23. המצב שלי מאוד מוזר והתחיל לקרות לאחרונה (ממה שאני זוכר) - עם תחילת הלימודים באונ' השנה. תמיד הייתי משקיע ומצטיין בכל תחום שבחרתי. וכך גם באונ'. אני לומד תואר שנחשב מאוד קשה (הנדסת תוכנה) - ומוצא את עצמי פעמים רבות עם התקפי חרדה. מטלות רבות להגשה שלפעמים אני אפילו מתקשה להבין איך להתחיל אותן, מבחנים, הבנה של חומר מאוד מאוד לא טריויאלי. ברור לי שאני לא הראשון ולא האחרון שעושה את התואר הזה, ושיש מתרגלים וחברים שיכולים לעזור לי בחומר. הבעיה היא שההשקעה שלי- וזו אני חושב אחת הבעיות המרכזיות אצלי- פשוט מתשלטת על כל תחומי החיים שלי. ואולי הדבר שהכי מציק לי זה נושא בת זוג. אני פשוט לא מצליח ליצור קשר זוגי עם בנות. הרבה אנשים אומרים לי שאני בחור חכם, נראה טוב. אז למה אין לך חברה??? כל מיני הערות עוקצניות מצד המשפחה פה ושם: "עוד מעט הילדים שלך ישירו בפסח את ה"מה נשתנה"...ועוד כל מיני אבל בלתי פוסקות (כמובן שבלי כוונה, או עם כוונה טובה מצד המשפחה). הכי הדאיג אותי שיום אחד שמעתי את אבי מדבר עם אמי: "בגיל כזה (23) אני כבר מתחיל להיות מודאג שאין לו חברה). שוב, אני מסתכל ימינה ושמאלה ורואה הרבה חברים שאין להם בת זוג. אבל מצד שני אני רואה גם חברים שמתחילים להתחתן בגיל הזה. אני חייב לציין שמעולם לא היה לי קשר זוגי עם מישהי. ואני מרגיש עוף זר בגלל זה. התנשקתי עם בנות. אבל אל היה מגע פיסי מעולם. אני בטוח שהפחד בגלל חוסר הנסיון הזה חוסם פבניי את הדרך להתקדם. המצב עוד יותר מסתבך שאני אפילו יותר מבולבל ממה שאני חושב לגביי הזהות המינית שלי. אני לא בטוח אם אני נמשך לבנות. ולעיתים אני נמשך לבנים. אני ממש לא רוצה לדבר על זה עם ההורים/חברים. ואני בפירוש לא רוצה להיות הומו (למרות שאני יודע שזו לא בחירה) אבל אני מעדיף להדחיק את זה גם אם זה ממש קשה. אני פשוט בחור שלא חשוב על סקס כל היום ויכול להמשך לבחורה אבל אולי הפחד מהאקט המיני או מהלא נודע משתקים אותי. אני מרגיש לאחרונה שכל בוקר שאני מתעורר יש לי דפיקות לב מואצות. ואני לא מצליח לישון כמו שצריך. בהתחלה חשבתי שזה בגלל תקופת המבחנים, אבל זה נמשך גם אחרי. אני רוצה לדבר עם אמי שהיא בת שיח הכי טובה שלי, אבל לא יודע איך או מה להגיד. הלחץ הזה, הדפיסוקת בחזה פשוט משתקים אותי. אני מרגיש חסום. אני גם לא בטוח אם אני רוצה ללכת לפסיכולוג. זה יגרום שאלות מצד ההורים, החברים. ואני עצמי לא בטוח שזה מה שאני רוצה. אני אוסיף ואציין שלאחי יש הפרעת OCD. ואני חושב שהוא עצמו נמשך לבנים (הוא בגיל צבא 18). אני יודע שהטיפול הסיכולוגי שלו, לא נותן נחת להורים שלי. שלמרות שתומכים בו מאוד...אני רואה איך זה מקשה עליהם. אני חושב שזהו פחות או יותר... מעולם לא דברתי כך בפתיחות על כל כך הרבה דברים שמטרידים אותי. אני מקווה שאולי יהיו תגובות שיוכלו לעזור.