ליאור, שלי ואייל - התפתחויות
- השינוי אצל ליאור לאחר הפגישה עם הפסיכיאטרית המשפחתית : לאחר שיחה אצלה בעניין הריבים על המחשב, אותו יום היה ממש בסדר. הם פעלו כפי שסיכמו שם בפגישה. בשאר הימים לפני שהמחשב התקלקל, כאשר ליאת לקחה יותר זמן מהמסוכם, ליאור (להבדיל מקודם) רק הכריז בפני הוריו (אנחנו) שיוסיף לעצמו אח"כ את הזמן הזה. ההבדל הגדול הוא שבד"כ הוא היה ישר מציק ומרביץ. נכון שליאת לא בסדר, אך יש דרכים אחרות ממכות לפתור זאת. הוא פשוט הרגיש פחות מאוים ויכל לשקול את הדברים בהגיון בלי לחץ. - הפגישה עם הפסיכיאטרית : ליאור היה צריך ללכת לפסיכיאטרית ביום אחד ואני שכחתי לרשום אצלי את הפגישה מאחר והוא הלך לבד אליה בפעם הקודמת. באותו בוקר הוא שכח ולכן רק אחרי שעת הפגישה היא התקשרה לשאול מה קרה. אני בתמימותי לא מצאתי סיבה למה יש בעיה. כשהגעתי הביתה הבנתי את גודל ה"צרה". אז לא ישנתי ולא נחתי עד למחרת כשהשארתי הודעה שנוסחה כהתנצלות. זה לקח עוד יום עד שתפסתי אותה. היא הבינה את ההתנצלות ואמרה שאנחנו מכירות מספיק זמן כדי להבין שיש אי הבנות לפעמים ולא צריך להלחץ בגלל זה. דברנו על הפגישה הראשונה של המשפחה והזכרתי לה שיש פגישה בבית הספר של ליאור למעקב. היא הסביר השהיה חשוב לפגוש את ליאור כיוון שהוא במעקב תרופתי. אמרתי שאין שינוי. היה יום אחד בביה"ס שהוא היה אחרי פסח וליאור הרגיש כאב ראש. באותו יום לא היה נורופן. הבטחתי למזכירה לשלוח למחרת, אך איך פותרים עכשיו את הבעיה ? בסופו של דבר נתנו לו כדור "טחון" של אקמול עם כפית סוכר וזה עזר. הייתי צריכה קצת לעזור לו בתקשורת עם ביה"ס, אבל בסדר. הוא נשאר בביה"ס וזה מה שחשוב. - יום הולדת של אייל : אייל היה מאוד שמח שהגענו (אני, בעלי ואפילו סבתא). הוא התרגש, אך למרות זאת שר ותפקד ממש מצוין. אפילו רקד איתי. הוא קבל מתנה "צורות וצבעים" והוא נהנה מזה בבית(לפעמים יחד עם שלי). במקרה (או שלא) הגיעה לשם גם מרפאה בעיסוק, שאלה אותי אם יש שינוי לגבי מה שדברנו בפגישה הקודמת. בקשתי ממנה תזכורת, כי הראש שלי היה כמובן ביום ההולדת. היא שאלה על עניין שיווי המשקל. אמרתי שיש שיפור למרות שבנדנדה לבד (של יחיד לא של קפיץ, אלא שמתנדנדת כשדוחפים אותו והוא מזיז רגליים קדימה אחורה שקשורה בחבל למעלה) הוא מפחד. היה לי נסיון כזה בגינה ליד הבית בעזרת החונכת גננת. היא אגב עזרה לי המון, כי יש עוד מישהו מבוגר שמשגיח ולא הכל עליי. היא גם לוקחת כל דבר יותר בקלות. היא אמרה שעובדים איתו חזק בעניין התחושות. וכמובן כל השאר. יש לו פעמים בשבוע יחידני וגם פעם בקבוצה. בסוף היום הולדת שגם שלי היתה בה, כשבעלי רצה ללכת לעבודה אז היא בכתה נורא. תארנו לנו שיהיה בכי אבל הוא נמשך הרבה זמן ולא עזר שאמרנו שבסה"כ אבא יבוא בצהריים רגיל הביתה. ניסינו ללוות אותה לכיתה והיא לא רצתה. זה גרר גם את אייל לבכות. בסוף בלית ברירה היא נשלחה לכיתה שלה עם הסייעת.
- השינוי אצל ליאור לאחר הפגישה עם הפסיכיאטרית המשפחתית : לאחר שיחה אצלה בעניין הריבים על המחשב, אותו יום היה ממש בסדר. הם פעלו כפי שסיכמו שם בפגישה. בשאר הימים לפני שהמחשב התקלקל, כאשר ליאת לקחה יותר זמן מהמסוכם, ליאור (להבדיל מקודם) רק הכריז בפני הוריו (אנחנו) שיוסיף לעצמו אח"כ את הזמן הזה. ההבדל הגדול הוא שבד"כ הוא היה ישר מציק ומרביץ. נכון שליאת לא בסדר, אך יש דרכים אחרות ממכות לפתור זאת. הוא פשוט הרגיש פחות מאוים ויכל לשקול את הדברים בהגיון בלי לחץ. - הפגישה עם הפסיכיאטרית : ליאור היה צריך ללכת לפסיכיאטרית ביום אחד ואני שכחתי לרשום אצלי את הפגישה מאחר והוא הלך לבד אליה בפעם הקודמת. באותו בוקר הוא שכח ולכן רק אחרי שעת הפגישה היא התקשרה לשאול מה קרה. אני בתמימותי לא מצאתי סיבה למה יש בעיה. כשהגעתי הביתה הבנתי את גודל ה"צרה". אז לא ישנתי ולא נחתי עד למחרת כשהשארתי הודעה שנוסחה כהתנצלות. זה לקח עוד יום עד שתפסתי אותה. היא הבינה את ההתנצלות ואמרה שאנחנו מכירות מספיק זמן כדי להבין שיש אי הבנות לפעמים ולא צריך להלחץ בגלל זה. דברנו על הפגישה הראשונה של המשפחה והזכרתי לה שיש פגישה בבית הספר של ליאור למעקב. היא הסביר השהיה חשוב לפגוש את ליאור כיוון שהוא במעקב תרופתי. אמרתי שאין שינוי. היה יום אחד בביה"ס שהוא היה אחרי פסח וליאור הרגיש כאב ראש. באותו יום לא היה נורופן. הבטחתי למזכירה לשלוח למחרת, אך איך פותרים עכשיו את הבעיה ? בסופו של דבר נתנו לו כדור "טחון" של אקמול עם כפית סוכר וזה עזר. הייתי צריכה קצת לעזור לו בתקשורת עם ביה"ס, אבל בסדר. הוא נשאר בביה"ס וזה מה שחשוב. - יום הולדת של אייל : אייל היה מאוד שמח שהגענו (אני, בעלי ואפילו סבתא). הוא התרגש, אך למרות זאת שר ותפקד ממש מצוין. אפילו רקד איתי. הוא קבל מתנה "צורות וצבעים" והוא נהנה מזה בבית(לפעמים יחד עם שלי). במקרה (או שלא) הגיעה לשם גם מרפאה בעיסוק, שאלה אותי אם יש שינוי לגבי מה שדברנו בפגישה הקודמת. בקשתי ממנה תזכורת, כי הראש שלי היה כמובן ביום ההולדת. היא שאלה על עניין שיווי המשקל. אמרתי שיש שיפור למרות שבנדנדה לבד (של יחיד לא של קפיץ, אלא שמתנדנדת כשדוחפים אותו והוא מזיז רגליים קדימה אחורה שקשורה בחבל למעלה) הוא מפחד. היה לי נסיון כזה בגינה ליד הבית בעזרת החונכת גננת. היא אגב עזרה לי המון, כי יש עוד מישהו מבוגר שמשגיח ולא הכל עליי. היא גם לוקחת כל דבר יותר בקלות. היא אמרה שעובדים איתו חזק בעניין התחושות. וכמובן כל השאר. יש לו פעמים בשבוע יחידני וגם פעם בקבוצה. בסוף היום הולדת שגם שלי היתה בה, כשבעלי רצה ללכת לעבודה אז היא בכתה נורא. תארנו לנו שיהיה בכי אבל הוא נמשך הרבה זמן ולא עזר שאמרנו שבסה"כ אבא יבוא בצהריים רגיל הביתה. ניסינו ללוות אותה לכיתה והיא לא רצתה. זה גרר גם את אייל לבכות. בסוף בלית ברירה היא נשלחה לכיתה שלה עם הסייעת.