מתרגשת עד מאוד
New member
לידה שניה כחוויה מתקנת, יש דבר כזה?
שלום לכן, חדשה פה
בבית ילד בן 3.5, ועכשיו אני בשבוע 20 ומתחילה לחשוב קצת הלאה...
ללידה הראשונה הגעתי במטרה להיות בלידה טבעית ופעילה ככל האפשר. קראתי, ניסיתי להתכונן, יוגה לאורך כל ההריון מאוד עזרה לי, קורס הכנה ללידה, הלכתי להרצאות ואמרתי לעצמי שאני אנסה ללדת טבעי אבל אני עם ראש פתוח לקבל אפידורל אם לא ילך.
מאז הלידה אני חושבת עליה המון, מעבדת אותה ומנסה להבין מה היה שם, ובעיקר מבינה מה אני לא רוצה שיהיה שם...
נראה לי שאני רוצה לקחת דולה שתלווה אותי, ובעיקר תשמש לי פה ותעזור לי להתקדם בכיוון הנכון שמתאים לי, כי אני כבר יודעת שבחדר הלידה אני לא מסוגלת "להילחם" בצוות הרפואי, ואני חייבת להתכנס בעצמי...
הלידה התחילה בירידת מים ב-6 בבוקר וכמובן כמו ילדה טובה - אחרי ירידת מים מתארגנים ויוצאים לבית החולים.
את הרוב אני זוכרת במעורפל אז סלחו לי בבקשה...
הגעתי לבי"ח מאיר עם פתיחה של 2/3, הצוות מאוד הלחיץ אותי (סה"כ כ-3 שעות לאחר ירידת המים) שצריך לקחת זירוז כדי לקדם את הלידה.
כשביקשתי לנסות להימנע מפיטוצין ניסו לשכנע אותי שוב ואמרו לי שיש צורך להשתחרר ולחזור מאוחר יותר, וגרמו לי להרגיש שעדיף לי *מאוד* לקחת את הפיטוצין וכמובן לפתוח וריד אם ארצה אפידורל. שאם ארצה לידה טבעית אז אני צריכה להחליט וללכת לחדר הטבעי "כי פה זה חדר לידה רגיל". כל מה שחשבתי שידעתי או שקראתי על לידה נעלם ולקחתי את הפיטוצין.
כאבי הצירים בבת אחת התעצמו, הניסיונות לתנועתיות הפכו להיות קשים כי ביקשו שאהיה מחוברת למוניטור כל הזמן והכאבים היו בלתי נסבלים. החלו האטות בדופק (שבדיעבד בעלי סיפר לי שהופיעו כל פעם אחת אחרי שהמיילדת הגבירה את מינון הפיטוצין).
ביקשתי אפידורל וקיבלתי יחסית מהר. בהתחלה האפידורל עזר, שכבתי על המיטה וסיפרתי לבעלי בדיחות במשך שעה.
ומאז הלידה זכורה לי כקשה... ההשפעה של האפידורל עברה, הרגשתי את כל כאבי הצירים, לא הסכימו לי לזוז משכיבה על הגב (בקושי הסכימו לצד), המינון הנוסף של האפידורל לא השפיע... פשוט הרגשתי כמו חיה כלואה בכלוב, כאבי תופת וללא יכולת לזוז...
כעבור כ-7-8 שעות הגעתי מותשת לפתיחה מלאה, המיילדת התעקשה שעליי לעצור את הנשימה בעת הלחיצות (שהיה מנוגד לכל מה שקראתי ותרגלתי ביוגה). הייתי בצירי לחץ כ-3 שעות, (גם במהלכם המיילדת הגבירה את הפיטוצין, עד שבעלי צעק עליה שהם מאיטים את הדופק של העובר) שבסיומם הגיע הואקום בגלל האטות הדופק...
החדר התמלא בבת אחת רופאים ומיילדות. בנוסף הכניסו לחדר הלידה מתמחים שיצפו בהליך... התנגדתי והוציאו אותם אבל כל הזמן הרגשתי במלחמה, שכל הזמן צריכה להיאבק על מה שעושים לי ואני לא יכולה פשוט ללדת.
בני המתוק נולד כעבור כ-15 שעות מירידת המים. לא בכה בהתחלה וכעבור כמה שניות בכה ושמו אותו עליי. לא אפשרו לי יותר מדי בונדינג או סקין טו סקין כי הוא היה זקוק לחימום.
ואני מרגישה שאני ממש ממש זקוקה לתיקון בלידה הבאה בע"ה.
בעלי לא כ"כ מבין מה העניין, אבל זורם איתי.
איך מתחילים?
איך מחפשים דולה?
פשוט מרימים טלפונים? מה שואלים? מה המחירים?
מתלבטת האם ללכת למאיר שוב - בזמנו הייתי משוכנעת שאהיה שם שוב, מאז הספקתי לעבד את החוויה ואני כבר לא בטוחה... אבל הייתי מאוד מרוצה מהמחלקה שם.
או אולי ללכת ללניאדו - שידועים כבעלי אוריינטציה טבעית יותר אך השמועה אומרת שהם פחות מקצועיים במקרה שחלילה משהו משתבש.
תודה לכל מי שקראה
אודה לכל תשובה...
שלום לכן, חדשה פה
בבית ילד בן 3.5, ועכשיו אני בשבוע 20 ומתחילה לחשוב קצת הלאה...
ללידה הראשונה הגעתי במטרה להיות בלידה טבעית ופעילה ככל האפשר. קראתי, ניסיתי להתכונן, יוגה לאורך כל ההריון מאוד עזרה לי, קורס הכנה ללידה, הלכתי להרצאות ואמרתי לעצמי שאני אנסה ללדת טבעי אבל אני עם ראש פתוח לקבל אפידורל אם לא ילך.
מאז הלידה אני חושבת עליה המון, מעבדת אותה ומנסה להבין מה היה שם, ובעיקר מבינה מה אני לא רוצה שיהיה שם...
נראה לי שאני רוצה לקחת דולה שתלווה אותי, ובעיקר תשמש לי פה ותעזור לי להתקדם בכיוון הנכון שמתאים לי, כי אני כבר יודעת שבחדר הלידה אני לא מסוגלת "להילחם" בצוות הרפואי, ואני חייבת להתכנס בעצמי...
הלידה התחילה בירידת מים ב-6 בבוקר וכמובן כמו ילדה טובה - אחרי ירידת מים מתארגנים ויוצאים לבית החולים.
את הרוב אני זוכרת במעורפל אז סלחו לי בבקשה...
הגעתי לבי"ח מאיר עם פתיחה של 2/3, הצוות מאוד הלחיץ אותי (סה"כ כ-3 שעות לאחר ירידת המים) שצריך לקחת זירוז כדי לקדם את הלידה.
כשביקשתי לנסות להימנע מפיטוצין ניסו לשכנע אותי שוב ואמרו לי שיש צורך להשתחרר ולחזור מאוחר יותר, וגרמו לי להרגיש שעדיף לי *מאוד* לקחת את הפיטוצין וכמובן לפתוח וריד אם ארצה אפידורל. שאם ארצה לידה טבעית אז אני צריכה להחליט וללכת לחדר הטבעי "כי פה זה חדר לידה רגיל". כל מה שחשבתי שידעתי או שקראתי על לידה נעלם ולקחתי את הפיטוצין.
כאבי הצירים בבת אחת התעצמו, הניסיונות לתנועתיות הפכו להיות קשים כי ביקשו שאהיה מחוברת למוניטור כל הזמן והכאבים היו בלתי נסבלים. החלו האטות בדופק (שבדיעבד בעלי סיפר לי שהופיעו כל פעם אחת אחרי שהמיילדת הגבירה את מינון הפיטוצין).
ביקשתי אפידורל וקיבלתי יחסית מהר. בהתחלה האפידורל עזר, שכבתי על המיטה וסיפרתי לבעלי בדיחות במשך שעה.
ומאז הלידה זכורה לי כקשה... ההשפעה של האפידורל עברה, הרגשתי את כל כאבי הצירים, לא הסכימו לי לזוז משכיבה על הגב (בקושי הסכימו לצד), המינון הנוסף של האפידורל לא השפיע... פשוט הרגשתי כמו חיה כלואה בכלוב, כאבי תופת וללא יכולת לזוז...
כעבור כ-7-8 שעות הגעתי מותשת לפתיחה מלאה, המיילדת התעקשה שעליי לעצור את הנשימה בעת הלחיצות (שהיה מנוגד לכל מה שקראתי ותרגלתי ביוגה). הייתי בצירי לחץ כ-3 שעות, (גם במהלכם המיילדת הגבירה את הפיטוצין, עד שבעלי צעק עליה שהם מאיטים את הדופק של העובר) שבסיומם הגיע הואקום בגלל האטות הדופק...
החדר התמלא בבת אחת רופאים ומיילדות. בנוסף הכניסו לחדר הלידה מתמחים שיצפו בהליך... התנגדתי והוציאו אותם אבל כל הזמן הרגשתי במלחמה, שכל הזמן צריכה להיאבק על מה שעושים לי ואני לא יכולה פשוט ללדת.
בני המתוק נולד כעבור כ-15 שעות מירידת המים. לא בכה בהתחלה וכעבור כמה שניות בכה ושמו אותו עליי. לא אפשרו לי יותר מדי בונדינג או סקין טו סקין כי הוא היה זקוק לחימום.
ואני מרגישה שאני ממש ממש זקוקה לתיקון בלידה הבאה בע"ה.
בעלי לא כ"כ מבין מה העניין, אבל זורם איתי.
איך מתחילים?
איך מחפשים דולה?
פשוט מרימים טלפונים? מה שואלים? מה המחירים?
מתלבטת האם ללכת למאיר שוב - בזמנו הייתי משוכנעת שאהיה שם שוב, מאז הספקתי לעבד את החוויה ואני כבר לא בטוחה... אבל הייתי מאוד מרוצה מהמחלקה שם.
או אולי ללכת ללניאדו - שידועים כבעלי אוריינטציה טבעית יותר אך השמועה אומרת שהם פחות מקצועיים במקרה שחלילה משהו משתבש.
תודה לכל מי שקראה
אודה לכל תשובה...
