ליאם שלי

[פוריה3]

ליאם שלי

היי לכולם עברתי דירה לפני כשבוע,ומצאתי הרבה תמונות של ליאם וזה כל כך כואב לי לראות אותו בתמונות "המחייכות" ולדעת שהבן שלי כבר לא נמצא איתי אני כל הזמן מתגעגעת אליו ותמיד בא לי לחבק אותו,העולם הזה כל כך לא הוגן... הלוואי שיכולתי לעשות משהו כדי לראות אותו ולחוש את העור הרך ואת הידיים הקטנות והמתוקות שלו. ובכלל במעבר דירה פתחנו דף חדש אך לפעמים עצוב לי ואני מרגישה שנטשתי את הבית שליאם גדל בו,ושוב עולים הגעגועים בטירוף לבן המקסים שלי,שכל שניה מחייו גרם לי רק שמחה ואושר

 

[דליה ח]

הרגשות המעורבים....

זה הרי לא ייגמר לנו. הרצון להשתחרר, או כמו שכתבת לפתוח דף חדש, ובמקביל הרצון היותר חזק להיות מחוברים. הגעגועים מטריפים, ואין לנו דרך לברוח מהם, רק להתרפק עליהם עד כאב . זו גם הדילמה שלי, ומן הסתם של רבים כאן. לעזוב את הבית שגדלו בו הילדים, ואי אפשר לעשות את זה בלי להרגיש רגשי אשמה. אלה הם חיינו, ואיתם נתמודד.... עם כל הקושי. אני שולחת לך חיבוק פוריה, ומקווה שהבית החדש אכן יביא איתו דף חדש ומרענן.....................דליה

 

[koval10]

את יודעת, פוריה

אני פעם אמרתי לבעלי שצריך לעזוב את הארץ(

) לא רק לעבור דירה. אולי זה נשמע מוגזם, אבל מחשבות כאלה באמת עברו אצלי בראש. כאן כל דבר, כל מקום שאליו נלך יזכיר לנו את הילדים שאיבדנו. בתקופה האחרונה יצא לי לשהות הרבה זמן בחו"ל, השתדלתי בכל כוחי לנקות את הראש, להתרכז בדברים אחרים כדי לא להרוס את המצב רוח לכל הסובבים. וכשחזרנו הרגשתי שהאסון כאילו קרה אתמול, הכל נפל עלי שוב בחוזקה, וזה רק הוכחה נוספת לזה, שאי אפשר לברוח מעצמי, ששום דבר לא השתנה, המצב שלנו לא ניתן לשינוי, לצערי. אבל מעבר דירה זה בכל זאת צעד רציני וחיובי, כי בית זה מקום הכי אינטימי שלנו וחשוב שלכולם יהיה בו נוח, ואני מאחלת לך ולמשפחתך שבבית החדש תהיו מאושרים ושמחים. אני בטוחה שליאם היה מאושר לעבור לדירה החדשה, איזה כיף לילדים! את יודעת, אני מחזיקה בארון מגבת של גיל, שלא כיבסתי אותה, היא יותר מריחה מאבק כבר, אבל אני עדיין חושבת שהיא שומרת את הריח של בני היקר. אני מכירה אמא, ששכלה בן חייל לפני כ-12 שנה. היא הולכת כל הזמן עם מברשת שיניים שלו בתיק. יכול להיות שכדאי לך לנסות לא לראות תמונות, לעשות מין פסק זמן, התנתקות אם את רוצה. כי מנסיוני אני חושבת שכשרואים את התמונות כל הזמן את שוקעת בעצב גדול וכבד. אני למשל לא מסוגלת לראות את התמונות של גיל. מדי פעם, אני מרשה לעצמי להציץ בכמה מהתמונות ואם אני מרגישה שזהו, זה כואב שאי אפשר לסבול כבר, אני מפסיקה. לא יודעת, לא נראה לי שעזרתי במשהו, אבל תדעי לך שאני מבינה אותך מאד, מרגישה את מה שאת מרגישה, כואב לי בדיוק באותו מקום שכואב לך. אני מחבקת אותך חזק, מאחלת לך ולמשפחתך רק טוב במקום החדש, ותחשבי שהילדים שלך יגדלו ויפרחו בדירה החדשה.

 

[דנדוש2009]

כל מה שאת מתארת הוא כל כך מציאותי עבור כולנו

אני הייתי ועדיין בטרוף של לבצע גיבויים על גיבויים שונים שמא אחת מהתמונות תמחק או תאבד לי והגעגועים הם אינסופיים, יש ימים שאני ממש מרגישה מועקה פיזית באזור הלב...

 

[eaz1514]

אוף ! כל כך הרבה רגשות צפים

אני גיביתי בדיסק חיצוני את כל המחשב של רונן + בכמה דיסקים שונים + במחשב שלי. את הבית שלנו אני לא מתכוונת לעזוב, אני נטועה במקום ולא יזיזו אותי ממנו. כמעט 6 שנים שרונן איננו הבית זקוק נואשות לשיפוץ כללי, אני דוחה ודוחה כי אני לא מסוגלת להחליט מה אני עושה עם הטפטים בחדר של רונן. להוריד? הרי הם ספוגים במהותו. שנה שלמה לא החלפתי מצעים במיטה. מצד שני רונן עצמו היה צוחק עלי, אמא מה כל העניין ? תזרקי הכל לפח. לעזוב את הארץ, איך? יש לי ילד באדמה הזאת? ועד כמה שהקבר לא מדבר אלי בכ"ז פיזית הוא שם. מחשבות מסובכות מדי לתחילת היום בזמן שאני אמורה לעבוד, אני מנסה לסדר תור דחוף למא לניתוח החלפת פרק בירך, ילדה קרובה אלי כמו בת מתחילה בשבוע הבא טיפולים כימוטרפים. מטורף לגמרי. שרק יהיה לנו כח. אילנה, אמא ל רונן

 

[שרון123]

../images/Emo24.gif החלמה מהירה לה ולאמא שלך

אוף

 

[eaz1514]

תודה שרוני, הפתרון זה ניתוח

ולמרות כל מאמצי אני לא מצליחה להקדים לה את התור שאמור להיות מתישהו בדצמבר. קשה לי לראות אותה סובלת כל כך.

 

[koval10]

אילנה, מי ייתן ותרגישו טוב כולכם

רפואה שלמה לכולן, נחזיק אצבעות. תשדלי להרגיש טוב גם את, כל המשפחה זקוקה לך, למרות שאת מתקרבת לימים הקשים.

 

[eaz1514]

../images/Emo140.gif

 

[פוריה3]

תשובה

כן ,זה מאוד קשה לי ,כל כך אהבתי ואני אוהבת את ליאם,אפילו על המצבה רשמתי לו ילד מתוק מלא שמחת חיים מלא צחוק וחיוכים לשחק במכוניות מאוד אהב וגרם נחת ואושר להוריו כל ימי חייו,אוהבים אותך ומתגעגען מאוד... והקבר הקטן שלו מלא במכוניות שהוא אהב,(אני ממליצה למי שחס וחלילה באזור ללכת לבית העלמין בסגולה פ"ת ולראות את הקבר המקסים שהכנתי לילד המקסים שלי) *ואגב התינוקת שלי אושרית (בת חודשיים)דומה מאוד לליאם....

 

[שרון123]

מאד מבינה אותך../images/Emo24.gif

זה באמת ממש לא פשוט, והעולם באמת לא הוגן. עברתם גם ליישוב אחר, או שנשארתם באותו האיזור?