לידה שניה לאחר לידה ראשונה טראומטית

[tooloola]

לידה שניה לאחר לידה ראשונה טראומטית

שלום לכולן,
אני נמצאת בשבוע 24 להריוני השני. בהריון הראשון רציתי מאוד ללדת לידה טבעית ופעילה.. קראתי את כל הספרים הרלוונטיים, השתתפתי (יחד עם בעלי) בקורס הכנה ללידה, עשיתי עיסוי פירנאום, שתיתי תה פטל וסירפד וקיוויתי (אולי יותר מדי) ללידה פעילה, בתנוחות, ללא אפידורל וכו. בהתאם לתיכנון שלי (היום אני יודעת שאי אפשר לתכנן כלום.. אז אמרתי לעצמי שאני לא מתכננת אבל כנראה שבניתי הרים וגבעות סביב הלידה) נסעתי ללדת בבית חולים "מעייני הישועה" שעל פי הבירורים שלי תומך בלידות טבעיות וממעט בהתערבויות (אני חילונית).
הצירים התחילו לי בבית סביב 12 וחצי, אני מניחה (לא ממש זוכרת). בהתחלה לא ממש הבנתי שזה זה והלכתי לישון עם בעלי אחרי שראינו סרט.. אחרי שהם נהיו תכופים מאוד וגרמו לי לרוץ לשירותים (כולל כאבים ולחץ בפי הטבעת), משהו כמו שעה וחצי שעתיים אחרי כבר הערתי את בעלי שנסע לבית חולים. הצירים היו כואבים מאוד והשתדלתי להשאר בבית כמה שיותר כמו שקראתי וכמו שהונחתי בקורס. כשהגענו לבית חולים רכנתי כל הזמן קדימה ולא הייתי מסוגלת לשכב (להבדיל תמונות מצב שונות לגמרי ושלא חשבתי שבכלל קיימות כמו נשים שמטיילות והולכות בשלווה שראיתי בייבי בום..). בכל מקרה, הגעתי עם פתיחה שלוש. מיד עשו לי מוניטור ומהרגע הראשון הודיעו לי שאני בלידה כמובן, אך שהם "לא אוהבים את הדופק". נכנס רופא ועשה שיחה לי ולבעלי שיש סיכוי גבוה לקיסרי ואנחנו כמובן נחרדנו. לא הסכימו שארכן קדימה וטענו שקודם אסיים מוניטור עם תמונה תקינה ואחר כך ישחררו אותי מזה. המצב הזה נמשך כמה זמן (לא זוכרת כבר) ואני הייתי בכאבים איומים כי אולצתי לשכב על הגב (מקסימום על הצד). באיזשהו שלב, די מהר (כשכבר הייתי בחדר לידה פרטי ולא בקבלה, היכן שהאחות בודקת) החליטו על "סקאלפ מוניטור" ואמרו שאולי הוא יתן תמונה שונה. אולי המוניטור הבטני לא מראה תמונה נכונה. עשו לי (ובעצם פקעו לי את המים) וכל אותו הזמן לא הורשתי לאף תנוחה מלבד מקס' על הצד. הצירים היו חזקים מאוד וכל הזמן לחצו עלי על אפידורל ואיימו בקיסרי. לא ארחיב יותר מדי כי זה כבר נהיה ארוך. בקיצור:
העניינים התגלגלו מהר מאוד. הצירים שהיו לי היו חזקים מאוד והמשיכו לאיים עלי בקיסרי (שמו לי מסכת חמצן שלא שיפרה את ההאטות בדופק) עד שהסכמתי עקב כך לאפידורל (בעקבות הידע מקורס ההכנה ללידה חששתי שבסוף יקחו אותי לקיסרי חרום בהרדמה מלאה אז כבר העדפתי אפידורל). הלידה התקדמה מהר מאוד ותוך שעתיים וחצי בערך מההגעה לבית החולים ילדתי. הלידה לבסוף היתה לידת ואקום (הגעתי לפתיחה עשר מפתיחה חמש בערך תוך שעה) והסיבה לואקום לדברי המיילדת והרופאים היא האטות בדופק בשילוב העובדה שהתינוק "גבוה" (לא הבנתי איך עושים ואקום אם הוא גבוה. זה לא להפך?).. הלידה היתה טראומטית. כמובן שחתכו אותי וגם דיממתי אחכ ולקח זמן למצוא מאיפה והתפרים היו רבים. בני נולד במשקל 3975 (אף אחד לא העריך זאת, לא הרופאה שלי ולא המיילדת), לא בכה בהתחלה אבל נולד בריא ואחרי כמה דקות בכה תודה לאל.
בעצם, לאחר כל המגילה שכתבתי אני רוצה לשאול מספר שאלות:
1. האם הלידה שלי נחשבת חטופה? בין אם כן ובין אם לא, האם הסיכוי שאלד שוב יחסית מהר גבוה?
2. לאור הלידה הקודמת שהתקדמה במהירות האם יש טעם לקחת דולה/ מיילדת פרטית/ רופא פרטי? האם הם יספיקו להגיע?
3. האם הפעם יהיה עליי להזדרז לבית החולים מהר יותר?
4. האם יש למישהו השערות מדוע היו האטות בדופק והאם ניתן לדעת האם היה הכרח בואקום?
5. האם יש סיכוי אמיתי שאלד הפעם לידה פעילה? אולי כדאי לי להגיע ללא ציפיות?..

אני מודה מאוד לכל מי שתקרא את ההודעה ויהיה לה מה להגיב.
אשמח לתשובות כנות ומציאותיות.
תודה רבה לכולן,
הילה

 

[דסי דולה צפונית]

וואו איזה סיפור..

קודם כל - צר לי שחווית חוויה טראומטית, נשמע לא פשוט להיות במצב שנמנע ממך להיות פעילה כפי שאת רוצה. עם זאת - נשמע שעשית כל שביכולתך כדי לשמור על התינוק שלך,
אני לא אוהבת לשפוט לידה או צוות בחדר לידה בלי שהייתי שם, לכן אני לא יודעת להגיד לך אם הוואקום היה מיותר או לא, מה שבטוח הוא שלהשכיב אישה בלי לתת לה לזוז בחפשיות לאורך זמן הוא מתכון בטוח להרוס לידה, ולהתערבויות (קיסרי, ואקום אפידורל ועוד)
- לשאלתך האם הלידה נחשבת חטופה - לא ציינת כמה זמן עבר מתחילתה ועד סופה, אבל סביר להניח שאם היתה מהירה רוב הסיכויים שהלידה השנייה תהיה גם כן , כמובן ששום דבר לא בטוח..
- לגבי דולה או מישהו אחר - האם היה לך צורך בתמיכה בלידה הקודמת? זה עניין אישי. לי אישית נשמע שאם היתה לך תמיכה מקצועית פרטית יש מצב שלא היית שוכבת כל הלידה.. אבל שוב - אין לי דרך לדעת את זה בוודאות, ודולה או תמיכה אחרת היא עניין של צורך אישי. וכן - כדאי למצוא מישהי שגרה קרוב.
- לגבי הלידה הקרובה - אין שום סיבה שלא יהיה לך החופש ללדת כרצונך. כדאי ורצוי לעשות שיעורי בית ועיבוד לידה (כפי שהתחלת לעשות כאן..), כדי להגיע מוכנה ונקייה ללידה הבאה. ירידות בדופק הם לא דבר שאפשר לצפות אותו מראש, אבל זה גם לא משהו שהיית מצפה שיחזור בלידות חוזרות , כי זה לא קשור למבנה של האמא.
- ירידות בדופק יכולות לבוא מהמון סיבות, חלקם אין לנו שליטה עליהם וחלקן יש - למשל עלינו לדאוג שהאמא תהייה רגועה ונינוחה כמה שאפשר, מטופלת יפה , תאכל ותשתה, תתנייד כאוות נפשה ותקל על עצמה בדרכים שהיא בוחרת. אימא בסטרס או תשושה זה מצב שיכול לגרום לירידה בדופק. כמו כן שימוש בפיטוצין או חומרים אחרים. מה שלא בשליטתינו - חבל טבור כרוך או קשור, לידה אינטנסיבית ומהירה או ארוכה מאד, ועוד .

 

[אמאשלשלושה]

הי . קודם כל שיהיה בשעה טובה.

נשמע שבפעם הקודמת עברת חוויה קשה. נשמע שלא באמת הקשיבו לך והיו רגישים לצרכים שלך, והיה פער דיי גדול
בין מה שרצית וקיוית לבין מה שהיה בפועל. מרגיש לי שאת צריכה לעשות עיבוד לידה קצת יותר רציני אבל אנסה לענות כמיטב יכולתי.
1. לא נשמע כמו לידה חטופה, היו צירים, היתה התקדמות (שבמהלכה הספקת אפילו לקבל אפידורל) ואז היתה התקדמות מהירה יחסית מפתיחה 5 לפתיחה מלאה,
לפעמים ההתקדמות הזאת נעשית תוך דקות, ולפעמים תוך שעות אבל בלידה חטופה בדר"כ אין תהליך כזה אלה ישר צירי לחץ ותינוק בחוץ. יכול להיות שאצלך בראש הלידה התקדמה מאד מהר-
יותר מהר משציפית ולכן עבורך היא היתה מהירה, אולי אפילו מהירה מדי אבל לפי ההגדרה היא לא לידה חטופה.- אתן לך דוגמא ללידה חטופה: יולדת בפתיחה 4, ואחרי 17 דקות השליה כבר היתה בחוץ (וגם התינוקת כמובן) בקשר לפעם הבאה,אי אפשר לדעת. כן, קיים סיכוי, בדר"כ הלידה השניה יותר מהירה מהראשונה
אבל ממש ממש לא תמיד. מצד שני ליויתי הרבה נשים שהקפיצה מפתיחה מסויימת למלאה חזרה על עצמה אז אולי שווה להתכונן נפשית לקפיצה אם תיקרה שוב.
2. כן. יש טעם לקחת דולה/ מיילדת פרטית/ רופא פרטי בגלל שלא משנה מה יהיה אורך הלידה אבל יקשיבו לך, יהיו קשובים לצרכים שלך,ויהיה מי שיתמוך בך נפשית ויעזור לך לשחרר. זה יכול לתרום הרבה לחווית הלידה שלך כי מנסיוני ברגע שהאשה עצמה מעורבת בתהליך קבלת ההחלטות, ברגע שהצוות הרפואי משתף אותה ומסביר לה הכל היא מרגישה יותר טוב. ודולה- כאשר יש תמיכה של דולה גם התוצאות המיילדותיות יותר טובות וגם האשה מקבלת את התמיכה שהיא צריכה.
3. רק את יכולה לענות על השאלה. האם תרגישי בטוח למשוך זמן בבית, או שתחששי לשחרר שמא הלידה תתקדם מהר מדי. בעיקרון אם את לא מתכננת על אפידורל, רצוי למשוך בבית כמה שיותר, כמובן אם הכל תקין ויש תנועות עובר.
4. יש מליון סיבות להאטות בדופק, אי אפשר לדעת מה היה שם, אולי נכנס לא טוב לאגן (לא התברג כמו שצריך והיה במצוקה) אולי את היית במצוקה וזה השפיע עליו, (נשמע שהיית בסיטואציה מאד לא פשוטה), אולי המוניטור לא קלט טוב (האם היו ירידות גם אחרי ששמו ניטור פנימי?) אי אפשר לדעת האם היה הכרח בואקום, האם את מרגישה שעשו את הואקום כי היה צריך? או כי הרופאים איבדו סבלנות? אני גם לא חושבת שאי פעם תדעי בדיוק את התשובה אבל מספיקה ההרגשה הקשה הזאת שאת לא היית חלק מקבלת ההחלטות, ההרגשה שלא באמת נתנו לך הזדמנות, ההרגשה שהיד על ההדק (הואקום) היתה קלה. אני רוצה להאמין שלא סתם עשו ואקום וחתך אבל מה שמשנה זה ההרגשה שלך. התינוק אומנם היה גדול, יכול להיות שהיה צורך בחתך, אני מאמינה שאם היית יותר סומכת על הצוות היה לך יותר קל להשלים עם ההתנהלות שם ועם מה שהם בחרו לעשות.
5. כן! יש סיכוי. תגיעי אופטימית, אחרי שהכנת את עצמך והזכרת לעצמך (ולבן הזוג) שוב את הכיוון, הטבעי, לימדי להרפות ולהרגיע את עצמך, ביחרי לך מלווים נכונים וכמובן בואי גמישה בידיעה שלידה היא אימפרוביזציה. החליטי את ההחלטות שלך מתוך ידע וכח ולא מתוך פחד ובורות. הכיני את עצמך לקבל כל מה שהלידה הזאת תביא איתה והשאירי את הלידה הקודמת מאחורייך.

 

[tooloola]

דסי ורוית, תודה רבה על תשובותיכן

דסי ורוית שלום,
תודה רבה לכן על קריאת ההודעה ועל התגובה המפורטת, האדיבה והמכילה.
אני חושבת שהיום אני פחות מנסה לקבל תשובות על מה בדיוק קרה בלידה, האם היה הכרח או לא, האם היה ניתן לעשות משהו אחרת ותהיות וספקולציות שונות שליוו אותי הרבה מאוד זמן יחד עם תחושה קשה של אכזבה.. עם מה שקרה די השלמתי, אבל מדי פעם אני חוטאת בפנטזיות על לידת בית (ויודעת שזה לא יקרה כי אני ממש לא מוכנה לקחת על עצמי את הסיכון שכרוך בזה).
מה שבטוח זה שרוית, כמו שכתבת, כנראה לא הרגשתי שאני סומכת ובוטחת בצוות. גם לא הרגשתי שמישהו שם באמת בשבילי או סופר אותי, אלא רק כשכבר החליטו על ואקום (כמוצא אחרון לפני קיסרי) ואז היתה נוכחות של איזה כמה רופאים בחדר ושל המיילדת- אבל לא לתשומת הלב הזו פיללתי (יתכן שזה נבע שזה היה לילה עמוס במיוחד והיו שם איזה 20 לידות באותה משמרת.. משהו כזה אם זכור לי נכון).
לגבי השאלה על הניטור- האטות בדופק היו גם כשהמוניטור היה סקאלפ מוניטור ולכן גם שמו לי מסכת חמצן.. הקפיצה בין פתיחה חמש למלאה היתה בערך של חצי שעה (אני יודעת כי כשכבר החלטתי על אפידורל בדקו אותי והייתי בפתיחה חמש ואז לקח עוד איזה רבע שעה עד שהמרדים הגיע ואחרי שהוא סיים עם האפידורל הפתיחה היתה מלאה) לכן חשבתי שמדובר בלידה חטופה. אחרי ששמו לי את האפידרול הייתי כבר כל כך באפיסת כוחות וקיויתי לנוח (כי שמעתי קודם לכן שלידות ראשונות לוקחות שעות) ונורא נבהלתי/ לא האמנתי/ התאכזבתי שאמרו לי שבעצם אני צריכה להתחיל ללחוץ. לא היה לי זמן לעכל כלום, לנוח, להתכונן. זה היה רחוק שנות אור ממה שדמיינתי (נו טוב)..
אני מבינה שהלידה לא היתה חטופה (תודה לאל, גם ככה זה היה מהיר מדי) שזה מנחם ואני מניחה שהפעם אסע מהר יותר לבית החולים (חרף המלצותיך, רוית למשוך בבית..).
לגבי המלצותייכן- אני חושבת שאני "מרשה" לעצמי להיכנס לזה ולחשוב על זה רק עכשיו כי עד עכשיו הייתי פחות מוכנה להתמודד רגשית עם מה שהיה ומה שצפוי לי. אני נמצאת בחיתולים בכל מה שקשור לבירורים השונים, אך מחיפוש באינטרנט (חרישה מאסיבית) אני רואה שבגלל החוק החדש שעבר אין אפשרות לקחת מיילדת פרטית. האם הבנתי נכון? ומה בנוגע לרופא פרטי- האם זה תופס גם כלפיו?
הבנתי שיש רופאים ומיילדות או רופאים ודולות- כמו אילו הלוי, ד"ר קרייזר ואשתו, ד"ר קרלוס רוזנברג.. האם אתן מכירות? עדיין לא יצרתי קשר אבל אני מניחה שהסכומים יהיו בשמיים ואני לא בטוחה בכלל שאנחנו יכולים להרשות את זה לעצמנו.. (לצערי הרב מאוד). האם יש פתרון ביניים? האם ניתן להתכונן עצמאית (או שזה ממש מתכון לאכזבה נוספת?)
אני מבינה שקיימת האופציה של דולה (שמטבע הדברים בטח שתיכן מעדיפות ואוהבות) אבל שמעתי על הרבה מקרים (מחברות) שהיתה אכזבה גדולה מהדולה- שבסוף לא היה ממש חיבור, שהיא איחרה, שהיא לא ממש עזרה וכו'. אני גם יודעת שאפשר לנסות לעשות תיאום ציפיות אבל אני לא מרגישה שבהכרח מה שאני צריכה זו דולה. אני לא אוהבת שנוגעים בי כשכואב לי ואני נוטה דווקא להתכנס בתוך עצמי, לכן אופציה של מיילדת, אני מרגישה, שרק מפקחת ומרגיעה "שאני בכיוון" (נניח) נראית לי יותר. האם החלום הזה נגוז מבחינתי נוכח החוק החדש?
אני ממש מרגישה שאני נקרעת בימים אלה בין הרצון והשאיפה (שוב) ללדת ללא התערבויות ולנסות לעשות בעצמי את מה שאני מרגישה שאני יודעת לעשות, לבין לוותר ולומר "מה שיהיה יהיה", לבוא עם אפס ציפיות, לצפות לאפידורל ולומר:" יאללה רק שנגמור עם זה"- מחשש לאכזבות. הייתי רוצה לקחת החלטות מתוך "ידע וכוח" כפי שכתבת, רוית אבל גם בלידה הראשונה חשבתי שיש לי ידע וכוח (קודם ללידה) אבל התבדיתי. ברגע שמהרגע הראשון כל הזמן אומרים לך שיש האטות בדופק וזה נמשך ונמשך- את לא ממש רוצה לקחת סיכון אלא רק לקבל לידיך תינוק בריא ושלם.. (וברור לי שלא התכוונת למשהו אחר פשוט כל מצבי באי וודאות האלה מרגישים נורא).
אני יודעת שאין תשובה נכונה.... רק הרגשתי צורך לשתף ואולי לשאוב עידוד מנשים אחרות במצבים דומים.
תודה רבה שוב לכל מי שקוראת ומחליטה להגיב.
שיהיה סופ"ש נעים לכולנו,
הילה

 

[דסי דולה צפונית]

הלידה הבאה

הילה יקרה, אין שום סיבה שהלידה הבאה לא תהייה טבעית ופעילה, את אישה בריאה וההריון בריא, וכבר יילדת לידה וגינלית אחת, את יודעת ללדת! אל תתני ל"סיפור" להסתיר ממך את האמת!
גם כשחדר לידה לא מלא המיילדת מאד מוגבלת בזמן ואין לה אפשרות להיות איתך בכל ציר, לעזור לך להפיג חששות ובאמת באמת להיות איתך.
לגבי הליווי - את יכולה להביא איתך לחדר לידה את מי שאת רוצה, זו זכותך, אם זו מיילדת או רופא או דולה או כל מי שמתאים לך. מיילדת שעובדת בבית חולים לא תוכל להתלוות אליך בתשלום, אלא רק מיילדת מחוץ למערכת. אני מכירה אישית את ד"ר הלוי, את אישתו, את קרלוס ושלושתם נהדרים. מה שחשוב זה שאת תהיי מחוברת אליהם - שיחת טלפון ופגישת היכרות יעזרו לך להבין אם יש חיבור.
דולה זה לאו דווקא אומר מגע.. דולה זה תמיכה בדרך שאת צריכה ובוחרת, ובשביל זה יש פגישות מקדימות כדי להבין ביחד את הצרכים , מה מתאים ומה לא, וכו. דולה יכולה להיות תמיכה מקצועית ולתת לך הרגשה של את בכיוון או לא, כפי שכתבת, אבל שוב - לבחירתך.
וסליחה אבל אני חייבת חייבת להתייחס למה שכתבת לגבי לידת בית - שאת לא מוכנה לקחת את הסיכון הכרוך בזה - אז רק דעי שאת בוחרת לקחת על עצמך את הסיכונים שבלידת בית חולים. כל אישה בוחרת אילו סיכונים היא לוקחת על עצמה, אבל חשוב להיות מודעים לזה. אני לא צריכה לספר לך על הסיכונים שבלידת ב"יח, נראה לי שכבר הצלחת להרגיש לבד.. אבל הניסוח שלך הקפיץ אותי..

 

[jerusalemdoula]

שלום לך הילה

קראתי בעיון את סיפורך ואת תגובותיהן של דסי ורוית.
ממה שאני שומעת ומרגישה אולי כדאי לך לבדוק את האפשרות של מרכז לידה טבעי בתוך בתוך בית חולים.שם תקבלי מיילדת פרטית שתתן לך מענה לצרכייך ותתאים לך.כך אני מרגישה...אני באופן אישי מכירה יותר מקרוב את הדסה עין כרם כי אני עובדת שם אבל גם בליניאדו יש מכז טבעי מצויין.
אם יש לך עוד שאלות את מוזמנת ליצור קשר,
שמרית כהן-הולי דולה
0542010414
https://www.facebook.com/holydoula

 

[אמאשלשלושה]

הכח והידע קיים.

כמו שכתבת כאשר המצב לא אופטימלי קשה מאד להשתמש בו כדי להבין במה אפשר להשתמש
ובזה המלווים שלך יכולים לעזור לך. מאד קשה המצב של חוסר הידיעה האם העובר מרגיש טוב, האם הוא במצוקה
ומאד מבלבל. בטח כאשר את לא עם המלווים הנכונים ולא חשה מוגנת ובטוחה. ולכן אל תהיי קשה עם עצמך, עשית מה
שיכולת בגדר המגבלות והאפשרויות שהיו אז. קחי את זה ומנפי את זה. בלידה הבאה תבואי עם מערך תמיכה יותר מתאים
והסיפור יהיה שונה, גם את כבר מישהי אחרת וגם העובר כמובן.
בקשר לליווי צר לי בשביל חברותייך, כמובן שדעתי שונה אבל חשוב שאת תיבחרי לך את מי שמתאים לך, אני יודעת שבלניאדו יש אפשרות לקחת
מיילדת פרטית במחיר הגיוני לגמרי. אני לא יודעת מה העלויות של רופא פרטי.
אני חושבת שאם את במילא לא מתכוונת למשוך בבית אולי שווה לבדוק את האופציה של חדר טבעי+מיילדת בלניאדו (הכניסה והליווי מפתיחה 4).
ממש לא הייתי בגישה של יאללה, מה שיהיה יהיה אלה לוקחת את הסיפור הלא פשוט וממנפת אותו. אין ספק שהגוף שלך כבר הוכיח שהוא יודע ללדת.
מנסיוני, כאשר היולדת בוטחת בצוות, גם כאשר הלידה לא מתרחשת כמו שתכננה וגם שיש התערבויות ואפילו ניתוח קיסרי. היולדת יוצאת בחוויה טובה
מכיוון שהיא יודעת שגם היא וגם הצוות עשו את המקסימום וכניראה היה פה עובר עם תוכניות אחרות.
שיהיה בהצלחה בכל אשר תיבחרי.

 

[tooloola]

רוית, דסי ושמרית- תודה רבה!

אני רוצה להודות לכן מאוד על התגובות המעודדות.
כנראה ששיחררתי את חויות הלידה הקודמת, אבל לא לגמרי..
רציתי לשאול לגבי לידות בית (או כאלה בצימרים כפי שראיתי שקיימות)- האם הן נערכות בנוכחות מיילדת בלבד, ללא רופא? וגם, האם ישנה מיילדת (במתכונת של אילנה שמש, נניח) שגם פועלת כדולה במהלך הלידה- עיסויים, עידוד או מה שזה לא יהיה או שהיא נטו "באה ליילד"?

שאלה נוספת שאיננה קשורה- האם יתכן שהתינוק "גבוה" ועושים ואקום? האם עצם העובדה שנעשה שימוש בואקום לא אומרת שהוא מספיק למטה?.. (לא שיחררתי, אה?)

הפעם, כשזה הסיבוב השני שלי איכשהו הצלחתי לקרוא חומרים נוספים על מעייני הישועה, שאילו ידעתי קודם לא הייתי הולכת לשם- מיילדות ודולות שכותבות שהוא ממש ידוע כמקום שדווקא לא מעודד תנוחות לידה שונות (לפחות לא בלידה ראשונה)ולא מאפשר ניטור אלחוטי. את האינפורמציה הזו לא ידעתי קודם וחבל, לכן הפעם אני ממש מנסה לדלות כל פיסת אנפורמציה על מרכזי הלידה השונים בבתי החולים.
מצד שני, כמו שאני מתחילה להבין (ותקנו אותי אם אני טועה)- בית חולים הוא אחרי הכל בית חולים- ויש לו פרוטוקולים מאוד ברורים, כך שאם תוך כך וכך זמן לא קורה כך וכך- גם אם הלידה במרכז לידה טבעי- הנטייה היא להתערב (וכמובן שאני לא מדברת על התערבויות הכרחיות, לא עלינו). ואז אני שואלת את עצמי- האם עצם הלידה עם ד"ר רוזנברג/הלוי/קרייזר משנה? האם יש סיכוי ללידה כמו שאני מפנטזת עליה- הפנטזיה כנראה היא לידת בית,(רגועה, שלווה, שמאפשרים לי בה להתרכז במה שאני אמורה לדעת לעשות) - בבית חולים?.. מה אתן אומרות מנסיונכן?

ושאלה אחרונה חביבה לדסי-
התקשרתי לעלעלים עבור חליטת התה שפירסמת ויש מחסור בשיבולת שועל. האם יש תחליף לרכיב הזה או שאפשר לוותר עליו? (יש לך רעיונות נוספים היכן ניתן למצוא אותו?)

המון תודה לכולן ויום נעים

 

[אמאשלשלושה]

כמה תשובות:

בקשר למרכזי לידה: יש את המרכז של אילן הלוי וטלי אישתו ג'והרה דולה. שם יש לך גם רופא וגם דולה, ד"ר שיפטן שמלווה לידות בית ממש לא מתפקד כדולה, אך ורק כרופא, ולדעתי גם ד"ר ברדה. מבחינת מיילדות יש כל מיני סוגים דווקא אילנה שמש היא פחות "דולאית" אבל יש את עופרית ותמי מבית יולדות גדרה ואת ליהי מ"בריאה" בצפון ועוד מיילדות בית שכן תומכות. כאשר מדובר על תינוק "גבוה" ועושים ואקום התינוק בדר"כ עבר את הספינות. או בדיוק בספינות, אם התינוק ממש ממש גבוה ולא נכנס עדיין לתעלת הלידה עושים קיסרי. ואקום לא יעזור. לפעמים התינוק פשוט נכנס עקום לתעלה, או לא השלים את ההתברגות ואז עוזרים לו עם ואקום.
כאשר את יולדת במרכז טבעי בלניאדו עם בעין כרם הנטיה היא פחות להתערב מאשר בחדר רגיל. הנטיה שלי היא ללכת דווקא על מיילדת פרטית כי רופאים בדר"כ יותר התערבותיים ממיילדות. אני מוסיפה בדר"כ כי כמובן שזה לא תמיד ככה. למשל ד"ר אילן הלוי הוא לא כזה.
נשמע לי שאם הפנטזיה היא לידת בית בבית חולים הייתי הולכת למרכז הטבעי בלניאדו או בעין כרם. נעזרת במיילדת פרטית ובדולה, מכיוון שעד שמגיעים למרכז בדר"כ יש כמה שעות להעביר, של צירים לטנטים ורב היולדות צריכות תמיכה. אם עניין בית החולים פחות חשוב לך הייתי מבררת בגדרה ב"בית יולדות" או בג'והרה דולה.
וחוץ מזה הייתי מתמקדת פנימה, בעבודה פנימית של עיבוד, שחרור, חיזוק האמונה בגוף. מתרגלת הרפיות ונשימות ושומרת על אופטימיות. בהצלחה.

 

[tooloola]

רוית תודה!

רוית דלום,
לפני הכל אני רוצה לומר לך שאת פשוט מקסימה. את נותנת הרגשה ממש טובה גם כשמדובר בתגובה בפורום וזה מבלי להכיר אותך. אז ממש תודה

כתבת: "וחוץ מזה הייתי מתמקדת פנימה, בעבודה פנימית של עיבוד, שחרור, חיזוק האמונה בגוף. מתרגלת הרפיות ונשימות ושומרת על אופטימיות. " מילים חכמות ללא ספק ועבודה לא פשוטה.
אני תוהה כיצד לעשות זאת. כרגע אני עדיין בשלבי בירורים כאלה ואחרים (כמו שאת מבינה) כך שאין לי דולה לעבוד איתה או דמות כזאת..
מאוד רציתי לתרגל יוגה הריון, אך המסגרת שהייתי בה- שהוגדרה ליוגה בנשים בהריון- הפכה ליוגה לכולם- עקב מיעוט במשתתפות הריוניות- והרגשתי שזה כבר ממש מפספס את הרעיון (קיבלתי כל הזמן תרגילים חלופיים וזה לא הרגיש לי שזו היתה כוונת המשוררת..- אני). השבוע אתחיל במקום אחר (מרוחק יותר אבל מקווה שיתאים) אבל עד אז אני באמת תוהה מה לעשות.
אני חושבת שלקרוא ספרים כמו לידה פעילה (שהיה פעם התנ"ך שלי בלידה הקודמת), הרחם יודעת וכו' לא עוזר לי (לפחות לא עזר פעם שעברה). זה בסופו של דבר שכלתני ואני מרגישה, בדיוק כמו שכתבת, שאני צריכה עבודה פנימית. אני עסוקה עכשיו מאוד ב doing , במקום בעבודה פנימה אבל אני חושבת שזה בגלל שאני רוצה להרגיש שאני עושה משהו לקראת הלידה שאני מכוונת אליה והעבודה הפנימית לא כל כך עובדת או לא ממש שם.
יש לך רעיונות?
שוב תודה,
הילה

 

[אמאשלשלושה]

כן. יש לי כמה המלצות

בשמחה

מאיזה איזור את? שאוכל לתת המלצות ספציפיות?
אני ממליצה לקבוע פגישה עם פאולה אג'י מההיפנובירת' (שאני מכירה ומעריכה מאד מאד)או עם אחת הנשים המקסימות
שעובדות בשיטת K לא מכירה אף אחת מהן אישית אבל שמעתי דברים מאד טובים על ליהי הראל . ולעשות פגישה או שתיים של עיבוד לידה
יש גם את שיטת B.O.T ואת לגעת בפחד של אור פינקויס. תקראי קצת על כל אחת מהגישות והשיטות ותיראי למה את מתחברת. נשמע לי שברגע
שתמצי את כל הdoing רק אז תוכלי לעבור לbeing כי זה המקום שאת צריכה להיות. פשוט לנשום, לנקות את כל האמונות והסיפורים הקודמים ולעשות
מקום לסיפור החדש.
אני עושה את זה עם נשים שמגיעות אלי לליווי לידה אחרי טראומות שונות, אנחנו חופרות פנימה, פותחות את הפצע, מנקות וממשיכות הלאה.
לבנות את הביטחון ואת האמונה בגוף, בתינוק, בצוות שילווה אותן. ואת האמונה במשהו חדש.
אם תיבחרי בתמי ועופרית מבית יולדות, סביר שהן יעשו איתך את התהליך. אם לא, ותלכי לכיוון של מיילדת פרטית או רופא פרטי יכול להיות שכדאי להעזר
באשת מקצוע, חברה טובה או כל מי שיכול ללוות אותך בתהליך הזה.

 

[דסי דולה צפונית]

בשמחה בשמחה..!

רוית כבר ענתה לך על הרוב בחכמתה ורגישותה, אז אענה על השאלה האחרונה..
עשב שיבולת שועל - תנסי להשיג בחנויות טבע, אם אין - שתי בלי זה, שאר העשבים טובים גם הם.
רוב מיילדות הבית הן גם "דולאיות", נמצאות עם היולדת ועוזרות לה לעבור את הצירים, עיסויים, הדרכה בנשימות, תמיכה ריגשית וכו. ותאמיני לי - למיילדות הבית יש הרבה יותר ניסיון ביילוד מאשר לרופאים שמיילדים בבית.