לידה שקטה שבוע 23+

[גלית 126]

לידה שקטה שבוע 23+

היי לכולן/ם. שבוע שעבר עברתי לידה שקטה עקב מום שהיה במוחה של העוברית הקטנה שלי. מום שגורם לפיגור קשה מאוד ואפילו מוות לאחר הלידה. פיזית אני מרגישה טוב אבל נפשית אני מרגישה מרוסקת מרוסקת מרוסקת. יש לי 2 בנות מדהימות בבית, בל מקסים שתומך, מקשיב ועוזר, משפחה שלא מפסיקה לדאוג ולשאול לשלומי ובכל זאת עם כל תהתמיכה אני מרגישה לבדץ מרגישה חור עצום בלב וכאב חודר! לא מצליחה לעכל איך זה שהכל היה בסדר ופתאום ברגע אחד של בדיקה העולם חרב עליי. קשה לי מאוד. יש לי בנות בבית שיהיו בריאות ואני מאוהבת בהן, אבל מה עם הקטנטונת שלי?? קשה לי המחשבה שהיא לא איתי, עד שהתחלתי להרגיש אותה בועטת בי!! עדיין לא חזרתי לעבודה וגם לצאת קצת לסיבוב בחוץ מאוד קשה לי.. יש לי פחד שאני לא מצליחה להסביר אותו.. פוחדת להיתקל באנשים שיאמרו לי מזל טוב, פוחדת ממבטים של אנשים שידעו שאני בהריון, פולדת לראות בנות בהריון.. יש לי עוד 2 בנות שצריכות וזקוקות לי.. מה לעשות??

 

[רונית 294]

יש לי המון מה להגיד לך...

אכתוב לך מאוחר יותר

 

[שירהד1]

כל כך מצטערת לקרוא

יש לי הרבה דברים לכתוב לך, אבל אודה לך אם תוכלי לכתוב את הדברים בפורום אובדן הריון (של תפוז), ואז אענה לך בהרחבה, ואני בטוחה שגם בנות נוספות.

שירה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[ספרקית]

אני כל כך מצטערת לקרוא

קחי את הזמן, יקרה

כל כך מובן הצורך שלך להתחבא מהעולם. אני לא יודעת איך אפשר בכלל להרגיש אחרת מיד לאחר אובדן. הכל כל כך טרי. כל כך כואב.

אני שמחה לקרוא שבעלך תומך. תני לו לעזור. הישעני עליו. הוא יכול בינתיים לקחת תפקיד מרכזי יותר מול הבנות שלכן. זה בסדר אם את קצת מתרחקת ומתכנסת. תני לעצמך זמן להחלים

 

[רונית 294]

מאוד מצטערת לשמוע

על האובדן הנורא. אני גם סיימתי הריון בשבוע 23+ של עוברית... וגם לי 2 בנות. רק שאצלי הסיבה היא ירידת מים מוקדמת ואחת הבנות שלי נולדה לאחר האובדן. מה שאת מתארת זה בדיוק מה שהרגשתי. הלב שורף. אבל הייתה לי ילדה בבית שהייתה צריכה אותי וגם אני הייתי צריכה לטפל בעצמי. הייתי כמעט שנה בטיפול. גם בזמן ההריון שאחרי האובדן ואין ספק שזה עזר. לא אגיד שעכשיו לא כואב... כואב. אבל זה אחרת. זה כאילו שמו משהו מסביב לכאב. והבנות שלי עושות אותי מאושרת בכל יום מחדש. תמיד אני אומרת, לאבל יש את השלבים שלו ואי אפשר לדלג עליהם. תני לעצמך זמן להתאושש.

 

[גלית 126]

הכאב שורף אותי מבפנים

אתמול והיום יצאתי קצת מהבית יחד עם בעלי, ישבנו בבית קפה והכל עלה בי שוב.. למה זה היה צריך לקרות?? למה??? נישקתי אותה וביקשתי ממנה סליחה

הכאב הזה חד ואכזרי.

 

[30mother3]

חיבוק חם

גלית יקרה כל כך כואב
אין לי מילים אלא רק הזמן הוא התרופה הטובה ביותר, ככל שהזמן יעבור כך הכאב יתעמם הוא לעולם לא יעבור אבל הוא יכהה שולחת לך חיבוק חם

 

[רונית 294]

אנט בחרתי לא לראות אותה...

העדפתי לראות את זה כאובדן של הריון ולא של ילדה. לא נתתי לה שם. לא יודעת איפה היא קבורה. העוברית שלי הייתה בריאה לחלוטין ככל הידוע. רק ההריון היה חולה. דימומים. המטומה. ירידת מים בשבוע 23. זה שרף לי המון זמן ושאלתי למה. אני עדיין שואלת. אבל שנה וחצי אחרי ועם תינוקת בת 4 חודשים הכאב מעומעם. מנעת ממנה חיים של סבל אם בכלל בין שם חיים. והרבה סבל מהילדות והמשפחה. השלבים של האבל יבואו לאט לאט. אבל בסוף תהיה הקלה.

 

[גלית 126]

תודה רבה לכן!

תודה תודה תודה על כל העידוד והתמיכה.. מקווה בע"ה שנדע ימים טובים יותר, בשורות טובות והכי חשוב בריאות!!!

 

[בשדרת האיזדרכת]

חיבוק גדול גדול

כמו שאני מבינה את המצבים האלו, זאת חלק מחבילת ההורות. אנחנו נושאים את העול עבור ילדינו הקטנים - וככל שהם קטנים יותר, חלק גדול יותר מההתמודדות נופל עלינו. את בוודאי מכירה את החוויה מהתמודדיות הרבה יותר קטנות וטריוויאליות שעברתם עם שתי הבנות שלך. העוברית שלך לא סבלה כלל כי את ואבא שלה הייתם מוכנים לקבל החלטה אמיצה עבורה.
ומסכימה איתך לחלוטין - קשה, קשה להאמין איך ברגע אחד החיים המתהפכים לחלוטין. אני רואה את זה כמו מסך שהוסר ומעכשיו אנחנו נאלצים להתמודד עם המציאות ההפכפכה כמו שהיא באמת. המציאות תמיד הייתה כזאת אבל קודם אנחנו יכולנו להשלות את עצמנו שיש לנו שליטה על מה שקורה.מה שאולי אפשר לשלוט בו הוא איך אנחנו מגיבים למציאות שקורית לנו. אני מאחלת לך שעם הזמן תוכלי לבנות מחדש את החיים שיהיה בהם הרבה מקום גם להנות מהטוב שיש בהם.

 

[orli12341]

תהיי חזקה ותתני לעצמך גם להתאבל

זה כואב ומאכזב אני יודעת!!
שאני עברתי הפסקת הריון בשבוע 21 לפני שנה וחצי גם לי היו 2 ילדים בבית שהם היו נקודות החוזק שלי. בזכותם הרמתי את עצמי עם הפנים קדימה אבל זה היה תהליך . גם לי היה קשה לראות נשים בהריון, תינוקות במיוחד בתוך המשפחה.
גיסתי ואני היינו באותו שבוע באותו זמן, היא ילדה ולא הייתי מסוגלת לכת לברית אבל המשפחה קילה את זה בהבנה.
היום אני במקום אחר. עדיין יש צביטה אבל זה ילווה אותי כל הזמן..

מאחלת לך החלמה מהירה פיזית ונפשית ושיהיו רק בשורות טובות אמן!!