לחשוב איך לחשוב איך לחשוב... 
- תגובות
חברי פורום יקרים ----------------- לפניכם התייחסות למשימת השבוע... אני מוכרחה להודות שלמשימה זאת היתה חשיבות רבה בעיני, היה חשוב לי שישתתפו כמה שיותר אנשים, אני גאה בכל אחד שביקש להתמודד עם הטכסט. לרוב אנשים ``בורחים`` ממציאות שכזאת ולא מתמודדים. ובימינו לצערי נתגלו תסמינים לכך שהחברה ממעיטה בערך השואה. חוויה אישית שלי - שהתרחשה בשבוע שעבר היתה לשמוע אישתו של סטודנט לכלכלה המגדירה את בעלה כאנטישמי מסכן (המחלק את חברתנו לקבוצות - חלקם הוא מחשיב כ``שחורים``). היא הוסיפה ואמרה שמסכן הוא שעובד עם קהל וצריך להתמודד עם אנשים אחרים שלא ממוצאו. לא צריכה לתאר לכם את תחושת הגועל, הסלידה, שעברה בי וצימררה עד עמקי נשמתי... משהו בתמימותי נשבר, נשרף ! אתחיל בהתייחסותי עם הודעתה של ליאורה - אכן ההיסטוריה חוזרת על עצמה... באשר לגרמניות אין לי מה להוסיף... אני תמיד תוהה ומנסה להבין מאין אנשים מוצאים כוח לשנוא. ואכן בתקופה שקדמה לשואה היו לכך סיבות מרובות, אך עדיין לא מצדיקות ולעולם לא נקבל תשובות לשאלות שבעצם לא נתפסות במוחנו, אנחנו כבני אדם ! אני מבקשת לומר תודה כנה לתום אשר פתחה לנו פתח לליבה ולחוויותיה וכתיבתה אשר צימררה בכל גופי - הרבה משפטים נשארו תלויים באוויר... ``אבן אחת. אדם אחד. עולם ומלואו... דבר לא נותר כאן`` קטע הצורב באמיתותו... כמה ספרים שנקרא על השואה, המתמודדים בצורה ישירה - קצטניק, המתמודדים בצורה עקיפה - בן ציון תומר, יהושוע אפלפלד, דוד גרוסמן, יהודה עמיחי ועוד רבים. סופרים אלה גם הם ניסו להתמודד, לתת תשובות... אך אין להשוות זאת להתמודדות עם חוויה אישית - לכן תום אני מודה לך - על כל אותן רגשות שעוררת בי. אין בכוחי לתאר את החוויה שהענקת לי. באשר לתגובה של מעיין - לאמר את האמת - התקוממתי לנוכח המשפט ``אל תעשי לי את זה ענבל !!`` - אני לא מבקשת לעשות לך את זה... ומעיין לא ניתן להגיע להחלטה - כי אלו מעשים שאינם בגדר האנושי, אך היו קיימים ועדיין... אם אנו נעבור על ``הכתובות הנמצאות על הקיר`` בשקט - אין סיבה שבעולם שמקרים כאלה לא יחזרו על עצמם. כאן מתבטאת מלוא המשמעות של - לזכור ולא לשכוח !!! באשר לעמית - התקשתי להבין ``ולא אני``...? אני מניחה כי הקושי שלי נובע מכך שהיה לך קשה לבטא את רגשותיך - זה בסדר ולגיטימי. צח - ההתמודדות שלך נבעה מניסיון לנתח את הדברים - ולפי הראליה, אכן צודק אתה. ומיכל... שאלותיך... גם הן תמיד מציקות במחשבתי מנסה לתפוס את האכזריות והחוסר אנושיות במעשיהם של בני אדם - הם היו בני אדם... הם היו נאצים. ילדתה של סופי, כך אני חושבת, נבחרה בשל היותה תינוקת, הבן היה יותר גדול וכבר למד להבחין ולהבין... סופי עצמה בסיפור לא יכלה להתמודד עם ההחלטה שביצעה... ואכן לאחר המלחמה, כאשר קיבלה ``שלווה`` פיזית, התחילו המחשבות לעלות ולחנוק בסופו של דבר סופי לא זוכה לשלווה הראויה לה ולכן היא מביאה את הקץ על חייה. אני מודה לכולכם על שיתוף הפעולה ! ענבל
- תגובותחברי פורום יקרים ----------------- לפניכם התייחסות למשימת השבוע... אני מוכרחה להודות שלמשימה זאת היתה חשיבות רבה בעיני, היה חשוב לי שישתתפו כמה שיותר אנשים, אני גאה בכל אחד שביקש להתמודד עם הטכסט. לרוב אנשים ``בורחים`` ממציאות שכזאת ולא מתמודדים. ובימינו לצערי נתגלו תסמינים לכך שהחברה ממעיטה בערך השואה. חוויה אישית שלי - שהתרחשה בשבוע שעבר היתה לשמוע אישתו של סטודנט לכלכלה המגדירה את בעלה כאנטישמי מסכן (המחלק את חברתנו לקבוצות - חלקם הוא מחשיב כ``שחורים``). היא הוסיפה ואמרה שמסכן הוא שעובד עם קהל וצריך להתמודד עם אנשים אחרים שלא ממוצאו. לא צריכה לתאר לכם את תחושת הגועל, הסלידה, שעברה בי וצימררה עד עמקי נשמתי... משהו בתמימותי נשבר, נשרף ! אתחיל בהתייחסותי עם הודעתה של ליאורה - אכן ההיסטוריה חוזרת על עצמה... באשר לגרמניות אין לי מה להוסיף... אני תמיד תוהה ומנסה להבין מאין אנשים מוצאים כוח לשנוא. ואכן בתקופה שקדמה לשואה היו לכך סיבות מרובות, אך עדיין לא מצדיקות ולעולם לא נקבל תשובות לשאלות שבעצם לא נתפסות במוחנו, אנחנו כבני אדם ! אני מבקשת לומר תודה כנה לתום אשר פתחה לנו פתח לליבה ולחוויותיה וכתיבתה אשר צימררה בכל גופי - הרבה משפטים נשארו תלויים באוויר... ``אבן אחת. אדם אחד. עולם ומלואו... דבר לא נותר כאן`` קטע הצורב באמיתותו... כמה ספרים שנקרא על השואה, המתמודדים בצורה ישירה - קצטניק, המתמודדים בצורה עקיפה - בן ציון תומר, יהושוע אפלפלד, דוד גרוסמן, יהודה עמיחי ועוד רבים. סופרים אלה גם הם ניסו להתמודד, לתת תשובות... אך אין להשוות זאת להתמודדות עם חוויה אישית - לכן תום אני מודה לך - על כל אותן רגשות שעוררת בי. אין בכוחי לתאר את החוויה שהענקת לי. באשר לתגובה של מעיין - לאמר את האמת - התקוממתי לנוכח המשפט ``אל תעשי לי את זה ענבל !!`` - אני לא מבקשת לעשות לך את זה... ומעיין לא ניתן להגיע להחלטה - כי אלו מעשים שאינם בגדר האנושי, אך היו קיימים ועדיין... אם אנו נעבור על ``הכתובות הנמצאות על הקיר`` בשקט - אין סיבה שבעולם שמקרים כאלה לא יחזרו על עצמם. כאן מתבטאת מלוא המשמעות של - לזכור ולא לשכוח !!! באשר לעמית - התקשתי להבין ``ולא אני``...? אני מניחה כי הקושי שלי נובע מכך שהיה לך קשה לבטא את רגשותיך - זה בסדר ולגיטימי. צח - ההתמודדות שלך נבעה מניסיון לנתח את הדברים - ולפי הראליה, אכן צודק אתה. ומיכל... שאלותיך... גם הן תמיד מציקות במחשבתי מנסה לתפוס את האכזריות והחוסר אנושיות במעשיהם של בני אדם - הם היו בני אדם... הם היו נאצים. ילדתה של סופי, כך אני חושבת, נבחרה בשל היותה תינוקת, הבן היה יותר גדול וכבר למד להבחין ולהבין... סופי עצמה בסיפור לא יכלה להתמודד עם ההחלטה שביצעה... ואכן לאחר המלחמה, כאשר קיבלה ``שלווה`` פיזית, התחילו המחשבות לעלות ולחנוק בסופו של דבר סופי לא זוכה לשלווה הראויה לה ולכן היא מביאה את הקץ על חייה. אני מודה לכולכם על שיתוף הפעולה ! ענבל