הכי קל להאשים את השיטה
למרות שיש כאלה שחושבים שממשלים נשיאותיים יציבים יותר, למעשה הם יציבים פחות. היעדר תלות בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת גורם לכך שהרשויות מסנדלות אחת את השנייה, והמקח וממכר הפוליטי המגעיל לא רק שלא מצטמצם, אלא אף גדל בצורה ניכרת (כך בארה"ב לנשיא זכות וטו שכל הצדקתה מתן קלף מיקוח לנשיא בעת מו"מ עם הקונגרס על העברת חוקים). בממשל נשיאותי לא ניתן להחליף את הנשיא בתקופת כהונתו, מה שיוצר אוירה של דיקטטורה (תשאלו את עצמכם האם תוכנית בקנה מידה של תוכנית ההתנתקות היה ניתן להעביר בממשל נשיאותי בצורה חלקה וללא הרוגים. עצם האפשרות הוירטואלית להפיל את הממשלה באמצעות אי אמון מנטרל חלק ניכר מהרצון הטבעי לפעול באלימות). ממשל נשיאותי לא יכול להיות יציב ודמוקרטי בו זמנית. כדי לשמור על יציבות יש להעניק לנשיא סמכות לפזר את הכנסת (ראו הצעת חוק של חיים רמון) כדי שחברי הכנסת לא "יעשו חוכמות" ויעכבו תוכניות של הנשיא. ממשל כזה רחוק מלהיות דמוקרטי ובטח שהוא לא יציב, מאחר והוא מעודד בחירות. אם לעומת זאת, רוצים ממשל יותר דמוקרטי ומעניקים לכנסת אפשרות להדיח את הנשיא, הממשל הופך ללא יציב מאחר והוא מעודד עריכת בחירות (דומה לדגם של הבחירה הישירה). בממשל פרלמנטרי אפשר להחליף ממשלה ללא בחירות. אתם מוזמנים לבדוק את נתוני הבנק העולמי בענין יציבות משטרים. המשטרים המדורגים בראש הרשימה הם משטרים פרלמנטריים, בעוד משטרים נשיאותיים מדורגים הרבה יותר נמוך (למעט צרפת). בכל העולם יש היום נטייה לעבור ממשטרים נשיאותיים לפרלמנטריים. רק בישראל, שיונקת הכל מארה"ב, יש בסיס איתן לתפיסות האמריקאיות. אבל אם מדברים על ישראל יש סיבה נוספת לכשלון של משטר נשיאותי. משטר נשיאותי יכול לעבוד (גם אם תוך הרבה חריקות) במדינות כמו ארה"ב שהן למעשה פדרציות של תת-מדינות עם שלטון מרכזי אחד שהאזרח הקטן בקושי מרגיש. אבל בישראל, ללא הפרדת רשויות אנכית, אלא רק אופקית, משטר נשיאותי יהפוך מהר מאוד לדיקטטורה דה-פאקטו. חשוב להבין שבעית השחיתות אינה בעיה בפני עצמה, אלא סימפטום של בעיה חמורה הרבה יותר של החברה בישראל. כל ניסיון לטפל בסימפטום באמצעות שינוי מבני כזה או אחר לא יפחית מעומצתו, אלא רק יגביר אותה עשרת מונים. כל הרעיון של המשטר הנשיאותי בא כדי לפטור את האליטות מאחריותן לקשר שבין ההון לשלטון. הבעיות צריכות טיפול מהשורש, אותו טיפול ממנו מפחדים אותם המושחתים שבשלטון ורואים במשטר הנשיאותי לא רק את מפלטם, אלא גם כלי שיקבע את שלטון ההון לצמיתות. להאשים את השיטה זה הכי קל. זה פוטר את המאשים מהצורך למצוא את האשם האמיתי במצב. האם באמת אנשי ניהול מקצועיים צריכים לעמוד בראש המדינה? כלכלן יהיה שר אוצר, רופא יהיה שר בריאות, איש צבא יהיה שר ביטחון. זהו יהפוך את הממשלה לדירקטוריון של חברת ניהול. אני הייתי אומר בדיוק את ההיפך: אסור שיהיו אנשים מקצועיים בממשלה. הייתי מראש פוסל איש צבא מלהיות שר ביטחון או כלכלן מלהיות שר אוצר. יש כבר רמטכ"ל, יש נגיד בנק ישראל ויש גם מספיק רופאים במשרד הבריאות. מה שצריך שר להיות זה דווקא מי שלא בא מהתחום, מישהו שיודע להסתכל על התחום מבחוץ. ראינו בזמן המלחמה עשרות גנרלים מתראינים וכל אחד מהם יודע יותר טוב מכולם מה צריך לעשות. למעשה כולם מטומטמים באותה מידה, וכולם מפספסים את הנקודה. כך גם לגבי הכלכלה. יושבים טובי הכלכלנים ומתווכחים על צמיחה ואינפלציה, ובעם יש עוני, אבטלה וצניחה בזכאים לתעודות בגרות. מי שצריך לעמוד בראש המדינה הם לא אנשי מקצוע, אלא פילוסופים, סופרים, אנשים בעלי חזון. לגבי טענותיו של ליברמן על שרים וסגני שרים, אני מסכים לחלוטין. יש לבטל את תפקיד סגן השר, להגביל את מספר השרים ולמנוע משר להיות חבר כנסת.
