בת חן-נמהסטה...
New member
לטובת האדם הכל...
ראו חברים יקרים, כי כל אשר נברא בעולם, לטובת האדם נברא הוא. גם הטעמים, מתוק, חמוץ, חריף, וכו... מכאן, שכל אדם וגופו זקוק לכל הטעמים. מה שקורה עם הגוף זה בדרך כלל מתוך אמונות שחלילה לא יישאר לי אולי... הכרתי אדם שהיה בן זוגי לזמן מה, הוריו היו ניצולי שואה, צורת אכילתו היתה מעוררת אצלי ממש גועל, עד כדי שלא העזתי לשבת איתו במסעדה. הוא היה מסיים את הארוחה עוד לפני שאני הייתי מסיימת את הביס הראשון. היתה שם חזירות לשמה, ופעם, שאלתי אותו לפשר התופעה, הוא הסביר מתוך מבוכה כי מאז ומתמיד, בילדותו, כאשר היו יושבים כולם סביב השולחן היתה אימו אומרת בקול חלוש, תאכלו מהר, כי עוד מעט לא יישאר לנו כלום.... כולם היו מתחילים באכילה מטורפת, לסיים שחלילה לא יישאר. וכך אמונה והרגל זה הוחתמו בו עד לאותה שיחה מודעת. כאשר המשכתי איתו את השיחה בטענה כי היום הוא אינו ילד, והיום אנחנו לא במלחמה, ואף אחד לא יקח את האוכל משולחנו, ויש בשפע, ויכול גם שאם לא נסיים את הכל עכשיו, עוד יישארו דברים טובים למחר... שם זה נגמר. אדם צריך ואף חייב להכניס לגופו הכל, אך בראיה נכונה לא מתוך חזירות לא מתוך דחף לא מתוף אי שקט או כל סיבה אחרת אלא מתוך ראיה כי כל סוג מזון, בכל צורה וטעם, באים כדי לתת מזון ואנרגיה וחיזוק לגוף הרוצה בגוף בריא, יבריא את נשמתו. אם משהו מתוק, רק בשל היותו מתוק, היה מזיק לאדם, לא היה נברא המתוק. וראו יקום נפלא זה, שאין בו משהו מיותר, והכל לשרת את האדם נועד. השתמשו בכל מה שהיקום מעניק לכם הוא מעניק בשפע נפש בריאה בגוף בריא לכולם בת חן
ראו חברים יקרים, כי כל אשר נברא בעולם, לטובת האדם נברא הוא. גם הטעמים, מתוק, חמוץ, חריף, וכו... מכאן, שכל אדם וגופו זקוק לכל הטעמים. מה שקורה עם הגוף זה בדרך כלל מתוך אמונות שחלילה לא יישאר לי אולי... הכרתי אדם שהיה בן זוגי לזמן מה, הוריו היו ניצולי שואה, צורת אכילתו היתה מעוררת אצלי ממש גועל, עד כדי שלא העזתי לשבת איתו במסעדה. הוא היה מסיים את הארוחה עוד לפני שאני הייתי מסיימת את הביס הראשון. היתה שם חזירות לשמה, ופעם, שאלתי אותו לפשר התופעה, הוא הסביר מתוך מבוכה כי מאז ומתמיד, בילדותו, כאשר היו יושבים כולם סביב השולחן היתה אימו אומרת בקול חלוש, תאכלו מהר, כי עוד מעט לא יישאר לנו כלום.... כולם היו מתחילים באכילה מטורפת, לסיים שחלילה לא יישאר. וכך אמונה והרגל זה הוחתמו בו עד לאותה שיחה מודעת. כאשר המשכתי איתו את השיחה בטענה כי היום הוא אינו ילד, והיום אנחנו לא במלחמה, ואף אחד לא יקח את האוכל משולחנו, ויש בשפע, ויכול גם שאם לא נסיים את הכל עכשיו, עוד יישארו דברים טובים למחר... שם זה נגמר. אדם צריך ואף חייב להכניס לגופו הכל, אך בראיה נכונה לא מתוך חזירות לא מתוך דחף לא מתוף אי שקט או כל סיבה אחרת אלא מתוך ראיה כי כל סוג מזון, בכל צורה וטעם, באים כדי לתת מזון ואנרגיה וחיזוק לגוף הרוצה בגוף בריא, יבריא את נשמתו. אם משהו מתוק, רק בשל היותו מתוק, היה מזיק לאדם, לא היה נברא המתוק. וראו יקום נפלא זה, שאין בו משהו מיותר, והכל לשרת את האדם נועד. השתמשו בכל מה שהיקום מעניק לכם הוא מעניק בשפע נפש בריאה בגוף בריא לכולם בת חן