לידה ראשונה טראומטית, בקרוב לידה שנייה.....עזרה!!!!!
היי, אני קוראת פה כבר המון זמן, בעצם מאז תחילת ההריון הראשון שלי.
כשהייתי בחודש שלישי בהריון הראשון חיכיתי לחברה טובה מחוץ לחדר הלידה שלה בלידה הראשונה שלה ואחרי הצעקות והבכי ששמעתי משם כל כך נלחצתי שהתחלתי לחפש פתרונות ודרך הפורום הזה הגעתי לספר לידה פעילה שממש שינה לי את כל התפיסה לגבי לידות
כל ההריון הראשון רק דיברתי על כמה אני רוצה ללדת לידה טבעית ואמנם לא הלכתי לשום קורס הכנה אבל הכנתי את עצמי נפשית לכל מהלך הלידה ולכל המסביב...
אבל לצערי התכניות השתבשו ובשבוע 41 נאלצתי לקחת פיטוצין אחרי שלא נשארו לי כמעט מי שפיר......חשבתי שעולמי חרב עליי! אבל החלטתי בכל זאת לא לקחת אפידורל ולהמשיך בתכנית הרגילה.
הצלחתי לסבול 7 שעות של צירים כשמתוכן בערך 4 שעות של צירים מאוד מאוד חזקים וקרובים (בערך כל דקה או פחות) ובסופם גם ירידת מים שרק הגבירה את הכאבים של הצירים ואת התדירות שלהם. כשהגעתי לפתיחה של 7 נשברתי והתחננתי לאפידורל.
כל החיים חשבתי שאני מאוד עמידה לכאב. והייתי בטוחה שאני אצליח להתמודד טוב עם הכאבים של הצירים אבל הכאבים הגיעו לרמות שלא הכרתי לפני כן וממש מצאתי את עצמי מתפתלת על הרצפה כששום דבר כבר לא עוזר לי, לא מקלחת, לא נשימות.....
עם האפידורל כבר לא הרגשתי את הכאבים אבל הטראומה של הכאב הכל כך חזק נשארה לי וכשהגעתי לפתיחה מלאה כבר ממש ממש מתתי מפחד שאני שוב הולכת לסבול כאב.
יכול להיות שזה מה שהשפיע על כל שלב הלחיצות כי התינוקת שלי לא יצאה במשך 4 שעות בפתיחה מלאה למרות שניסיתי הכל, עמדתי על הברכיים, שכבתי על הצד, נשפתי כמו שהמיילדת הדריכה אותי לעשות ואחר כך במשך יותר משעתיים לחצי ולחצתי ולחצתי.....
הרופאים התחילו לאיים עליי בואקום ובאו והכניסו את הידיים שלהם תוך כדי שאני לוחצת וכל הסיפור הזה היה כל כך כואב ונוראי שכשהתינוקת נולדה כבר לא נשארו לי כוחות והתחננתי שרק ייתנו לי משככי כאבים מרוב שהכל כאב לי......ממש קרעתי את עצמי מכל הכיוונים בשלב הלחיצות והלידה נגמרה בחתך ממש רציני שאחר כך הסתבך והשבית אותי למשך שבועיים שבהם לא יכולתי לעמוד על הרגליים.....
לא יכולתי אפילו לשמוח שנולדה לי בתי הראשונה, רק רציתי שייקחו אותה וייתנו לי כמה שיותר משככי כאבים כדי להפסיק את הכאב.....
למזלי לפחות הצלחתי להישאר בפוקוס מספיק כדי לא לתת להם לחתוך את חבל הטבור עד שהוא הפסיק לפעום ולהתעקש שהתינוקת לא תקבל חיסונים ומשחת עיניים......
עברה רק שנה מאז ואני כבר בשבוע 31, מצפה ללידה השנייה אבל גם נורא פוחדת.....אני לא רוצה לידה כזאת שוב....ואין לי מושג מה לעשות כדי למנוע את זה. אני יודעת שאומרים שהצירים של הפיטוצין כואבים במיוחד ואני יודעת שאומרים שלידה שנייה היא יותר זריזה בדרך כלל ויותר קלה אבל אני ממש דואגת! איבדתי את האמון ביכולת שלי להתמודד עם כאבים ומעבר לזה, התחלתי ממש לפחד מכאב! כל דבר שכרוך בכאב מלחיץ אותי, אני ממש מרגישה שעברתי טראומה גופנית ונפשית והייתי ממש שמחה לשמוע עצות ותובנות לגבי מה לעשות......
קיוויתי שבלידה השנייה אני כבר אהיה אחרי לידה אחת בלי אפידורל ואוכל להיות מספיק בטוחה ביכולות שלי להתמודד עם הצירים כדי ללדת בבית או לפחות במרכז כלשהו אבל אין סיכוי כרגע שאני מתרחקת מסביבה של רופא מרדים+אפידורל שיהיה כמה שיותר זמין אם אני אצטרך אותו!
ואם אפשר לנצל"ש לעוד שאלה....מישהי ילדה בקפלן? מה הגישה שלהם ללידות טבעיות? עד כמה האפידורל זמין ומהיר? ומה קורה שם עם ביות מלא?
פעם שעברה ילדתי במעייני הישועה, המיילדות מדהימות!!!!! אבל הרופא המרדים היה כל כך נוראי ואיטי והמחלקה כזו מגעילה שאני לא חוזרת לשם......
היי, אני קוראת פה כבר המון זמן, בעצם מאז תחילת ההריון הראשון שלי.
כשהייתי בחודש שלישי בהריון הראשון חיכיתי לחברה טובה מחוץ לחדר הלידה שלה בלידה הראשונה שלה ואחרי הצעקות והבכי ששמעתי משם כל כך נלחצתי שהתחלתי לחפש פתרונות ודרך הפורום הזה הגעתי לספר לידה פעילה שממש שינה לי את כל התפיסה לגבי לידות
כל ההריון הראשון רק דיברתי על כמה אני רוצה ללדת לידה טבעית ואמנם לא הלכתי לשום קורס הכנה אבל הכנתי את עצמי נפשית לכל מהלך הלידה ולכל המסביב...
אבל לצערי התכניות השתבשו ובשבוע 41 נאלצתי לקחת פיטוצין אחרי שלא נשארו לי כמעט מי שפיר......חשבתי שעולמי חרב עליי! אבל החלטתי בכל זאת לא לקחת אפידורל ולהמשיך בתכנית הרגילה.
הצלחתי לסבול 7 שעות של צירים כשמתוכן בערך 4 שעות של צירים מאוד מאוד חזקים וקרובים (בערך כל דקה או פחות) ובסופם גם ירידת מים שרק הגבירה את הכאבים של הצירים ואת התדירות שלהם. כשהגעתי לפתיחה של 7 נשברתי והתחננתי לאפידורל.
כל החיים חשבתי שאני מאוד עמידה לכאב. והייתי בטוחה שאני אצליח להתמודד טוב עם הכאבים של הצירים אבל הכאבים הגיעו לרמות שלא הכרתי לפני כן וממש מצאתי את עצמי מתפתלת על הרצפה כששום דבר כבר לא עוזר לי, לא מקלחת, לא נשימות.....
עם האפידורל כבר לא הרגשתי את הכאבים אבל הטראומה של הכאב הכל כך חזק נשארה לי וכשהגעתי לפתיחה מלאה כבר ממש ממש מתתי מפחד שאני שוב הולכת לסבול כאב.
יכול להיות שזה מה שהשפיע על כל שלב הלחיצות כי התינוקת שלי לא יצאה במשך 4 שעות בפתיחה מלאה למרות שניסיתי הכל, עמדתי על הברכיים, שכבתי על הצד, נשפתי כמו שהמיילדת הדריכה אותי לעשות ואחר כך במשך יותר משעתיים לחצי ולחצתי ולחצתי.....
הרופאים התחילו לאיים עליי בואקום ובאו והכניסו את הידיים שלהם תוך כדי שאני לוחצת וכל הסיפור הזה היה כל כך כואב ונוראי שכשהתינוקת נולדה כבר לא נשארו לי כוחות והתחננתי שרק ייתנו לי משככי כאבים מרוב שהכל כאב לי......ממש קרעתי את עצמי מכל הכיוונים בשלב הלחיצות והלידה נגמרה בחתך ממש רציני שאחר כך הסתבך והשבית אותי למשך שבועיים שבהם לא יכולתי לעמוד על הרגליים.....
לא יכולתי אפילו לשמוח שנולדה לי בתי הראשונה, רק רציתי שייקחו אותה וייתנו לי כמה שיותר משככי כאבים כדי להפסיק את הכאב.....
למזלי לפחות הצלחתי להישאר בפוקוס מספיק כדי לא לתת להם לחתוך את חבל הטבור עד שהוא הפסיק לפעום ולהתעקש שהתינוקת לא תקבל חיסונים ומשחת עיניים......
עברה רק שנה מאז ואני כבר בשבוע 31, מצפה ללידה השנייה אבל גם נורא פוחדת.....אני לא רוצה לידה כזאת שוב....ואין לי מושג מה לעשות כדי למנוע את זה. אני יודעת שאומרים שהצירים של הפיטוצין כואבים במיוחד ואני יודעת שאומרים שלידה שנייה היא יותר זריזה בדרך כלל ויותר קלה אבל אני ממש דואגת! איבדתי את האמון ביכולת שלי להתמודד עם כאבים ומעבר לזה, התחלתי ממש לפחד מכאב! כל דבר שכרוך בכאב מלחיץ אותי, אני ממש מרגישה שעברתי טראומה גופנית ונפשית והייתי ממש שמחה לשמוע עצות ותובנות לגבי מה לעשות......
קיוויתי שבלידה השנייה אני כבר אהיה אחרי לידה אחת בלי אפידורל ואוכל להיות מספיק בטוחה ביכולות שלי להתמודד עם הצירים כדי ללדת בבית או לפחות במרכז כלשהו אבל אין סיכוי כרגע שאני מתרחקת מסביבה של רופא מרדים+אפידורל שיהיה כמה שיותר זמין אם אני אצטרך אותו!
ואם אפשר לנצל"ש לעוד שאלה....מישהי ילדה בקפלן? מה הגישה שלהם ללידות טבעיות? עד כמה האפידורל זמין ומהיר? ומה קורה שם עם ביות מלא?
פעם שעברה ילדתי במעייני הישועה, המיילדות מדהימות!!!!! אבל הרופא המרדים היה כל כך נוראי ואיטי והמחלקה כזו מגעילה
שאני לא חוזרת לשם......
