ליאור שחי בניו יורק, יכול רק לקרוא

[מיכל בר]

ליאור שחי בניו יורק, יכול רק לקרוא

עברית אבל לא לכתוב (פונטים ומקלדת). לבקשתו, הנה קטע שכתב: יתומה עדוייה זהב איך הגעת לכאן משם ממדבר לארץ זבת חלב ודם סבתא שלי הולכת לאט למקום ממנו לא חוזרים היא תיקח איתה הרבה דברים שאני לא יודע. הפעם האחרונה שראיתי אותה היתה באפריל השנה, מאז אני חושב איך יהיה אחר כך, ולפעמים כותב. Leor

 

[מיכל בר]

אני חושבת שיש משהו כל כך תמים

וכל כך נקי בלכתוב על סבתא.. כל כך טבעי המוות הזה, הרי כילדים ידענו את זה שרק סבים וסבתות מתים, ולכן אני רואה במה שכתבת, ליאורצ´יק, משהו כזה...

 

[Leor]

she

is the last of my grandparents to be alive. I don´t think we share a unique connection. But I have known her for all my life. I think I am connected to her more because I have sensed her desire to live, to give life. even now as she is "fading out" she is holding on to every single breath. she does not want to go. it is very powerfull.

 

[איילת ב.]

ליאור, לראות את

הדעיכה הזו ממולך בלי יכולת לעשות שום דבר, זה אחד הדברים הכי קשים. נוגעים ללב הדברים שכתבת, על הרצון להישאר, להאחז בכל נשימה. עצוב.