לידה שקטה בשבוע 25

[shir2122]

לידה שקטה בשבוע 25

שלום לכולן,
מצטרפת אליכן לצערי, רציתי גם לפרוק וגם לקבל עצות.
קצת על הסיפור שלנו- הריון ראשון, בת 28, עד הסקירה המאוחרת הכל היה תקין ובסקירה התגלה עיכוב התפתחותי של שבועיים וחצי יחד עם עוד 2 ממצאים שבד"כ לא מדאיגים אבל השילוב של שלושת הדברים הדאיג את הרופאה שלנו.
עשינו מי שפיר וצ'יפ גנטי ואתמול הגיעה התשובה- תסמונת וולף הירשהורן, זו תסמונת נדירה וקשה שגורמת לפיגור, פרכוסים, מומים בלב ובמערכת העיכול, בעיות שמיעה ועוד דברים נוראיים...
אז בלב כבד החלטנו להפסיק את ההריון.
התחושות כרגע קשות כל כך, לפי היועצת הגנטית זה משהו שפשוט קורה, פגם בחלוקה הראשונית של התאים, לא משהו שיכולנו לצפות או למנוע, ועדיין..
אז כרגע אנחנו מחכים שיחזרו אלינו עם תאריך לועדת על (בגלל שעברתי את שבוע 24) ומיד אחרי אני מקווה שנתחיל בתהליך הלידה...
זה כל כך הלם בשבילי, בחיים לא חשבתי שכך תיראה הלידה הראשונה שלי.
הסבירו לנו את תהליך הלידה עצמו אבל הייתי שמחה לשמוע מניסיונכן איך אפשר לעבור את זה בצורה הכי קלה שאפשר,
ובצד הטכני- מה צריך להביא לבית חולים? אני מבינה שזה יכול להיות אשפוז ארוך...
תודה

 

[איןאריותכאלה]

הלם ענק

אני כל כך מצטערת שאת כאן. כמה נורא לעבור לידה ראשונה שקטה. כמה נורא לעבור לידה שקטה בכלל. כמה נורא לגלות שהריון יכול להסתיים כך. הצער ממלא עכשיו את כל המקום, את כל הגוף. אני לא כותבת לך מילות נחמה, כי אין לי כאלה עבורך כרגע. לרוב בין הגילוי הנורא להפסקת ההריון רוב הנשים פועלות 'על אוטומט', כי עדיין יש הריון, וצריך לסיים אותו. אחרי שכבר אין הריון לפעמים הנלם הנפשי מורגש בעוצמה עוד יותר חזקה. אישית לא עברתי לידה שקטה, יבואו נשות הפורום המנוסות ויתרמו לך מן הידע שלהן. אני שולחת לך חיבוק גדול גדול ושותקת איתך את הצער שלי על המציאות הקשה שבאה אלייך.

 

[shir2122]

תודה רבה

באמת הלם ענק, עוד לא מעכלת את זה ממש...
אני מאמינה שבאמת אחרי סיום ההריון אני אוכל להתחיל לעבד את המציאות החדשה שלנו

 

[שירהד1]

משתתפת בצערך על אובדן ההריון

עצוב מאוד מאוד. אף אחת לא מצפה לבשורה כזו קשה, ובטח ובטח שלא בהריון הראשון, שכולו מתיקות נאיבית.
אני לא מכירה את התסמונת שבה מדובר (אקרא אחר כך בד"ר גוגל), אך תיארת מומים קשים ביותר. ההחלטה על הפסקת ההריון היא ברורה לחלוטין.

אין לי עיצות לגבי הלידה, כי עברתי גרידות ולא לידה שקטה.
בשבוע זה, עד כמה שידוע לי, ריך כבר לתת זריקה להפסקת הדופק של העובר, וזה שלב מורכב וקשה. מומלץ לא להסתכל במסך.
ממליצה לברר לגבי דולה. לעבור לידה ראשונה כלידה שקטה זה משהו שהוא בלתי נתפס. רצוי שתגיעי עם תמיכה חיצונית של אשת מקצוע שמתמחה בכך.

לבית החולים כדאי להביא בגד נוח למקרה שאפשר יהיה כבר להחליף את כותונת בית החולים, תחתונים או תחתונים חד פעמיים (לבשתי כאלו לאחר הניתוחים הקיסריים. לא יודעת האם מומלץ גם אחרי לידה), כלי רחצה, נעלי בית/כפכפים, תחבושות עבות (של "וניה"), משהו קליל לקרוא, מוסיקה שאת אוהבת. השניים האחרונים אינם חובה, כמובן.

כדורים ליבוש חלב- ממליצה בחום להביא אותם מראש. את יכולה לקבל מרשם מהרופא/ה שלך. תבררי גם מתי בדיוק כדאי לקחת אותם ואת המינון.

אני מקווה שאת זוכה לסביבה תומכת. איך בעלך בכל הסיפור הזה? איך הוא מתמודד? האם יש עובדת סוציאלית בבית החולים שתפקידה יהיה ללוות אתכם?

שולחת חיבוקי כוחות ותנחומים,

שירה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[shir2122]

תודה רבה

אכן ההחלטה על הפסקת ההריון היא ברורה ואני שלמה איתה, אבל עדיין מרגישה שאני צריכה חיזוקים להחלטה הקשה שלנו... אז תודה רבה
הסביבה תומכת לחלוטין, בעלי ואני הכי ביחד בזה בעולם, מתמודדים יחד עם האבל הזה. אני חושבת שזאת הנקודה היחידה החיובית שאני יכולה לראות כרגע, שגם ברגע הנוראי הזה עדיין הכי טוב לנו ביחד.
תודה על העצות המעשיות, כרגע אני מרגישה שפחות מתאים לי להכניס עוד מישהי זרה לתהליך הזה אז נראה לי שנעבור את זה בלי דולה.
לגבי הכדורים להפסקת חלב קראתי על מקרים של בנות שחוו תופעות לוואי קשות, את מכירה את זה?
ושוב תודה, זה בכלל לא מובן מאליו לקבל כל כך הרבה תמיכה והזדהות בפורום אנונימי, אמנם התגובה משורשת לשירה אבל באמת תודה לכולכן

 

[שירהד1]

ממשיכה ומתייחסת-

1. אין שום סיבה בעולם שבועדה יעשו בעיות. התסמונת קשה ביותר, מזעזעת ונוראית. זה הזכיר לי את הטריזומיה 18 שהיתה באחד ההריונות שלי. רק שפה מדובר על כרומוזום 4. פשוט לא יאומן מה הכפלה או חסר כרומוזומאלי או אפילו חלקי- לאילו קטסטרופות זה גורם. כמה שזה קשה, אבל לפעמים הביולוגיה גורמת לדברים נוראיים.

2. טוב שיש לך סביבה תומכת, ונפלא שבעלך ואת מאוחדים ופועלים ביחד מתוך שותפות גורל.

3. דולה- החלטה אישית מאוד. זה סתם היה רעיון. ממש לא חובה.

4. כדורי דוסטינקס- אני מקווה שדבריי לא ישמעו לך חסרי רגישות. אני כותבת זאת על עצמי- עם שלושת ילדיי- בחרתי שלא להניק אותם (זו פילוסופיית חיים שלמה- לא אכנס לזה עכשיו), ובאתי לניתוחים הקיסריים עם הכדורים. לפי מיטב זכרוני לקחתי אחד לפני הניתוח ואחד אחרי. לא ממש זוכרת. לא היו לי שום תופעות לוואי- לא קלות ולא קשות. והכי חשוב- זה עבד. לא היה לי בכלל גודש.

5. לגבי הנושא של לראות או לא לראות- יש החלטות שמתקבלות בזמן אמת, וזה בסדר גמור. מה שיתאים לכם באותו הרגע, יתאים לכם באותו הרגע. אין הרי נכון או לא נכון. יש מה נכון לאותו רגע ספציפי לאותו אדם ספציפי.

את מוזמנת להמשיך לכתוב לנו כל מה שאת רוצה.
שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[מרעישה בשקט]

לגבי דוסטינקס

*מגיבה מחופשה בחו"ל דרך הסלולרי, אז התגובה קצרה, אבל אני ממש כואבת את כאבך ומשתתפת בצערך.

לקחתי דוסטינקס 3 פעמים בתוך 3 שנים.
בפעם הראשונה בעקבות גודש נוראי שנוצר אחרי לידה שקטה בשבוע 21.
בפעם השניה בעקבות גודש שנוצר אחרי גרידה בשבוע 13.
בפעם השלישית כ12 שעות אחרי גרידה בשבוע 13.
בין לבין היתה הפלה בשבוע 9+6 שבה ביקשתי מרשם בקבלה לגרידה, אבל לא קניתי את הכדורים ולא היה גודש.

לא זוכרת שחוויתי תופעות לוואי כלשהן בעקבות הכדורים.
כן זוכרת את שברון הלב הנוראי שחוויתי בעקבות חלב שנוצר עבור תינוק שלא קיים ואת הכאב הפיזי המתסכל והמעיק.

שולחת לך חיבוק

 

[mick nik]

גילוי נוראי. מצטערת כל כך עבורך

יכולה רק לדמיין את סערת הרגשות שאת עוברת בימים אלה.
לידה שקטה היא חוויה קשה מאד. כפי שכתבו לך, לעבור לידה שקטה כלידה ראשונה אפילו קשה יותר. מצטרפת להמלצה לשקול ליווי של אשת מקצוע המתמחה בליווי לידות שקטות. מישהי כזו יכולה לתרום מן הידע שלה לקידום תהליך הלידה ולהיות מקור לתמיכה - פיזית ונפשית - הן עבורך והן עבור בן זוגך, שעובר אף הוא חוויה מטלטלת.

מוסיפה עוד מעט מניסיוני . חוויתי לידה שקטה בשבוע זהה לזה שלך אך בשונה ממך, עבורי לא היתה זו הלידה הראשונה שחוויתי.
אצלנו ועדת העל הערימה קשיים על אף המלצת הרופאים. מקווה מאד שאצלך לא יהיה כך.

ההליך אכן מתחיל בזריקת המתה ללב העובר. זוהי פרוצדורה שמתוארת על ידי הרופאים כדומה לדיקור מי השפיר אבל אני באופן אישי חוויתי אותה כקשה וכואבת הרבה יותר. מניחה שלקושי הרגשי שמנע ממני להרפות היה חלק בכך. לצערי לא יודעת אם יש דרך למנוע זאת.

אצלי השראת הלידה החלה עם כדורי ציטוטק בשני סבבים.
לא הייתי מוכנה להשפעה שלהם. אני חוויתי כמעט באופן מיידי בחילות, צמרמורות ורעידות בלתי נשלטות בכל הגוף. בתחילה עזרו לי מאד מקלחות חמות עד שלא הייתי מסוגלת לעמוד עוד. הייתי ממליצה לקחת לבית החולים גרביים וכרית חימום למיקרו שאולי עשויה אף היא להקל.

בשלב הזה הציעו לי בנדיבות משככי כאבים שונים. למיטב זכרוני פטידין וזריקות וולטרן היו יעילים למדי ואפשרו לי הפוגות של מנוחה עד להתקדמות הפתיחה לכזו שאיפשרה מעבר לחדר לידה.
בהתחשב בכך שזו לידה ראשונה עבורך, אכן כדאי לך להערך לאפשרות של שהייה ארוכה במחלקת נשים עד להתפתחות הלידה. זה אומר שרצוי להצטייד גם בבגדים להחלפה, מספיק שתייה ומעט נשנושים עבור המלווים שלך.

עוד כדאי שתיתנו את הדעת לשאלה האם ברצונכם לראות את העובר לאחר הלידה . אני החלטתי שלא להחליט ובזמן אמת ביקשתי להחזיק אותה ולהיפרד ואינני מתחרטת על כך. עם זאת- בעיני זו החלטה אישית כל כך שאינני חושבת שניתן להמליץ בה מה נכון או לא נכון לעשות.
יודעת שיש גם מי שמבקשות לצלם תמונה בחדר הלידה למקרה שיתעורר בהן הרצון להתבונן בה מאוחר יותר .

עוד בטרם התחלת ההליך תתבקשו ליידע אם ברצונכם לבצע נתיחה לעובר ואם תרצו לטפל בעצמכם או להיות מעורבים בהליך הקבורה.
אלו שאלות שכדאי לשקול כבר עכשיו על מנת להגיע עם תשובות מוכנות באשר למה שמתאים לכם.

חושבת שבכל בתי החולים האשפוז עתיד להיות במחלקת נשים ולא במחלקת יולדות, אבל הייתי מבקשת לוודא זאת טרם האשפוז, בצירוף בקשה לקבלת חדר פרטי על מנת שהמלווים שלך יוכלו לשהות לצידך באופן רציף. את תזדקקי לכל תמיכה אפשרית.

ואחרי המידע הטכני - שולחת לך גם חיבוק ללא מילים.
כל כך כואב שכך מסתיים ההריון שלך.
מוזמנת לשאול , להתייעץ ולעדכן ככל שיידרש ויתאים לך.

אנחנו כאן בשבילך.
גם עכשיו וגם ביום שאחרי.

 

[שירהד1]

ריגשת אותי בתשובתך המפורטת. נתת הרבה מידע. תודה.

 

[שירהד1]

לאחר שקראתי על התסמונת- אני רוצה להוסיף-

כתבה לך קודמתי, ובצדק, שכדאי לחשוב האם תרצו לראות את העובר או לא. ניתן כמובן להחליט מראש וניתן להחליט בו במקום.
אני רוצה רק לומר, כדי להגן עליכם, שבגלל שמדובר בתסמונת, יש תסמינים חיצוניים קשים, כגון תוי פנים אופיינים לתסמונת. אני חושבת שצריך לקחת זאת בחשבון בהקשר של נושא צילום העובר או פרידה פיזית ממנו.
אמנם לא עמדתי מעולם בסיטואציה הזו, אך אני יודעת על עצמי מהיכרותי עם עצמי שלא הייתי מעוניינת לראות. זה היה מראה קשה מדי עבורי והיה מוסיף על הטראומה הקיימת.
כמובן שתעשו מה שמרגיש לכם נכון עבורכם. כל דבר לגיטימי. כל דבר.

ואו. ממש ממש עצוב וקשה.
ליבי איתך.
שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[shir2122]

אין לי מילים..

ריגשת גם אותי, תודה על הנכונות לתרום מנסיונך, אני מתארת לעצמי שזה מציף שוב את כל התחושות הקשות, לא מובן מאליו..
כרגע אני מרגישה במעין תקופת המתנה כזו, נעבור את הועדה ביום ראשון ומיד אחרי מקווה להתאשפז ולהתחיל...
נשמע נוראי לחוות קשיים בועדה ולנסות להצדיק את עצמך, מאוד מקווה שיעבור לנו מהר וחלק, לפי הרופאים ככה זה אמור להיות בהתחשב בממצאים הקשים.
כרגע אני עוד לא מחליטה אם לראות את העוברית, בהתחלה חשבתי שכן אבל עכשיו אני לא בטוחה, תלוי בתחושות באותו רגע.. ובהמשך להודעה של שירה יש בי דווקא משהו שמרגיש שאם אני אראה שהיא באמת היתה חולה כל כך זה יעזור לי להיפרד. אני יודעת שלפי כל הבדיקות היא באמת חולה מאוד אבל עדיין יש בי משהו שמסרב להאמין לזה.
שוב תודה, על העצות ועל התמיכה. אני מגלה על עצמי שזה עושה לי דווקא טוב לכתוב ולשתף ושמחה שיש את המקום לזה

 

[mick nik]

זה לגמרי בסדר להחליט שלא להחליט...

אני חושבת שבמקרים בהם המראה של העובר קשה לעיכול המיילדת מתריעה על כך . אני יידעתי מראש את המיילדת שיש לי ספקות אם ברצוני לראות את העוברית לאחר הלידה וברגע הלידה כאשר תיארה לי כיצד היא נראית משהו בי נרגע והצורך להיפרד גבר. תדעי שזו בהחלט אפשרות לקבל את ההחלטה בזמן אמן או לשנות אותה בהתאם לנסיבות באותו רגע.

בעניין הדוסטינקס- אני לא חוויתי כל תופעות לוואי ולשמחתי לא החל בכלל ייצור חלב. חושבת שאם ניתן להימנע מגודש בכל התהליך הנורא הזה שאת עוברת, כדאי לשקול זאת. בהתאם לרקע הרפואי שלך. בזמנו נאמר לי שתופעות הלוואי הקשות שמיוחסות לדוסטינקס הן בעיקר בשימוש רציף ( למטרות אחרות) או כאשר יש בעיות ידועות בלחץ הדם או מחלות ריאה ברקע. זו לגמרי שאלה לרופא שיקבל אותך. למיטב ידיעתי ככל שהכדורים ניטלים בסמוך ללידה יעילותם גבוהה יותר.

ואת מוזמנת לשאול כל דבר שמטריד אותך. אני כמעט שנתיים אחרי. העובדה שעודני כאן מלמדת על עוצמת האובדן אבל הכאב לחלוטין משנה פניו עם הזמן ואין שאלה שאינני מסוגלת להשיב עליה לטובת מי שזקוקה לכך.
עדיין זוכרת כמה חיפשתי אחר מידע מהסוג הזה עד שהגעתי לכאן...

 

[shir2122]

חוזרת לעדכן

אז הלידה מאחורינו, תודה לכולכן על העזרה העצות, בהחלט עזר להתכונן יותר לקראת הצפוי לנו.
עכשיו אנחנו בבית, מנסה לנוח ולעכל את מה שעברנו. אולי בהמשך ארשום סיפור לידה..

 

[שירהד1]

תודה על העדכון, וטוב שאת אחרי

אנחנו פה תמיד, כדי להקשיב ולתמוך, ככל שיהיה לך צורך.

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[כבשה0פועה]

משתתפת בצערך על האבדן