ליבי נקרע

[ענתי44]

ליבי נקרע

אני כל כך עסוקה עם אמא שלי... שלא מודעת לדברים קשים שעוברים אחרים למשל רוני. היום התכתבתי עם ידיד וירטואלי שאמו חולה באלצהיימר ושפכתי מר ליבי לפניו. ואז הוא שיתף אותי בהחמרה הקשה וההדרדרות המהירה במצב של אמו.בחוסר האונים שלו לנוכח הניצחון הצפוי של המחלה הארורה, על התחושה של בן לראות את אמו האהובה הולכת ודועכת.ואת הכאב הרב. כולנו שותפים לזה. כולנו עוברים את אותם הדברים ושותפים לאותו הכאב. וכל כך כואב לי. על כולם. שרק יהיה לנו הכוח לעמוד בזה.

 

[ronnyw]

ענתי, אין כמוך.

אכן, כל אחד מאיתנו תקוע ב- ד' אמותיו. זה טבע האדם, החל מ"עניי עירך קומדים" ועד "האלצהיימר של אימא שלך קשה לך יותר מהאלצהיימר של שכנתך". אבל הינה את כן חשה וכואבת את מה שקורה סביבך... אימא שלי הדרדרה מאוד בשבועיים האחרונים. כמו שכבר כתבתי, היא חלשה, נופלת כל הזמן, איננה יכולה ללכת ללא תמיכה, קמה בלילות, נופלת, משגעת את כולם, מחפשת חפצים חדים על מנת "לגמור עם זה". הרי יש לי גם אבא זקן ועיוור שקשה לו לעקוב אחרי המהומה. הבעיה איתה, שהיא אינה זוכרת שהיא איננה מסוגלת ללכת (אינה זוכרת שיש מקל הליכה לידה, שיש הליכון במרחק הושטת יד, שנפלה כבר 10 פעמים קודם - איננה זוכרת מאומה!!). אז כשנשארת לבד (למשל - כשהמטפלת מתקלחת או מלבישה את אבא שלי וכו' ) מנסה לקום ממקומה - ומשתטחת. בנתיים חוץ מכמה סימנים כחולים הנפילות נגמרו ללא נזק פיזי (ההרמה שלה מהרצפה היא פרויקט, כיוון שבדרך כלל אינה משתפת פעולה. העובדת + האבא העיוור שלי היו מרימים אותה. רק תדמיינו את התמונה...) כמובן שאיננה הולכת למועדון ותקועה בבית כל היום. החלטנו שבמצב כזה עובדת סיעודית אחת איננה מספיקה (אבא שלי עצמו דורש המון טיפול.) הבאנו אחת נוספת, וכרגע יש בבית שתי עובדות. במקביל אני בודקת אפשרות לסידור מוסדי עבור אימא ולומדת נושא חדש... כלומר, כרגע נראה שאו שנמשיך עם שתי עובדות (לכל אחד מהורי יש רשיון, כך שעניין הפורמאלי פתיר. עניין סכומי הכסף והעלויות - אופרה נפרדת.) או שנפריד בניהם ונוציא את אימא מהבית. אגב, האם יש לאנשי הפורום נסיון עם שתי עובדות? זה "זורם" או שצריך להביא גם "מנהל עבודה" שינווט ביניהן? מחלקים מי מטפלת במי? מי עושה ספונג'ה ומי אחראית על קניות? כרגע יש ארבע נפשות בבית של ההורים, והוא פתאום נורא עמוס... כל עיצה תתקבל בשמחה.

 

[zs1957]

מנהל עבודה לעובדות הזרות

היי ronnyw צר לי לשמוע על ההתדרדרות במצבה של אמך.אין בפי ניחומים זה תהליך ההתדרדרות של המחלה. אני שולחת לך חיבוק גדול ומחזקת את ידייך על הטיפול הנפלא בהורייך הקשישים. כאשר מגיע עובד זר הביתה תמיד צריך להיות לו מנהל ע לאחת כמה וכמה כאשר מדובר בשני עובדים.יש לעשות חלוקת תפקידים ברורה בינהן מי מטפל במי?מי מנקה ? מי מבשל? מי מכבס? מי עורך קניות? חשוב מאד שתהיה תקשורת ביניהן. והחשוב ביותר שלא יעשו מהבית של הורייך מועדון חברתי כי אז במקום לטפל בהורייך הן תחגוגנה.זה מצריך אותך לבוא לבקר ולפקח לעיתים קרובות. אני ואחותי עושות ביקורי פתע למטפלת לעיתים די קרובות. הניסיון הוא הדבר הטוב ביותר.אם צלח בסדר. אם לא חושבים על אופציה מוסדית. השאלה איך יקבל אביך את העברתה של רעייתו למוסד? אני מאחלת לך בהצלחה במשימה החדשה. יום טוב, זהבה שחם

 

[ronnyw]

צמד עובדות זרות.

זהבה, תודה על ההתיחסות. את צודקת, כמובן. כל העסק מאוד לא פשוט. כיוון שכרגע אנחנו חייבים שני אנשים, היה לי רעיון להביא זוג נשוי. גם כדי שיהיה גבר בבית (למשל - כדי להרים את אימא שלי אחרי הנפילות שלה, כדי שהטיפול האינטימי באבא שלי יהיה יותר נאות וכו') ובעיקר, כדי שמערכת היחסים בין שני העובדים תהיה יותר ברורה. כפי שכתבתי - התאום בין שתי עובדות, כל אחת עם אישיותה, נטיותיה והידע שלה, עשוי להיות בעייתי (מעבר ל"פיקוח העל" של המשפחה, שנדרש תמיד. מי כמוך יודעת...). פניתי לחברת כח האדם שלי. אמרו לי שם שזוג נשוי זה דבר נדיר, אין כרגע במצאי החברה בארץ, אבל אפשר לטפל בהבאת זוג כזה. כלומר - כמה חודשים של התעסקות. ...ואנחנו צריכים את הפתרון אתמול... אז כנראה שנאלץ להתסתפק בשתי עובדות, זו הקיימת (שמטבע הדברים תהיה "המנהלת" המקומית בבית) ועובדת חדשה שתגיע (כרגע יש לנו מישהי לא חוקית זמנית.). כמובן שכל שינוי כזה - הכנסת הזמנית, החלפתה בקבועה (שאולי לא תתאים ונאלץ להחליפה שוב) גורם להרבה בלגן אצל אימא - כולנו יודעים על מה שאני מדברת. דבר נוסף שקרה - אבא שלי מבקש שנוציא אותה מהבית - למענה. לדבריו בבית אינה מקבלת פתרון לצרכיה, כי יושבת על כיסא, אין לה תעסוקה, אין לה עם מי לדבר וכו' וכו' (אימא "חיה חברתית", היתה פעילה מאוד כל חייה וגם במועדון שלה, שרה, משתתפת בכל ארוע, מקשקשת עם חברות וכו'. כרגע היא יושבת כל היום כבויה בכיסאה. אבא בדרך כלל במיטה "מחכה למלאך המוות". ) ככה שאופצית המוסד חוזרת ועולה - ואנחנו נקרעים, לא מצליחים להחליט.

 

[zs1957]

כדאי לשקול את האופציה המוסדית

היי רוני, בעייתך אכן קשה.כדאי לשקול את האופציה המוסדית. לכי לבדוק. קחי המלצות ותבדקי בעצמך היות ואתמכירה את אמך ורק את יודעת מה טוב לה. עלייך לקחת בחשבון כי אמא הולכת למוסד לחא תקבלי חוק סיעוד. את יכולה לקבל קוד למיטה יבקשו ממך ומאחיך תלושי משכורת וגם דוח מהבנק על הכנסות הוריך ובהתאם לכך יקבע התשלום לשהות אמא במוסד. בהצלחה!!!!!!! זהבה שחם

 

[ענתי44]

רוני יקרה../images/Emo24.gif

זה מזכיר לי את הימים הראשונים כשאמא חלתה, לפני האירוע מוחי. היו לה קשיי הליכה הולכים וגוברים והיא לא זכרה שהיא לא הולכת וכל פעם התעוררתי לצליליי הבום טראחחחחחחח המפחיד. היא רצתה לקום כי רצתה פיפי כי חשבה בכבר בוקר כי רצתה לחפש אחרי. החשש היה גדול. והיו ימים שפחדתי לישון.לילה אחד נרדמתי על השטיח בחדרה. ואז הגעתי לחברה מסויימת שהכינו לי זמזם שציפצף בכל פעם שניסתה לקום. כמובן היום היא לא מסוגלת לקום, אבל מנסה שוב ושוב. רוני יקירה אם את מנסה שתי עובדות זרות, ראשית את הוותיקה שתטפל באמא שלך.והנוספת באבא.את תצטרכי לפקח עליהן. מצד אחד לתת להן להתחבר ולהתידד ומצד שני לדאוג שלא יעשו יד אחת. אני הייתי מנסה לשלוח את אמא למועדון ביחד עם המטפלת שתלווה אותה שם. והשנייה בינתיים תטפל באבא ותנקה את הבית. אוי יקירה ליבי איתך!!! שולחת לך טון אהבה

 

[ronnyw]

הרחבת חדרי שרותים

לצערי הגענו לשלב כיסא גלגלים, ונאלץ להתאים את הבית לתנועה עם כיסא כזה (אלא אם נבחר בסידור מוסדי. עדיין מתלבטים). נדמה לי שחלקכם (ענתי?) התנסה כבר בענין. מעבר להרחבת פתחים והרחבת חדר הרחצה, על מה צריך לחשוב? יש איזה מקום שבו יש קצת טיפים וטריקים בנושא?

 

[טיקו1]

טריקים

אפשר לשמוע מה מציעים במלב"ת

 

[zs1957]

ענתי מה שלום אמא?

היי ענתי, אני מקווה שחל שיפור במצבה של אמא. מה שלומך? כיצד עברה השבת? האם נחת? אנא עדכני אותי מה קורה עם אמא? החלמה מהירה. שבוע טוב, זהבה שחם

 

[ענתי44]

למרות המצב אני מאמינה שיהיה טוב

מחר אמא תעבור סיטי ראש כדי לברר את הגורמים לקשיי בליעה. וגם מישהי מומחית בתחום תבדוק אותה. היא, לפי בית חולים, תעבור ניתוח להחדרת פג או משהו כזה. להזנה חיצונית בקיבה. אבל לפני שידי תחתום על הסכמה אחיי ואני נשב ונלמד את הנושא ונחליט. בינתיים היא רתוקה למיטה ואוכלת מעט ומקיאה הרבה. חלשה אבל הנשמה. הנשמה היתרה שלה לא הרימה ידיים. מנסה להשאר עירנית ומעורה בסביבה. אני מאמינה בה שתתאושש. אז למרות ריצות הבוקר שלי להכנסת שינויים בבית לקראת חזרתה הביתה אני מאמינה שסבלנות, נחישות ואהבה רבה אמא תתאזן מעט. ולמרות שלא תהיה במצב של לפני חודש היא תתפקד הרבה יותר מעכשיו.

 

[פנטזי1]

גם ליבי נקרע

אבא שלי כבר 5 ימים במוסד ואין לי רגע של שקט נפשי.המצפון עובד שעות נוספות,המחשבות לא נותנות מנוח.עשיתי טוב?אולי לא! מה האלטרנטיבה?אוי זה קשה נורא לקבל החלטה כזאת ועוד יותר קשה לבצע ולחיות בשלום עם ההחלטה.כל השבוע עבר בדמעות שלי ושל בת זוגו של אבא.ואבא מסכן מה הוא יודע?מה הוא חושב?לפי הדיווח שאנו מקבלות הוא משתתף אומנם בפעילות שם,אוכל בסדר אבל בלילה לא רוצה ללכת לישון,הוא מחפש את הדלת לצאת כי הוא צריך ללכת הביתה,מחכים לו הוא אומר.גם בצהרים אחרי הארוחה הוא אומר שהוא צריך ללכת(עדין יש לו את ההרגלים שקודמים ממרכז היום שאחרי האוכל באה ההסעה הביתה)

 

[zs1957]

שינוי קשה לחולה ולבני המשפחה

היי פנטזי1 גם כאשר אבא בבית אבות לא קל. תמיד קיימת הדאגה האם טוב לו שם? כיצד מסתדר? איך מתיחסים אליו? האם יבקש לשוב הביתה? לחולה אלצהיימר השינוי קשה.הםרגילים לבית,למיטה ,לאוכל של הבית,למעון היום.כל דברחדש מביא לשיבוש .עם הזמן הם מתרגלים ומסתגלים. הייתי מציעה לך ולבת זוגתו ללכת לבקר אותו לעיתים תכופות שלא יחוש שנטשו אותו.לבדוק כיצד הצוות מתיחס אליו.לטייל אתו בסביבה החדשה. עם זמן הכל יסתדר.אל דאגה. כל טוב, זהבה שחם

 

[ronnyw]

העברה למוסד.

פנטזי, ראית בטח את ההתלבטות שלי, שמופיעה במסרים למעלה. אני מפגרת בעקבותייך בערך בחודשיים... אני רוצה להוסיף לך רק דבר אחד: הייתי בביקור במוסד כזה עם ידידה שעוסקת בתחום (במסגרת חיפוש מקום לאימא שלי). היא סיפרה לי שאצל הרבה מהחולים ההתחלה קשה. לא ברור להם איפה הם, רוצים הביתה וכו'. אבל - לדבריה, כשהם מתרגלים, המקום הופך להיות הבית. ואז קורה דבר הפוך, כשלוקחים אותם לחופשה הביתה - הם דווקא רוצים לחזור למוסד, שהפך בתודעתם לבית שלהם. מה שאני רוצה לאמר, שפשוט תנו לזמן לעשות את שלו. כנראה שתעברו יחד עם אבא ובת זוגו שבוע שבועיים קשים ונוראים, אבל אחר כך מגיע שלב בו הוא מוצא את מקומו, מתרגל ואולי אפילו נהנה ממה שיש מוסד, אך אין בבית. אז חירקו שיניים והמשיכו, ונקווה שאכן הדברים יסתדרו...

 

[פנטזי1]

כן רוני אני יודעת שבסוף הוא יתרגל

אני גם מתנחמת בעובדה שבאמת מצאתי את המקום הכי טוב לדעתי שאפשר ושמתאים למצבו (עדין נייד ומתפקד יחסית בסדר,מדבר ומשת ף פעולה)והאנשים שם רובם במצבו פחות או יותר.בחצי שנה אחרונה חיפשתי ובדקתי הרבה מקומות ואני מקוה שהדברים באמת יסתדרו .אני רק רוצה שיהי לו טוב ושהוא לא יסבול. אני מקוה שגם את תמצאי את המקום המתאים לאימך ושאביך יקבל את הטיפול המתאים לו ושיהיה לכולנו קצת יותר קל.

 

[ענתי44]

פנטזי 1 ../images/Emo14.gif

כל ערב, כשאני נאלצת לעזוב את אמא בבית חולים. הרבה אחרי שבני משפחה אחרים הולכים, ואחרי שנגמרת התחבורה הציבורית הישירה למקום ( מאלץ אותי לצעוד כמה קילומטרים בחשכה ובכביש סואן עד לאוטובוס הביתה) ואחרי יום עמוס, אני מרגישה שנטשתי אותה. שהפקרתי אותה. שאולי היא תהיה מוזנחת. כשאני איתה אני חביבה לצוות, עוזרת לבנות המטפלות עם חולות אחרות כדי שיחבבו את אמא. אני חוששת. כי היא הרי אם תקיא או יכאב לה לא תדע ללחוץ על הפעמון או לצעוק " אחות", ובכל זאת, אני יודעת שאני עשיתי את הדבר הנכון לאמא, כולל שאני הולכת הביתה לראות משחק אחרון במונדיאל ולישון. לאגור כוח. אבל רגשי האשמה רודפים אותי. הם כמו הצל שלי.בלתי נפרדים, אני עדיין כועסת על עצמי שקיללתי את אמא כשהתרגזתי כשבוע לפני שחלתה ושהתפרצתי עליה. מרגישה שהיא חלתה בגלל זה. כן יודעת שזה שטות ושאני בן אדם אבל כל יום אני מנשקת את היד שלה ומבקשת ממנה ומבורא עולם סליחה. את ובת זוגו של אביך עשיתן את הדבר הנכון.פעלתן למענו. אז תנוחו הרבה כדי לצבור כוח מחד ומצד שני בקרו אותו הכי שאפשר ותרעיפו עליו חום ואהבה. ההסתגלות קשה לכולנו ה"בריאים" אז בטח להם.הם לא זוכרים ומפחדים ואין להם מנגנוני הגנה להתמודד עם השינוי שנכפה עליהם. אבל בסופו של דבר זה יהיה רק לטובה. שולחת לך ולבת זוגו של אבא חיבוק. ונשיקה ממני לאבא.

 

[פנטזי1]

תודה ענתי

היום הוקל לי במקצת,נסענו לבקר את אבא(ביקשו לא לבוא בימים הראשונים כדי לא לבלבל אותו שיתרגל לצוות ולמקום)הוא היה רגוע ,עסוק בפעילות שעושים להם,חייך ושאל "מה את עושה פה?"אמרתי "באתי לבקר אותך "הוא המשיך בפעילות אח"כ ישב איתנו קצת היה רגוע לחלוטין לא ביקש הביתה ולא שאל יותר מידי שאלות ,כשהוא חזר לפעילות הלכנו כדי לא להלחיץ אותו בפרידות.עכשיו אני יותר שקטה כי הוא לא סובל יש לו אמנם גם זמנים יותר קשים שהוא אומר שהוא צריך ללכת כי מחכים לו,אבלנראה שהוא מתרגל וגם האחיות אמרו שהוא משתף פעולה ובסדר גמור,אוכל בתיאבון ישן טוב הלילה ,בימים הראשונים הוא לא רצה ללכת לישון.אני מקוה שיהי טוב ומאחלת לך שמצבה של אימך ילך וישתפר ושהיא תחזור הביתה במהרה.

 

[Nירי Nסיקה]

גם לי נורא עצוב..

מה שלומך ומה שלום אמך? לפני כמה זמן, כאשר המטפלת שלנו רחצה כלים במטבח ולא שמה לב לסבתא, היא נפלה. כנראה כי רגליה הצטלבו ביחד. היה מאוד קשה להרים אותה, היא גם בכתה, ואף אמרה כמה מילים (למשל: "נמאס לי כבר!") מילים שהסבירו את הכל. שהיא בעצם כן מודעת למצבה ומבינה מה עובר עליה. וגם לפני כמה ימים סבתא ישבה בכורסא שלה. אני ישבתי והסתכלתי עליה. היא גם הסתכלה עלי במבט מסוים כאילו רצתה לדבר איתי, לומד לי משהו, אבל נורא מבולבלת... לא ידעת איך.. ולא מצליחה להוציא את המילים מהפה..