תורה ותלמוד תורה
הקדמה קלה, למה שנראה לי הייתה כוונתו של לייבוביץ' המנוח בדברו על עגנון על נושא כאוב ונוקב זה.
דתות אינן אידאות מופשטות, שביטויין המוחשי היחיד במציאות הוא העיסוק בהן או אודותן, אלא דתות הן מתן ביטוי בפורגרמת חיים מבוססת אמונה, אשר היא היא המייחדת אותן. דבר זה ניתן לומר על כל הדתות המונותאיסטיות, אך הדת היהודית עולה על כולן מבחינה זו, באופן חוקתי. באשר הדת היהודית היא דת שייחודה, מעבר לאמונה באלוהים כמובן שהוא התנאי לכול - במצוותיה ובתורתה. וזוהי דת ההלכה, ובלשון אקדמאית, אם תרצה: דת ריטואלית (לא שבדתות המקבילות לה הריטואליות חסרה, אלא שביהדות הריטואליות היא קונסטיטוציונית).
מערכת חוקים, נורמות וכללים אלו - אשר ייקראו בשם הכולל - הלכה, אינה מערכת מאובנת, אלא מטבעה ומעצם מהותה ביהדות, נועדה לאנשים החיים את אותה מערכת חוקים, וזהו בעצם שמה - הלכה, מלשון הליכה. לא רק שכדי לקיים את ההלכה יש לתת לה אדפטציה (התאמה) למציאות, אלא בסמכות חז"ל לחוקק הלכה חדשה ממש בהשתנות המציאות, ואפילו לבטל הלכות ונורמות קיימות, בהתאם למציאות ואפילו לנורמות המקובלות בהתאם לתקופה, אף שאינן בהכרח נוגדות את ההלכה הקיימת.
כדי לקיים מערכת חוקים זו נדרשים אנשים שירצו לקיימה, זה ודאי, אבל יותר מכך, כדי לקיים מערכת "בריאה" כזו, צריך אנשים "מתפתחים" ומעורים בחיי העולם אשר הם שייכים לו, בהיותם חלק אינטגרלי מהאקזיסטנציה האנושית. בגרמנית, אשר העיסוק התיאולוגי המחשבתי, בעיקר בשל הרפורמה הלותרנית שהגיעה מארץ זו ומשם צמחה, קוראים לעם אורגני מתפתח, ולייבוביץ הרבה להשתמש בביטוי זה דווקא בהקשרים אלו ממש: Volksorganismus (אנשים מתפתחים/אורגניים). העם היהודי, ולא משנה כרגע הסיבות החברתיות והפסיכולוגיות לכך, החל 400-500 השנים האחרונות להראות סימנים דקדנטיים מסויימים בהתפתחותו, והחל לראות בחוק הכתוב והקיים, אשר כולו היה תוצר של אורגניזם תיאולגי וריטואלי - חוק כתוב לאו בר שינוי (אלא במקרים מיוחדים של השתנות רדיקלית של המציאות וכו' וכו'). ושוב, נזדקק לביטוי שלייבוביץ השתמש בו בהקשר זה, ואף הוא לקוח מגרמנית, גם בהקשר הזה: Papierrecht -חוק הכתוב על גבי נייר (להבדילו מחוק "הכתוב" באנשים, ואשר מהם הוא מוכתב).
תהליך דקדנטי זה הגיע לשיאו במאתיים וחמישים השנים האחרונות בעיקר במזרח אירופה, וניתן לומר כי החל מתקופה זו חלה התאבנות קולוסאלית, והיהדות פסקה מלהיות דת הלכה של עם אורגני והחלה להיות דת הלכה כתובה (אשר לעיתים ניתן לה שינוי קוסמטי בהתאם למציאות המשתנה). ואכן, הדת היהודית החלה להיות דת של מונמנטים, שבה האנשים המקיימים אותה הם מודלים המוכתים על ידי חוקים, ולא להיפך. ובגרמנית: (וכאן, כדי לא להונות, זה כבר ביטוי שלי) volksModelliert (אנשים מפוסלים).
פועל יוצא ומוכרח מכל זה - הפכה להיות התורה ללימוד התורה בעם היהודי.
העיסוק בתלמוד תורה, שכאמור גדול הוא מן המעשה, הפך במאתיים השנים האחרונות, לאקסטריטוריאלי למציאות. לבל תטעה, תלמוד תורה יתרונו לאין ערוך, ושקול הוא כנגד כל המצוות, והוא כאמור אוטונומי, כלומר: עול תורה לחוד ועול מצוות, אשר לימוד התורה הוא חלק מהן, לחוד. אך בו ברגע שהוא הפך להיות אידיאה מופשטת שהעיסוק בו הוא אקסטרני לחיים עצמם ולא חלק מהחיים עצמם - הוא הפך למקצוע, בלשונו של ל'. ואכן, ברגע שהתורה הופכת להיות תלמוד תורה - כלומר הופכך לעיסוק באידיאה שאינה חלק אינטגרלי מהאדם הלומד אותה בחיי המעשה אזי - ניתן לומר כי כוחה של היהדות "נשבר" - באשר הוא מונמט מאובן ותו לא מידי.
קדם ללייבוביץ ר' אפריים לונשיץ מחבר פירוש "כלי יקר" על התורה, ב- 300 שנים, שמפרש, תוך ביקורת גלויה על בני תקופתו את הפסוק, בספר דברים: "פנו וסעו לכם": "זו תוכחה ראשונה.." שזוף עינך היטב, הישיבה בהר סיני מקום נתינת התורה - אם כל הישיבות - היא תוכחה, וממשיך: "אלא כך אמר להם: עדיין בפחזותכם קיימיתון? כי אני אמרתי: פנו וסעו, שכשתלכו מן הר חורב – מקום שלמדתם עליו תורה – תפנו פניכם אל הארץ, מקום שמירת התורה; כי לא המדרש עיקר, אלא המעשה. ואתם, בלכתכם מחורב – רוח אחרת היתה עמכם, ליסע ממקום מיוחד לתלמוד תורה; ואל מקום שמירת המצוות לא פניתם פניכם, ובמרדכם אתם עומדים". עכ"ל. כשהתורה הופכת לתלמוד תורה ולא גם לחלק אינטגרלי מהחיים, אזי, יאמר עליון, מהי תכליתכם? מלאכים שלומדים תורה, יש לי בשמיים! תורת ה' נתנה לישראל בכדי שהיא והחיים יהיו אחד. כשהחיים מנותקים מן התורה - החיים לא כלום והתורה לא כלום - ומאליו "כוחה של היהדות בעם ישראל נשבר".
את שאמר לייבוביץ לעגנון, אמר הרב שך לתלמידיו לפני כעשרים וחמש שנים בעברית יידישאית, שאני מתרגם, כמעט במדוייק: "ביטול תורה אינו ביטול תלמוד תורה. יש כאלו שיכולים ללמוד תורה ארבעים שנה בישיבות, לילה ויום, וביטלו תורה כל השנים האלו".
