לידיד הכי טוב שיש. ../images/Emo88.gif
הכרתי אותך המון זמן. עוד בגיל 3, כשהיינו בגן, אתה היית נחמד אלי ועזרת לי, ואני הייתי נחמדה אליך. זה היה הדדי. שמנו לב שאנחנו מאוד דומים. במשחקי מחשב ששיחקנו בהם, בצעצועים, בכל מיני עבודות, באופי... וכך, בלי לשים לב, הפכנו להיות ידידים הכי טובים. יכולנו לדבר שעות על גבי שעות, על כל מה שרצינו. עוד בגן. בכיתה א´ גיליתי שאתה ילד מאוד מבוקש בבית הספר. כולם אהבו אותך, רצו להיות בחברתך. זה לא היה אכפת לי, כל עוד אני הידידה הכי טובה שלך. כיתה ג´- ההפרדה בין בנים לבנות. היה בלגן בכיתה. המצב החברתי התדרדר, ובנים ובנות נפגשו לחוד. פתאום מצאתי את עצמי בלי חברות, ובלי הידיד הכי טוב שלי. הייתי לבד. הרגשתי איום. אני מניחה שגם אתה מצאת את עצמך בערך באותה נקודה. אז בין לבין מצאתי כמה חברות. אמנם לא נחמדות במיוחד. לא כאלה שאני יכולה לדבר איתן על הכל. אבל לפחות מצאתי עם מי להיות. רק בכיתה ו´ השלמנו קצת. דיברתי איתך, עבדנו ביחד, ועוד. אני מודה שדי התגעגעתי. השנה, כיתה ז´, עוד לפני שבכלל עיכלתי את העובדה שאני בחטיבה, כבר לא היית שם יותר. אתה אי שם באמריקה. ברחת. ואני לא יודעת מה לחשוב. אני מצטערת, אני עצובה שאיבדתי חלק מעצמי. ואני לא יודעת אם אהבתי אותך, חיבבתי, סימפטתי, התרגלתי... חוסר הוודאות הזה משגע אותי. אם היית נשאר, הייתי יכולה לדעת. אני מאוד מקווה שאתה חושב כמוני. מקווה שנתראה.
הכרתי אותך המון זמן. עוד בגיל 3, כשהיינו בגן, אתה היית נחמד אלי ועזרת לי, ואני הייתי נחמדה אליך. זה היה הדדי. שמנו לב שאנחנו מאוד דומים. במשחקי מחשב ששיחקנו בהם, בצעצועים, בכל מיני עבודות, באופי... וכך, בלי לשים לב, הפכנו להיות ידידים הכי טובים. יכולנו לדבר שעות על גבי שעות, על כל מה שרצינו. עוד בגן. בכיתה א´ גיליתי שאתה ילד מאוד מבוקש בבית הספר. כולם אהבו אותך, רצו להיות בחברתך. זה לא היה אכפת לי, כל עוד אני הידידה הכי טובה שלך. כיתה ג´- ההפרדה בין בנים לבנות. היה בלגן בכיתה. המצב החברתי התדרדר, ובנים ובנות נפגשו לחוד. פתאום מצאתי את עצמי בלי חברות, ובלי הידיד הכי טוב שלי. הייתי לבד. הרגשתי איום. אני מניחה שגם אתה מצאת את עצמך בערך באותה נקודה. אז בין לבין מצאתי כמה חברות. אמנם לא נחמדות במיוחד. לא כאלה שאני יכולה לדבר איתן על הכל. אבל לפחות מצאתי עם מי להיות. רק בכיתה ו´ השלמנו קצת. דיברתי איתך, עבדנו ביחד, ועוד. אני מודה שדי התגעגעתי. השנה, כיתה ז´, עוד לפני שבכלל עיכלתי את העובדה שאני בחטיבה, כבר לא היית שם יותר. אתה אי שם באמריקה. ברחת. ואני לא יודעת מה לחשוב. אני מצטערת, אני עצובה שאיבדתי חלק מעצמי. ואני לא יודעת אם אהבתי אותך, חיבבתי, סימפטתי, התרגלתי... חוסר הוודאות הזה משגע אותי. אם היית נשאר, הייתי יכולה לדעת. אני מאוד מקווה שאתה חושב כמוני. מקווה שנתראה.
