לידה שקטה, איך ממשיכים מכאן..?

[Eco12li]

לידה שקטה, איך ממשיכים מכאן..?

בשישי בבוקר הלכנו לסקירה שניה, בתחילתה גילינו שלעוברית שלנו אין דופק. משם נסענו למיון יולדות ואחרי סאגה לא מתקדמת לשום מקום עם ציטוטק ואחרי עמידה על רצוני לעשות זירוז ולסיים את האירוע הכואב גם ככה, בלילה שבין שבת לראשון ילדתי בשבוע 23+3 את בתי השלישית..
כמובן שכמו שזירוז יודע לעשות, היו צירים, צירי לחץ ובסוף גם נשברתי וביקשתי אפידורל (שעתיים לאחר מכן כבר התרחשה הלידה). את הלחיצות והבכי אחסוך בשלב זה.. אחכ זה כבר חדר ניתוח להוציא את השלייה שהיתה נעוצה מאד חזק ולוודא שהרחם ללא שאריות.
עוד יום בבי"ח והביתה..
לצאת לרחוב ולגלות שהחיים המשיכו בלעדי, כרגיל.. שהשמים לא נפלו למרות שהתחושה היא שהעולם שלי התמוטט.
שהדבר שהכי מפחיד אותי הוא החזרה לשגרה לאנשים שראו אותי עם בטן של חודש שישי ביום שישי בבוקר ואחרי החג יראו אותי בלי.. המשפחה.. הילדים ששואלים ללא הרף שאלות ולא משנה כמה אני מסבירה ומפשטת השאלות חוזרות שוב שעתיים אחכ.
החשש שלא אזכה להיכנס שוב להריון והחרדה מה יהיה אם כן..
הרצון לחזור לעצמי כמה שיותר מהר ומצד שני שום חשק לעשות צעד בכיוון הזה.
האבל הפרטי שלי שכנראה לא יעניין אף אחד כי "זו בסהכ הפלה זה לא שמת לי הילד"
והחשש שהזוגיות השברירית כרגע לא תשרוד.
אז איך אפשר להמשיך הלאה..?

 

[מרעישה בשקט]

משתתפת בצערך

כל כך התחברתי למשפט הזה שלך: "לצאת לרחוב ולגלות שהחיים המשיכו בלעדי, כרגיל.. שהשמים לא נפלו למרות שהתחושה היא שהעולם שלי התמוטט".
כתבתי אותו כאן המון פעמים בווריאציות שונות, גם על עצמי וגם על חברות פורום אחרות.
לצערי הוא גם התשובה לשאלה שסוגרת את ההודעה שלך: ממשיכים הלאה עם האינרציה והזמן והחיים, פשוט כי אין ברירה והזמן לא עוצר למען אף אחת מאיתנו.

בפן היבש מאוד - את זכאית (ואולי אף חובה עלייך עפ"י חוקי המדינה) לצאת לחופשת לידה.
אם את לא רוצה חופשה של 3 חודשים מלאים, צריך לברר עם הביטוח הלאומי מה נדרש ממך כדי לחזור לעבודה מוקדם יותר.

בהקשר של השאלות של הילדים:
1. אם תכתבי כאן מה גילם ומה הסברת להם עד כה, אולי נוכל לסייע ברעיונות נוספים להסברים שיקלו עליהם.
2. חשוב מאוד ליידע בהקדם את הצוותים במסגרות שלהם. אם את לא מסוגלת לעשות זאת בעצמך, אז לתת למישהו אחר לעשות את העבודה (אם הזוגיות שברירית ואת לא מסוגלת לבקש מבן הזוג לעשות זאת, אפשר לבקש מחברה או קרובת משפחה). כדאי ליידע את הצוותים מה ההסבר שסיפקתם לילדים עד כה, על מנת שהם יוכלו להעביר את אותו המסר.
לגיטימי לבקש מהצוותים שישמרו על דיסקרטיות ולא ידברו על הנושא עם הורים וילדים אחרים, אבל בתלות בגיל הילדים שלך, ייתכן שהם בעצמם יספרו דברים לילדים אחרים או למבוגרים שאת לא מעוניינת שיהיו מעורים בפרטים.
3. מותר לאמא להיות עצובה, אפילו עצובה מאוד. בתלות בגיל הילדים, כדאי להסביר שהעצב לא קשור אליהם ושאת מאוד אוהבת אותם ושמחה שיש לך אותם.

האבל שלך אולי לא ברור להרבה מאוד אנשים בעולם האמיתי שלך, אבל הוא ברור לחלוטין לכל מי שנמצאת כאן בפורום.
וגם אם "לא מת לך ילד", מת לך החלום. וכל האפשרויות שהיו טמונות בעוברית הזו כבר לא יתממשו וזה כואב נורא.

ההתמודדות עם הפחדים מפני הלא נודע שבעתיד, יכולה להיעשות בעזרת אנשי מקצוע (פסיכולוגים ופסיכיאטריים) או בעזרת הפורום הזה ופורום האח שלנו - הריון לאחר אובדן, או גם וגם.

עצובה כל כך על העוברית שלך, מזמינה אותך לכתוב כאן בפורום ככל שתרצי.

 

[Eco12li]

תודה..

הילדים בת 4.5 שמאד ציפתה לאחות קטנה וסיפרה לכל הגן בהתרגשות..
ובן 2.5 שרק ידע שאסור להרים אותו.
שניהם מאד רגישים והבינו שקורה משהו לא טוב הם גם מאד מחבקים ומחפשים קרבה, מנסים להצחיק אותי.
לגדולה הסברתי שהתינוקת הפסיקה לגדול ולכן כבר אין לי תינוקת בבטן ושזה מעציב אותי מאד.
ביקשתי מבעלי שיגיד לגננת משהו בבוקר בגן כדי שלא בטעות יגידו משהו על האחות שבדרך.. אולי צריך להגיד גם בגן של הקטן.
עם בעלי התחלתי לדבר על מה שקרה לפני יומיים.. שנינו שבורים כל אחד בדרכו והבנתי שאני צריכה לשתף אותו יותר במה שעובר עלי כי הוא מרגיש שקצת הרחקתי.

תודה שאתן כאן.

 

[מרעישה בשקט]

כמה מחשבות

בעיניי בהחלט כדאי לעדכן בגן של הקטן, גם אם הוא לא יודע ולא מבין את כל מה שקרה. המטרה היא שאם הוא יתנהג בצורה שונה, הצוות יידע שייתכן שיש קשר למה שקורה בבית ויוכל לתת מענה.

הבת שלי עוד רגע בת 6 ובשום הריון לא סיפרנו לה שאני בהריון (6 הריונות מאז שהיא נולדה), כך שבאופן רשמי היא לא יודעת על ההפלות, אבל היא כן רואה ושמה לב שקורים דברים. היו הריונות שבהם בשבוע 4 היא שאלה אותי במפורש אם אני בהריון, מעולם לא עניתי לה שכן,
במסגרת שיחות שלא קשורות להריון שלי, אלא להריון באופן כללי, הסברתי לה שכשהתינוק בבטן, הוא עדיין לא תינוק אלא עובר (או עוברית), ורק אם הוא מתפתח כמו שצריך, הוא הופך לתינוק.
אמרתי לה שגם היא היתה עוברית ושכשהיא נולדה היא הפכה לתינוקת.
ההסבר הזה מתאים לסגנון האובדנים שאני עברתי ולכן אני מרגישה שמתאים לי לשתף אותה בצורה הזו.


אני אוהבת את ההסבר שנתת לבת שלך: הוא תמציתי, הוא לא מפחיד (לא השתמשת במילים מוות או מחלה) והוא משקף בדיוק את מה שקרה ואת מה שאת מרגישה.
הגיוני שהילדים ינסו להשיג עכשיו הרבה תשומת לב ומגע. ולמרות שיש רגעים שבהם דווקא הקירבה אליהם עשויה להציף את הכאב, הקירבה הזו היא חלק מתהליך ההחלמה שלך.

שולחת לך חיבוק גדול.

 

[שירהד1]

משתתפת בצערך על אובדן ההריון

זה אכן מאוד כואב ועצוב לאבד הריון רצוי, שטמן בחובו כל כך הרבה שמחה ותקווה לעתיד והתגשמות החלומות, וכעת- נותר הלם, כאב ועצב.
אנחנו מבינות אותך.

איך ממשיכים הלאה?- עם המון תמיכה, עם המון רגעי שבר ואבל ובכי, עם עליות ומורדות, עם תמיכת המשפחה, החברות (מקווה שיש כאלו בנמצא...), וגם פעמים רבות נדרשת עזרה מקצועית. לרוב, קשה מאוד לעבור את האבל הזה לבד.
יש כאלו שהפורום מספיק להן, יש כאלה שהפורום דווקא לא מתאים להן, ויש כאלו שפונות גם לטיפול אישי או לתמיכה קבוצתית. נשמע שאם אכן תפני לסיוע אישי, שיהיה צורך במסגרת זו גם להכיל את מורכבות הזוגיות ואת המורכבות הנוספת שלצערכם אתם נאלצים להתמודד עימה כעת.

את מוזמנת לפנות אליי במערכת המסרים גם לגבי עניין זה של ליווי ותמיכה.

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[אמאלוסי]

יקירה, שולחת לך חיבוק גדול ומשתתפת בצערך. זה נורא וכל כך לא פייר...
את שואלת - איך להמשיך ? בהתחלה פשוט ממשיכים מכוח האינרציה. הרי צריך לקום ולשלוח את הילדים לגן/בית הספר. וצריך לבשל להם משהו ולכבס וכן הלאה וכן הלאה...
בהתחלה יהיה מאוד קשה. תיהי מאוד קשובה לעצמך. מקווה שיש סביבך אנשים אמפטיים שכן מבינים שאת באבל וזקוקה לתמיכה.
שולחת עוד חיבוק ומאחלת שבשנה באה יהיו דברים טובים.

 

[אובדתעצות1]

משתתפת בכאבך הנורא

זר לא יבין זאת. אנשים שלא עברו את זה על בשרם מוציאים מפיהם שלל פנינים. אובדן הריון במיוחד בשלב כל כך מתקדם הוא בעייני אובדן וכאב עצומים.
חייבים לאטום אוזניים כי לצערי לא נצליח לשנות את הסביבה. אפשר לכתוב ספר על אמרות השפר שאמרו לי אחרי האובדן שלי.

הדיסוננס בין החיים שלך שקפאו לבין העולם כמנהגו נוהג... זה משתפר עם הזמן. עברתי לפני 7 חודשים אובדן בשבוע 16, לקח כמה חודשים לאפס את הראש מחדש. היום אני יכולה להגיד שאני בסדר וזה לא מעסיק אותי כל יום כל היום.
בהחלט יש לי שוב צחוק ושמחה בחיים והנאה מהילדים הקיימים.

ילדים הם סתגלנים ואני מניחה שעוד מעט יפנימו ויעברו לנושא הבא.... הילדים שלי בעיקר היו עסוקים במי יקח אותם לחוגים אם אמא לא מרגישה טוב....

מאחלת לך שמעכשיו יהיו לך רק בשורות טובות.

חיבוק

 

[Eco12li]

תודה

מחכה לשלב של השמחת חיים שחוזרת. קשה לי עם העצב הזה ושאין לי שליטה עליו.
בראש אני יודעת שחלק זה הורמונלי ויהיה קל יותר בהמשך אבל עוד לא רואה את זה קורה..
הרגע שהילדים חוזרים מהגן הוא הוא השמח ביותר ביום ואני נאחזת בשמחת חיים שלהם

 

[אובדתעצות1]

ברור שאת מרגישה עצב וחוסר שליטה

את ממש מעט אחרי חוויה כל כך איומה. לדעתי אגב משנת חיים. לפחות אצלי אני יכולה להגיד שאין ספק שאני לא אותו אדם שלפני אבל בהחלט יש המון דברים שהרווחתי כתוצאה מהאובדן.

עכשיו אצלך עוד באמת הכל הורמונלי ועצוב ומבלבל והראש עוד לא באמת תופס בכלל את מה שקרה. לוקח לזה זמן לשקוע ואז לאט לאט מעבדים את הדברים.

אני אוהבת יותר את האדם שאני עכשיו ואני בטוחה שגם הילדים שלי הרוויחו בסופו של דבר.

תאחזי בנתיים בשימחת החיים של הילדים ומקווה בשבילך שלאט לאט תראי שיש לך גם שמחת חיים משלך.

 

[Eco12li]

התשובה שלך מאד מעניינת

אני עוד לא מצליחה לראות משהו חיובי באירוע כל כך שלילי.
אשמח לשמוע מה הרווחת ואיך הצלחת לראות את חצי הכוס המלאה וליצור מעצמך אשה ואמא טובה יותר..

 

[אובדתעצות1]

תפוז עושה לי בעיות

אנסה לענות בערב ממחשב.

 

[אובדתעצות1]

אנסה לנסח במילים תחושה מעט אמורפית

קודם כל הבהרה חשובה, אני לא רואה באובדן עצמו חלילה דבר חיובי, בכלל לא, זה היה איום ונורא. את החיובי אני מוצאת בתגובות של הנפש שלי ובתמורות שחלו בי כתוצאה מהאירוע הקשה הזה.
מקווה שזה עכשיו יותר מובן.

לא בטוחה שהצלחתי לראות את חצי הכוס המלאה במובן הקלאסי. דווקא החוסר מאוד מאוד נוכח אצלי. אבל כן השתנתי. אנסה לתת אולי דוגמאות כי באמת שקשה לתת לזה מילים.

בעיקרון אני אדם מאוד מתוכנן, מחושב, הכל אצלי היה בתוכניות חומש. זה לא פעם גרר הרבה מריבות ועוגמת נפש לי ולסביבה. אחרי העיבוד של האובדן (וזה לקח לי כמה חודשים) הבנתי בהבנה עמוקה שאני לא באמת יכןלה לשלוט על מה יהיה, וזה נתן לי תחושה של שחרור. זה מלווה אותי מאז ההפנמה ושחררתי, המון דברים שפעם הייתי כועסת ומתרגזת שלא קרו/בוצעו/יצאו כמו שרציתי. עכשיו זה עובר לידי בסלחנות. הרפתי מהמושכות. אני עושה את ההשתדלות שלי וזהו. אין ספק שגם לילדים שלי זה הרבה יותר נעים. (הילדים שלי יחסית גדולים)

לתינוקות שלי היו מומים קשים, ואהבתי אותה אהבת נפש ממש. זה הדליק לי איזה מקום בלב של אהבה פשוטה, שלא תלויה בשום דבר. הבנתי שאפשר לאהוב גם מישהו לא מושלם. ושלא הכל בר תיקון. וזה עזר לי עם הילדים שלי, שכמובן אהבתי גם לפני, אבל היו דברים בהם שכל הזמן ניסיתי ״לשפץ״ (שוב זה לא פעוטות והם כמובן לא מושלמים) ועכשיו האהבה שלי אליהם יותר זורמת ורכה. וזה מכניס אווירה נעימה מאוד בבית.

החוסר העצום חיזק אותי לשמוח במה שיש. פתאום כלום לא מובן מאליו. אפילו לא רק הדברים הגדולים כמו הילדים והבעל וכאלה, בפרטים הקטנים של החיים. בסבון גוף בריח נעים, בארוחת בוקר מהנה עם חברה, בקפה של ערב בים.

הקושי הנפשי שלי מיד אחרי האובדן היה עצום, הייתי חייבת להרים את עצמי איכשהו. אני והסביבה התחלנו לפרגן לי
כל מיני דברים שלא פרגנתי לעצמי קודם, חופש, יום כייף, לימוד של משהו שמעניין אותי. בהתחלה הייתי זקוקה ממש לתוכנית אינטנסיבית של הנאות מהחיים בשביל להרים את הראש. טסתי עם חברה טובה ללונדון (בעלי קנה לי את שני הכרטיסים ליומולדת- שהיתה שבועיים אחרי האובדן- והוא בכלליות בן זוג שלא קונה מתנות). סיפחתי את עצמי לנסיעת עבודה של בעלי (דבר שאני אף פעם לא עשיתי ואנחנו נשואים 14 שנה!) עכשיו אני כבר הרבה יותר טוב וזקוקה פחות לקביים חיצוניים כאלו. אבל נשאר בי מזה משהו. שמותר לי גם לפרגן לעצמי. ואני עושה את זה במינונים בהחלט לא מבוטלים. שפעם לא הייתי חולמת עליהם.

ההבנה כמה הכל שברירי, כמה המציאות יכולה להתהפך עלי כהרף עין גרמה לי לחיות יותר בכאן ועכשיו.להוציא את המיטב מכל דקה שיש לי. לא להניח שהכל ימשיך להיות תמיד ככה. אז אני יושבת עם כוס תה עם חלב בסוף היום ועושה ספירת מלאי של כל הטוב שהיה לי היום. שתלתי לי גינה ירק בכמה אדניות ואני עוקבת אחרי הגדילה של הצמחים ונהנת מירק טרי. הנאה מהשניה שיש עכשיו ושחרור של הצורך לשלוט במה שיגיע אחר כך. כי אין באמת אפשרות כזאת.

התינוקת חסרה לי מאוד.... אבל אני אומרת לה תודה על כמה זכיתי בזכותה ואיזה שיעורים ומתנות לחיים היא מתנה לי.

מקווה שהצלחתי להעביר במילים תחושה פנימית כל כך.

חיבוק לך ואל תצפי מעצמך להיות במקום הזה של הטוב כבר עכשיו. לאבל יש שלבים והם כולם חשובים.
מאחלת לך מכל הלב רק בשורות טובות ושנה טובה.

 

[Eco12li]

נהנתי לקרוא וגם מצאתי את עצמי בחלק מהדברים

קודם כל נשמע שבאמת עברת תהליך של ריפוי והצלחת להוציא מעצמך טוב בעקבותיו.
בחלק מדבריך ראיתי אותי, בחלק את בעלי ואני מקווה ששנינו נצליח להבין שהאירוע הנורא הזה קרה ואין דרך לשנות את זה, אבל כן אפשר וצריך לחפש את הדברים הטובים.
ואני מקווה שזה יקרה כמה שיותר מהר כי השלב הנוכחי קשה..
אז תודה על השיתוף והפתיחות והיחס.. זה לא מובן מאליו, תודה.

 

[שמולי קיפוד]