AndreaCorr ©
New member
לחץ.
יש לי בעיה. אישיותיות? אולי. אני לא מסוגלת לתפקד, אלא אם כן זה תחת לחץ. לא מסוגלת להגיד לעצמי לשבת וללמוד, כשאני יודעת שיש לי יומיים, לא משנה כמה גדול המבחן. גם בבגרויות זה הולך ככה. הציונים שלי די גבוהים, אבל זה פשוט מזל (אתם יכולים לבחור שלא להאמין, אבל זה באמת מזל). רק במקצועות כמו הסטוריה לדוגמה, שצריך לשנן הרבה חומר, לא הולך לי - כי אין כאן מה להבין, רק לשנן. שינון דורש זמן, ולמבחנים בהסטוריה אני לומדת יום לפני זה, בתשע בערב. מחר לדוגמה יש לי מבחן בספרות, ואני כנראה אבלה את הלילה בלמידה, כי כל היום דחיתי ודחיתי ודחיתי... המשפט "למה לדחות למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים" משחק אצלי יותר מדי. אני מנסה לשלוט על זה, מנסה להכריח את עצמי, אבל המוח שלי פשוט נודד למחוזות אחרים. עוד דוגמה - אני טסה לפולין ביום ראשון. יש לי רשימה ענקית של דברים שצריך לקנות ולהכין, וחיכיתי עם זה עד עכשיו. אנשים התחילו לארגן דברים כבר לפני שבועות. או שלמשל לבגרות חורף במתמטיקה בקושי למדתי כי תמיד העובדה שיש מועד קיץ קיננה לי בראש. ואז לא השקעתי, כי "נו טוב, נלמד בקיץ". ועכשיו אני מצטערת על זה. למה? כי אני כזאת. זה לא עניין של חוסר מודעות עצמית, כי אני מודעת לעצמי מאוד. זה לא עניין של חוסר ארגון, כי אני אדם די מאורגן. פשוט מתפקדת הכי טוב תחת לחץ, אבל מה עושים כשהלחץ נהפך לבלתי אפשרי, ואז התפקוד הוא פשוט חוסר-תפקוד? כל פעם שאני נכשלת בגלל הלחץ הזה, אני חושבת לעצמי שהנה המציאות סטרה לי בפרצוף ועכשיו אני אלמד מזה, אבל זה פשוט לא קורה. וזהו בעצם. תהיתי לעצמי אם יש לכם איזשהם רעיונות יצירתיים בשבילי לגבי איך לקחת את עצמי בידיים כבר. תודה, שרון.
יש לי בעיה. אישיותיות? אולי. אני לא מסוגלת לתפקד, אלא אם כן זה תחת לחץ. לא מסוגלת להגיד לעצמי לשבת וללמוד, כשאני יודעת שיש לי יומיים, לא משנה כמה גדול המבחן. גם בבגרויות זה הולך ככה. הציונים שלי די גבוהים, אבל זה פשוט מזל (אתם יכולים לבחור שלא להאמין, אבל זה באמת מזל). רק במקצועות כמו הסטוריה לדוגמה, שצריך לשנן הרבה חומר, לא הולך לי - כי אין כאן מה להבין, רק לשנן. שינון דורש זמן, ולמבחנים בהסטוריה אני לומדת יום לפני זה, בתשע בערב. מחר לדוגמה יש לי מבחן בספרות, ואני כנראה אבלה את הלילה בלמידה, כי כל היום דחיתי ודחיתי ודחיתי... המשפט "למה לדחות למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים" משחק אצלי יותר מדי. אני מנסה לשלוט על זה, מנסה להכריח את עצמי, אבל המוח שלי פשוט נודד למחוזות אחרים. עוד דוגמה - אני טסה לפולין ביום ראשון. יש לי רשימה ענקית של דברים שצריך לקנות ולהכין, וחיכיתי עם זה עד עכשיו. אנשים התחילו לארגן דברים כבר לפני שבועות. או שלמשל לבגרות חורף במתמטיקה בקושי למדתי כי תמיד העובדה שיש מועד קיץ קיננה לי בראש. ואז לא השקעתי, כי "נו טוב, נלמד בקיץ". ועכשיו אני מצטערת על זה. למה? כי אני כזאת. זה לא עניין של חוסר מודעות עצמית, כי אני מודעת לעצמי מאוד. זה לא עניין של חוסר ארגון, כי אני אדם די מאורגן. פשוט מתפקדת הכי טוב תחת לחץ, אבל מה עושים כשהלחץ נהפך לבלתי אפשרי, ואז התפקוד הוא פשוט חוסר-תפקוד? כל פעם שאני נכשלת בגלל הלחץ הזה, אני חושבת לעצמי שהנה המציאות סטרה לי בפרצוף ועכשיו אני אלמד מזה, אבל זה פשוט לא קורה. וזהו בעצם. תהיתי לעצמי אם יש לכם איזשהם רעיונות יצירתיים בשבילי לגבי איך לקחת את עצמי בידיים כבר. תודה, שרון.
../images/Emo23.gif../images/Emo185.gif
