מני, אינני יודע מהם ידיעותיך בענייני יהדות באופן כללי
ברור לי מתגובתך זו שהם לוקים בחסך רציני מאוד מאוד (ואני מדבר על עניינים אלמנטריים) אגב, וחשוב לומר זאת, היעדר ידע ביהדות אינו גורע מאיכותו של האדם החושב. אבל, כל עוד אתה מדבר על נושאים שבהם ידיעותיך מוגבלות ומתחיל לבנות עליהם תזות, ולא עוד אלא ביקורת כלפי נאחרים, זו עזות. למקרא תגובתך זו והפרכת כל הנאמר בה - אינני יודע במה להתחיל. האם אתחיל בכך שאין איסור הלכתי ללמד נשים תורה? האם אמשיך בגדולי ההלכה והפוסקים (עם כיפה, המבורג ופראק), ראשונים ואחרונים, שמתריעים על פתאי העם הרואים במציאות הגשמית קדושה אימננטית וזה כולל את המש"ך חכמה - פוסק על אבניתו וקומקומו, שטוען כי לוחות הברית הכתובים באצבע אלוהים, חסרי קדושה והרי הם כחרס הנשבר, כל עוד ישראל לא מקבלים אותם על עצמם, שכותב, ליטרלי על הר סיני, מקום נתינת התורה, שאחרי שאלוהים נתנה, הרי כלבים וכבשים יכולים להשתין בו. לומר לך שביהדות אין חפצי קדושה אלא תשמישי קדושה. האם אמשיך למומרים שאינם כהגדרתך, ברי נידוי, אלא "מורידים להם זכויות" - אע"פ שההלכה קובעת: "מומר לעבודת כוכבים הרי הוא מומר לכל התורה כולה וכן האפיקורסים מישראל אינן כישראל לדבר מן הדברים ואין מקבלים אותם בתשובה לעולם שנאמר כל באיה לא ישובון..". אנה אלך, ואנה אפנה - ליבוביץ מימיו לא חידש דבר אלא החזיק והחרה אחרי קודמיו וציטט אותם, לעיתים כמביא דבר בשם אומרו, ולעיתים לא. וקיימא לן: ליגמר איניש והדר ליסבר (קודם ילמד אדם, ואחר כך יתן סברות).