לחץ

היי48

New member
לחץ

שלום חברים וחברות


שרשור שקראתי בנושא בפורום אחר נתן לי את הרעיון לשאלה הבאה: איך אתם מתמודדים עם לחץ (בעבודה, בלימודים בזוגיות וכו'...)? אני לא מדברת על תחושת הדיכאון, אלא על תחושת הלחץ עצמה. אלו שיטות יש לכם:
משננים מנטרה חיובית מסוימת,

שומעים מוזיקה (כמו למשל שרשור השירים מאתמול
)

עושים ספורט...


יאללה שתפו! :)
 
כמו תמיד

אני רוצה להגיב לשאלות המאתגרות שלך ולא מספיקה להגיע אליהן, כי אני רוצה להשקיע ולא לכתוב סתם תשובה מהמותן. אבל אני גם לא רוצה שהשאלה שלך תישאר מיותמת, אז בינתיים קבלי חיבוק, ומקווה להגיע לזה מאוחר יותר
.
 

Lady Stark

New member
הי בובונת

שאלה טובה.
אני מתמודדת עם זה ע״י כמה דברים.
קודם כל, זוכרת את כל הניסיון שיש לי בתחום הלחץ והחרדה וכל הזמן מזכירה לעצמי שהרגעים הממש קשים הם זמניים ושהתמודדתי איתם מאות עם לא אלפי פעמים בעבר.
שנית, אלפרליד (זאנקס). באמצע יום עבודה, איך שהחרדה מתחילה, אני לוקחת חצי כדור. לא כל פעם, אלא רק כשמדובר בחרדה שאני יודעת שתגביר אצלי את הטורדנות ואת הדיכאון. למדתי כבר לזהות את הסוג הזה של החרדה. ואם אני לוקחת את הכדור בזמן יש הקלה משמעותית. אגב, אם לא לוקחים אותו בזמן אלא אחרי שהחרדה כבר משתוללת, יש נפילה ועייפות גדולה.
בנוסף, יש לי כמה חפצים בתיק שתמיד מצליחים להרגיע. קפיץ לשחק איתו, מוצרי קוסמטיקה שהריח שלהם עושה לי טוב וכל מיני כאלה.
וגם, יש לי חברה שהיא ואני סוג של קו חיים אחת בשביל השניה. אז לפעמים אם אני צריכה סתם לתקשר עם מישהו היא תמיד שם.

ובעיקר מנסה בזמן שאני בבית לנוח כמו שצריך. זה ממש חשוב.
 

היי48

New member
איך אומרים?

knowledge is power

ולא רק ידע כללי, אלא גם להכיר את עצמך-כמו למשל מה שכתבת על זה שאת יודעת לזהות את סוגי החרדה השונים שאת מרגישה.
 

Lady Stark

New member
Knowledge IS power

לגמרי.
חוץ מכל מיני אנשים שבשבילם רק power is power (וזה גם ציטוט ממשחקי הכס
)
 

היי48

New member
משחקי הכס

זאת סדרה תקופתית, נכון (סליחה על הבורות
)? האמת שבדיוק היום חשבתי על איך הסתדרו בעבר אנשים שהיו בדיכאון. ואני לא מתכוונת לעבר הקרוב, אלא לעבר הרחוק. אני משערת שהיה אז קשה יותר מאשר היום...
 

Lady Stark

New member
סדרת פנטזיה תקופתית

על עולם אחר שמבוסס על אנגליה של ימי הביניים. דיכאון אין שם, אבל יש סכיזופרניה.
ואת חייבת לראות את זה (משם לקוח הכינוי שלי).
ואני מתארת לעצמי שהיה מאוד קשה להסתדר פעם, בלי שמץ של מודעות. תכלס רק בשני העשורים האחרונים יש התקדמות של ממש במודעות לנושא, וזה עדיין כל כך טעון שיפור.
 

היי48

New member
כן,

רק לאחרונה יחסית הרי הסכימו להודות שהומוסקסואליות זאת לא מחלת נפש, ככה שבאמת יש עוד דרך ארוכה לעבור עד שתהיה הבנה מלאה של מה זאת מחלת נפש באמת, שלא לדבר על לעודד סובלנות לגבי זה בקרב אנשים.

מה שנקרא baby steps...
 

1Rain1

New member
לוקחת לעצמי את טיפ החפצים!

מאוד יכולה להבין את הצורך במנוחה
לא תמיד אנשים מבינים למה אני צריכה כל כך הרבה מנוחה...
קרה לי כבר עם האקס שמבחינתו זו היתה בעיה שהתמודדויות מתישות והייתי כל פעם צריכה להטעין מצברים
 

BeraBera

New member
בפעם האחרונה שהייתי לחוצה

אז שמעתי מוזיקה בלופים, שאמורה להרגיע:
http://www.youtube.com/watch?v=NMmMNyTwePY
היא מאוד מצליחה להרגיע אותי במצבים שהם לא לחץ. בזמן שהייתי לחוצה אז פחות, אבל השתמשתי במה שיש...

בדרך כלל הנטייה שלי זה לעשות הכל קשה יותר, קיצוני יותר. ואני לא אתחיל לתאר כי אני לא רוצה שזה יהיה טריגר.

המטפלת הציעה לעשות תנועה קבועה בה אני משלבת ידיים וטופחת בעדינות על כל זרוע עם כף היד. ממש בעדינות, עניין של מגע קבוע, היא טוענת שזה אמור לעשות משהו במוח בגלל ההצלבה של הידיים שתרגיע אותו...
והזכרתי לעצמי ללא הפסקה שהכל בסדר. שסוף העולם לא הגיע. מותר לדאוג, אבל אין מה לדאוג. הכל נראה גרוע יותר, סתם. אז גם מוזיקה, גם תנועה, גם "מנטרה"... בבת אחת.
אני אתן לזה דירוג: לפני שעשיתי משהו, רמת הלחץ שלי הייתה 5-6 (נסבל, גבולי...). היא ירדה ל-3 (לא כיף, אבל גם לא נורא) בזמן שעשיתי את זה.

פעם אחרת היה נורא קשה. (בערך דירוג של 8-9, ממש בלתי נסבל) התעוררתי מוקדם בבוקר ולא יכולתי לחזור לישון מרוב לחץ. עזר לי לדבר עם אחותי ולומר לה שאני לחוצה. היא ניסתה לשכנע אותי לשכב על המיטה בלי לזוז למשך חצי שעה, ולתת למחשבות לחלוף (כמו מעין מדיטציה). החזקתי עשר דקות. אז יכול להיות שהשילוב בין הדברים עזר. לא יודעת אם ההתייחסות מאחותי עזרה יותר או שגם למדיטציה הייתה השפעה... ולמרות שאחרי עשר דקות עדיין הייתי "על קוצים", זה ירד לרמה של 5. הצלחתי לחזור לישון כמה זמן אחרי זה. כשהתעוררתי זה היה הרבה יותר טוב.
 

היי48

New member
מנוחה בהחלט עוזרת,

תמיד מתפקדים יותר טוב אם ישנים סדיר או לפחות נחים.
 
התמודדות עם לחץ...

הרבה פעמים אני ממש מנסה להשקיט את המחשבות המלחיצות, כלומר, מחליטה על לא לחשוב על הנושא המלחיץ למשך פרק זמן שקבעתי מראש.
ככה נותנת לעצמי כמה דקות של רגיעה והתאפסות.
חוץ מזה -
מוזיקה עוזרת לי להרגע,
להתקשר לחברה ולספר מה מלחיץ אותי (ממש להוציא את זה החוצה, בלי פילטרים),
חצי שעה של ריצה, בלילה או בבוקר,
לפעמים גם לוקחת לקטיום (תוסף טבעי שיש לסופהרב) שעוזר להפחית לחץ ומאפשר לי גם להשקיט את המחשבות המלחיצות לפני השינה ולהרדם יותר טוב.
גם הפחתה של קפה וקולה עוזרת (אולי בגלל הפחתת הקפאין שיש בהם שגם מעורר אי שקט. לא בטוחה).

אשמח לגלות כאן את דרכי ההתמודדות שלכם, זה יתן רעיונות נוספים
 

היי48

New member
וואוו,

כל הכבוד לך שאת מצליחה לא לחשוב על הנושא, זה משהו שלי קשה לעשות...

אבל מה שמעניין זה שמה שחזר ברוב ההודעות בשרשור זה העניין של לדבר עם מישהו אחר, מראה כמה עידוד מסוג כזה עשוי לעזור.

אני אישית גם הרבה פעמים מתייעצת עם אנשים אחרים. מוזיקה לרוב דווקא פחות עוזרת לי, חוץ אולי ממקרים די מסוימים. אני בדר"כ מנסה לחשוב כמה שניתן על כל האופציות שיש לי, לפעמים העניין של להרגיש פחות או יותר מוכנה לכל (או לפחות לרוב האופציות) עשוי להקל.
 
שלא תטעי, גם לי זה לא בא בקלות, אבל עובדת על

להחליט לא לחשוב וכשמתרגלים את זה, מגלים שזה אפשרי. קשה, אבל אפשרי.
לפעמים כמוך אני בוחנת את כל האפשרויות, אבל זה הרבה פעמים מדכדך ומלחיץ עוד יותר, כי אני ישירות מגיעה לתרחיש הרע ביותר...
 

1Rain1

New member
עד שכתבתי! :0 (קבלי תגובה ללחץ
)

אז לפני שנמחק כתבתי, שבעבודה או סיטואציות חברתיות אחרות, בד"כ מתחילה בלצאת לשתות מים/לשטוף פנים והכמה דקות לבד עוזרות לי להתפקס מחדש.

בכלליות, יש לי כמה טכניקות שעוזרות לי בסיטואציות שונות להירגע.

נשימות: בקצרה הרעיון הוא להוציא אויר יותר ממה שאת מכניסה (למשל, להכניס אויר בספירה עד 3 ולרוקן בספירה עד 5)
זה עוזר להאט קצת את הקצב של הגוף ולהרגיע אותו ( או לפחות ככה לימדו אותי חח)

הסחות דעת: יכול להיות על ידי שיחה עם חברה ויכול להיות ע"י מיקוד תשומת הלב במשהו אחר, כמו שוב, לספור את הנשימות, או כל דבר אחר הזוי שיסיח את דעתך...
פסיכולוגית הציעה לי פעם לציין לעצמי דברים עגולים שיש בחדר
ובצורה משונה... זה יכול לעבוד D:

דבר אחרון זה
לתת מקום ללחץ ואז לשחרר:
לקבל את זה שאת בלחץ, לתת לו את המקום שלו ומה שגורם לו לצוף ואז זהו... אחרי שקיבל את המקום שלו, או לנעול אותו בצד, אולי לדמיין אותו נשטף הלאה ממך
בעצם לא להילחם בו, לתת לו את הבמה , להגיד לעצמך שהלחץ זו תגובה טבעית שלך והוא יירגע ואז ואז לשחרר.
להבין שהלחץ זו תגובה טבעית והיא תירגע.

מקווה שזה לא נשמע בלבול פסיכולוגי :)
אבל מסתבר שזה עובד אז... הצעתי ;)

חוץ מזה, ספורט ויצירה ולהוציא את מה שמציק בפנים בצבע או בכתב, זה משהו שגיליתי שדי עוזר לי אישית


זה מה שעלה לי כרגע.

(הממ קל יותר לכתוב את הדברים האלה בתאוריה, עכשיו רק לחזור ליישם!
)
.
 

היי48

New member
מעניין העניין עם הנשימות :)

וזה ממש לא נשמע כמו בלבול פסיכולוגי, כמו שכתבת-זה עובד, אז כנראה שבאמת יש בזה משהו.

 
למעלה