thunderstorm
New member
לידיד הכי טוב שלי....
אני מצטערת מראש על האורך... פשוט הייתי חייבת להוציא את זה.. זה כואב כל כך, כשאתה, הבנאדם הכי קרוב אלי, שאפילו לא מודע לזה, מתרחק ממני ככה פתאום.. ואולי אני סתם טיפשה.. כל בנאדם אחר כבר היה מבין את הרמז… אבל לא אני.. אני סתם טיפשה.. לפני שנתיים, היינו כל כך קרובים… היינו ידידים כל כך טובים.. אני יודעת שאז הייתי מגעילה אליך.. אני יודעת שלא התייחסתי.. אבל אח"כ התחלתי להשתנות.. אתה, מכל האנשים, היית צריך לדעת שכל הציניות הזו וכל המגעילות הזו זו רק העמדת פנים.. וכשהתחלתי להיפתח אליך.. להשתנות.. לא שמתי לב שגם אתה משתנה לי.. חשבתי שאני אשמה.. והחודשיים האלה.. חודשיים שלא ראיתי אותך, ועם זאת הייתי כל כך קרובה אליך.. ולא חשבתי לרגע שזה לא היה הדדי.. עכשיו אני כבר יודעת יותר טוב... אבל זה עדיין כואב.. חשבתי שאנחנו הכי קרובים אחד לשני בעולם.. אבל כנראה שטעיתי, כי זה לא היה ככה מבחינתך.. ואתה לא שמת לב.. ואז התחלת להסתובב עם אנשים אחרים.. והתרחקת ממני.. וכל הבנות האלה, שראו איזה נחמד אתה, אחרי שאני התחלתי להסתובב איתך.. נהיית ידיד כל כך טוב שלהן.. וממני שכחת כמעט לגמרי.. אתה השתנת.. הכל התהפך אצלך… ואז, רבנו.. בפעם הראשונה מאז שהכרתי אותך – רבנו.. ולא דיברנו יומיים.. זה נשמע מעט, אבל בשבילי זה היה כמו נצח.. ואז, כשכבר נשברתי, והייתי מוכנה לבקש סליחה, רק כדי שנחזור לדבר.. שמעתי ממנה.. שמעתי מהכלבה הזו שכולם שונאים, כולל אתה.. שמעתי ממנה שיש לך חברה כבר שבוע.. והיא שמעה את זה לפניי… לה סיפרת קודם.. לכלבה הזאת.. וכאילו שזה לא מספיק, גם דאגת להגיד לה שאתה חושב שאני שקועה ברחמים עצמיים, ובגלל זה אי אפשר לדבר איתי.. ושנינו יודעים שזה לא נכון.. אתה יודע מה עבר עליי אז.. למה הייתי ככה.. ודווקא כשהייתי צריכה אותך יותר מכולם.. כשכל כך רציתי חיבוק אחד קטן ממך.. שתחבק אותי חזק ותגיד שהכל יהיה בסדר.. אבל אתה לא היית שם בשבילי.. אתה התרחקת יותר ויותר…. גם כשחזרנו לדבר.. לא קנאתי בחברה שלך.. שמחתי בשבילך.. ידעתי כמה אתה אוהב אותה.. אבל כשראיתי אותך מתחבק עם כל הידידות החדשות שלך.. זה שבר לי את הלב... לא הבנתי מה לא בסדר איתי.. למה אתה לא מתקרב אליי ככה… חשבתי שאני בטח דפוקה, שאני בנאדם רע, שאני זו שגורמת את כל הבעיות.. שכל מה שקרה הגיע לי.. ואז חזרתי לציניות שלי.. וקרו עוד מיליון דברם קטנים באותו הזמן.. איתך ובלעדיך.. כאב לי, והייתי בודדה.. הייתי צריכה אותך כל כך.. ואתה לא הבנת.. אתה השתנת כל כך... ובהתחלה שמחתי שיצאת מהדיכאון שלך.. שהתגברת על הבעיות שלך.. אבל לאט לאט הבנתי שאתה רק מעמיד פנים.. ותאמין לי, אתה משחק כל כך טוב.. אבל היחס שלך כלפיי לא השתנה.. גם כשהיה לך טוב, וגם כשהיה לך רע, כבר לא סיפרת לי על זה.. היית הולך לכל האחרות.. כל הבנות היפות והנחמדות, שהן לא אני… ותמיד הייתי שומעת אחרונה על מה שעובר עליך, או ברוב המקרים – לא שומעת בכלל… וזה היה לי קשה נורא, כשככה התעלמת ממני.. אבל שתקתי והבלגתי.. ואז נפרדת מהחברה שלך.. ולתקופה קצרה חזרת לדבר איתי כמו פעם.. אבל זה עדיין היה שונה.. אני לא השתניתי, אבל אתה הפכת לבנאדם אחר לחלוטין.. בהתחלה עוד שכנעתי את עצמי שזה טוב, ושאני צריכה לשמוח בשבילך.. אבל זה לא עבד.. אתה ידעת כמה שאני מרגישה בודדה.. ידעת כמה רע לי.. ועדיין, לא טרחת לשאול אפילו מה שלומי.. אם הכל בסדר.. אם יש משהו שאתה יכול לעשות.. כשהיינו נפגשים, הייתי רואה אותך מחבק את כל הבנות האחרות, ואותי לא.. הפעם הראשונה שחיבקת אותי הייתה כמעט שנה אחרי שהתקרבנו.. אולי יותר.. ובכל חיבוק שלך.. הרגשתי שאתה עושה את זה מאילוץ.. אבל לי לא היה אכפת.. היה לי כל כך טוב בין הזרועות שלך.. הרגשתי כל כך מוגנת.. היה לי כל כך נעים… ידעתי שהכל יהיה בסדר.. ואז, תוך שניות, הכל נגמר.. היית מתרחק שוב.. ואתה יודע.. אפילו שכבר איכשהו התרגלתי.. התרגלתי שאתה לא פונה אלי אף פעם, שכבר לא אכפת לך.. עדיין האשמתי את עצמי בזה.. אמרתי לעצמי שכנראה אני זו שלא מספיק טובה.. שאני הבעייתית.. וזה כאב לי לחשוב ככה.. אבל העדפתי לחשוב ככה.. כי אתה יודע, יש לי בעיה.. כשאני אוהבת מישהו.. אני לא רואה את הפגמים בו.. וזה מה שקרה לי איתך.. התאהבתי בך.. ולא במובן הרגיל.. נכון, נמשכתי אליך נורא.. אבל ידעתי שכלום לא יקרה בינינו, כי אתה לא מוכן להתעסק עם ידידות.. וזה בסדר מבחינתי.. כי חשבתי שבאמת עדיף ככה.. אבל התאהבתי בך כאדם.. היית הבנאדם הכי חשוב לי בעולם הזה… הרגשתי אבודה בלעדיך.. ואתה לא הבנת את זה.. כשהייתי אצלך והתחבקנו.. כשנגענו אחד בשניה בשביל הכיף.. כשסתם ישבנו קרובים.. הרגשתי כל כך טוב… ואחרי כמה ימים, בטיול ההוא, כשהתחבקת עם הזונה ההיא.. כשנגעת בה.. כשהתרחקת ממני.. שוב… הכל חוזר על עצמו.. השיא היה כשהחברה הכי טובה שלי, זו שטענת שהיא ילדותית, התקרבה אליך גם, והפכה לידידה שלך.. לידידה מאוד טובה שלך.. יותר ממני.. יכולתי לקבל את הצביעות שלך לפעמים.. באמת.. יש הרבה אנשים צבועים.. אבל באותה פעם.. כשהלכנו הביתה ואתה והיא הלכתם לפני והחזקתם ידיים.. קנאתי... פעם זו הייתי אני, שכל כך קרובה אליך.. ומה עכשיו? אתה מתעלם ממני לחלוטין.. והיא כבר אמרה לי שלדעתה נהיית סנוב בזמן האחרון… ואני יודעת שזה נכון.. אתה זה שהשתנה.. ולא לטובה.. אבל אני לא יכולה לקבל את זה.. כי אני, עם כל האהבה שיש בי אליך, לא מסוגלת להבין שאפילו שאני אוהבת אותך.. השתנת, ולא לטובה.. קשה לי להבין שאתה לא מושלם, שאתה לא בדיוק כמו שהיית.. שלמרות שזה מעולה שעכשיו טוב לך.. זה לא צריך לבוא על חשבוני… ואני כל כך מצטערת שאני לא מצליחה לקלוט את זה.. ושאני רק מנסה למשוך את תשומת הלב שלך שוב ושוב.. אני מצטערת שאני כזו דפוקה שלא מבינה רמזים.. אתה יודע, יש תקופות שאני מרגישה שזה מתחיל להסתדר.. שאנחנו שוב קרובים.. ואז זה משתנה שוב.. אני מכירה אותך כל כך טוב.. אני יודעת מתי אתה מעמיד פנים.. ואני מרגישה את זה בכל פעם שאתה איתי… אמרת לי לא מזמן שגם אם הייתי שיכורה, היית נשאר איתי כדי לוודא שאני חוזרת הביתה בשלום.. אז איך זה שבפעם הבאה שיצאנו, וחזרנו ברגל.. איך זה שלא ליווית אותי, למרות שאתה יודע שאני שונאת ללכת לבד בשכונה הזאת בחושך.. וזה אחרי שאתה גם טוען שאפילו אתה מפחד ללכת שם לבד בלילה.. אז איך זה, שאחרי שאתה טוען שאתה כל כך דואג לי, אתה נותן לי ללכת שם לבד? אתה יודע שזה לא הדבר הכי בטוח שאפשר לעשות.. וזו לא פעם ראשונה.. אתה יודע כמה זה כואב? אחרי שאתה מלווה אחת מהידידות שלך עד לבית, גם אם היא לא ממש גרה בדרך.. גם אם היא גרה במקום שבו רק החתולים פעילים בלילה.. אבל איתי זה לא ככה.. אתה יודע כמה אני מפחדת ללכת פה, ובכל זאת לא אכפת לך.. ואני מנסה לשכנע את עצמי שזו אני שלא בסדר.. למה אני מצפה שתלווה אותי כשאתה עייף… אבל עובדה שפעם עשית את זה.. עובדה שאנשים אחרים עושים את זה.. אני לא יודעת בכלל למה אני נטפלת לפרט כזה שולי.. הרי זה לא העניין.. העניין הוא, מה שאני מנסה להגיד בכל המכתב הזה בעצם, זה שלמרות שאני מבינה ומודעת לזה שאני אוהבת אותך, שאתה הבנאדם הכי חשוב לי בעולם… שקשה לי נורא כשאתה לא מדבר איתי.. שאני יודעת שהתרחקנו.. שלמרות כל זה, אני מבינה שלא הכל באשמתי.. שחלק מזה זה גם בגללך.. שאתה לא אדם מושלם.. שגם לך יש חסרונות.. ושאני, למען השפיות שלי, צריכה להתרחק ממך…. אבל זה כל כך, כל כך קשה…… אני אוהבת אותך בכל זאת………
אני מצטערת מראש על האורך... פשוט הייתי חייבת להוציא את זה.. זה כואב כל כך, כשאתה, הבנאדם הכי קרוב אלי, שאפילו לא מודע לזה, מתרחק ממני ככה פתאום.. ואולי אני סתם טיפשה.. כל בנאדם אחר כבר היה מבין את הרמז… אבל לא אני.. אני סתם טיפשה.. לפני שנתיים, היינו כל כך קרובים… היינו ידידים כל כך טובים.. אני יודעת שאז הייתי מגעילה אליך.. אני יודעת שלא התייחסתי.. אבל אח"כ התחלתי להשתנות.. אתה, מכל האנשים, היית צריך לדעת שכל הציניות הזו וכל המגעילות הזו זו רק העמדת פנים.. וכשהתחלתי להיפתח אליך.. להשתנות.. לא שמתי לב שגם אתה משתנה לי.. חשבתי שאני אשמה.. והחודשיים האלה.. חודשיים שלא ראיתי אותך, ועם זאת הייתי כל כך קרובה אליך.. ולא חשבתי לרגע שזה לא היה הדדי.. עכשיו אני כבר יודעת יותר טוב... אבל זה עדיין כואב.. חשבתי שאנחנו הכי קרובים אחד לשני בעולם.. אבל כנראה שטעיתי, כי זה לא היה ככה מבחינתך.. ואתה לא שמת לב.. ואז התחלת להסתובב עם אנשים אחרים.. והתרחקת ממני.. וכל הבנות האלה, שראו איזה נחמד אתה, אחרי שאני התחלתי להסתובב איתך.. נהיית ידיד כל כך טוב שלהן.. וממני שכחת כמעט לגמרי.. אתה השתנת.. הכל התהפך אצלך… ואז, רבנו.. בפעם הראשונה מאז שהכרתי אותך – רבנו.. ולא דיברנו יומיים.. זה נשמע מעט, אבל בשבילי זה היה כמו נצח.. ואז, כשכבר נשברתי, והייתי מוכנה לבקש סליחה, רק כדי שנחזור לדבר.. שמעתי ממנה.. שמעתי מהכלבה הזו שכולם שונאים, כולל אתה.. שמעתי ממנה שיש לך חברה כבר שבוע.. והיא שמעה את זה לפניי… לה סיפרת קודם.. לכלבה הזאת.. וכאילו שזה לא מספיק, גם דאגת להגיד לה שאתה חושב שאני שקועה ברחמים עצמיים, ובגלל זה אי אפשר לדבר איתי.. ושנינו יודעים שזה לא נכון.. אתה יודע מה עבר עליי אז.. למה הייתי ככה.. ודווקא כשהייתי צריכה אותך יותר מכולם.. כשכל כך רציתי חיבוק אחד קטן ממך.. שתחבק אותי חזק ותגיד שהכל יהיה בסדר.. אבל אתה לא היית שם בשבילי.. אתה התרחקת יותר ויותר…. גם כשחזרנו לדבר.. לא קנאתי בחברה שלך.. שמחתי בשבילך.. ידעתי כמה אתה אוהב אותה.. אבל כשראיתי אותך מתחבק עם כל הידידות החדשות שלך.. זה שבר לי את הלב... לא הבנתי מה לא בסדר איתי.. למה אתה לא מתקרב אליי ככה… חשבתי שאני בטח דפוקה, שאני בנאדם רע, שאני זו שגורמת את כל הבעיות.. שכל מה שקרה הגיע לי.. ואז חזרתי לציניות שלי.. וקרו עוד מיליון דברם קטנים באותו הזמן.. איתך ובלעדיך.. כאב לי, והייתי בודדה.. הייתי צריכה אותך כל כך.. ואתה לא הבנת.. אתה השתנת כל כך... ובהתחלה שמחתי שיצאת מהדיכאון שלך.. שהתגברת על הבעיות שלך.. אבל לאט לאט הבנתי שאתה רק מעמיד פנים.. ותאמין לי, אתה משחק כל כך טוב.. אבל היחס שלך כלפיי לא השתנה.. גם כשהיה לך טוב, וגם כשהיה לך רע, כבר לא סיפרת לי על זה.. היית הולך לכל האחרות.. כל הבנות היפות והנחמדות, שהן לא אני… ותמיד הייתי שומעת אחרונה על מה שעובר עליך, או ברוב המקרים – לא שומעת בכלל… וזה היה לי קשה נורא, כשככה התעלמת ממני.. אבל שתקתי והבלגתי.. ואז נפרדת מהחברה שלך.. ולתקופה קצרה חזרת לדבר איתי כמו פעם.. אבל זה עדיין היה שונה.. אני לא השתניתי, אבל אתה הפכת לבנאדם אחר לחלוטין.. בהתחלה עוד שכנעתי את עצמי שזה טוב, ושאני צריכה לשמוח בשבילך.. אבל זה לא עבד.. אתה ידעת כמה שאני מרגישה בודדה.. ידעת כמה רע לי.. ועדיין, לא טרחת לשאול אפילו מה שלומי.. אם הכל בסדר.. אם יש משהו שאתה יכול לעשות.. כשהיינו נפגשים, הייתי רואה אותך מחבק את כל הבנות האחרות, ואותי לא.. הפעם הראשונה שחיבקת אותי הייתה כמעט שנה אחרי שהתקרבנו.. אולי יותר.. ובכל חיבוק שלך.. הרגשתי שאתה עושה את זה מאילוץ.. אבל לי לא היה אכפת.. היה לי כל כך טוב בין הזרועות שלך.. הרגשתי כל כך מוגנת.. היה לי כל כך נעים… ידעתי שהכל יהיה בסדר.. ואז, תוך שניות, הכל נגמר.. היית מתרחק שוב.. ואתה יודע.. אפילו שכבר איכשהו התרגלתי.. התרגלתי שאתה לא פונה אלי אף פעם, שכבר לא אכפת לך.. עדיין האשמתי את עצמי בזה.. אמרתי לעצמי שכנראה אני זו שלא מספיק טובה.. שאני הבעייתית.. וזה כאב לי לחשוב ככה.. אבל העדפתי לחשוב ככה.. כי אתה יודע, יש לי בעיה.. כשאני אוהבת מישהו.. אני לא רואה את הפגמים בו.. וזה מה שקרה לי איתך.. התאהבתי בך.. ולא במובן הרגיל.. נכון, נמשכתי אליך נורא.. אבל ידעתי שכלום לא יקרה בינינו, כי אתה לא מוכן להתעסק עם ידידות.. וזה בסדר מבחינתי.. כי חשבתי שבאמת עדיף ככה.. אבל התאהבתי בך כאדם.. היית הבנאדם הכי חשוב לי בעולם הזה… הרגשתי אבודה בלעדיך.. ואתה לא הבנת את זה.. כשהייתי אצלך והתחבקנו.. כשנגענו אחד בשניה בשביל הכיף.. כשסתם ישבנו קרובים.. הרגשתי כל כך טוב… ואחרי כמה ימים, בטיול ההוא, כשהתחבקת עם הזונה ההיא.. כשנגעת בה.. כשהתרחקת ממני.. שוב… הכל חוזר על עצמו.. השיא היה כשהחברה הכי טובה שלי, זו שטענת שהיא ילדותית, התקרבה אליך גם, והפכה לידידה שלך.. לידידה מאוד טובה שלך.. יותר ממני.. יכולתי לקבל את הצביעות שלך לפעמים.. באמת.. יש הרבה אנשים צבועים.. אבל באותה פעם.. כשהלכנו הביתה ואתה והיא הלכתם לפני והחזקתם ידיים.. קנאתי... פעם זו הייתי אני, שכל כך קרובה אליך.. ומה עכשיו? אתה מתעלם ממני לחלוטין.. והיא כבר אמרה לי שלדעתה נהיית סנוב בזמן האחרון… ואני יודעת שזה נכון.. אתה זה שהשתנה.. ולא לטובה.. אבל אני לא יכולה לקבל את זה.. כי אני, עם כל האהבה שיש בי אליך, לא מסוגלת להבין שאפילו שאני אוהבת אותך.. השתנת, ולא לטובה.. קשה לי להבין שאתה לא מושלם, שאתה לא בדיוק כמו שהיית.. שלמרות שזה מעולה שעכשיו טוב לך.. זה לא צריך לבוא על חשבוני… ואני כל כך מצטערת שאני לא מצליחה לקלוט את זה.. ושאני רק מנסה למשוך את תשומת הלב שלך שוב ושוב.. אני מצטערת שאני כזו דפוקה שלא מבינה רמזים.. אתה יודע, יש תקופות שאני מרגישה שזה מתחיל להסתדר.. שאנחנו שוב קרובים.. ואז זה משתנה שוב.. אני מכירה אותך כל כך טוב.. אני יודעת מתי אתה מעמיד פנים.. ואני מרגישה את זה בכל פעם שאתה איתי… אמרת לי לא מזמן שגם אם הייתי שיכורה, היית נשאר איתי כדי לוודא שאני חוזרת הביתה בשלום.. אז איך זה שבפעם הבאה שיצאנו, וחזרנו ברגל.. איך זה שלא ליווית אותי, למרות שאתה יודע שאני שונאת ללכת לבד בשכונה הזאת בחושך.. וזה אחרי שאתה גם טוען שאפילו אתה מפחד ללכת שם לבד בלילה.. אז איך זה, שאחרי שאתה טוען שאתה כל כך דואג לי, אתה נותן לי ללכת שם לבד? אתה יודע שזה לא הדבר הכי בטוח שאפשר לעשות.. וזו לא פעם ראשונה.. אתה יודע כמה זה כואב? אחרי שאתה מלווה אחת מהידידות שלך עד לבית, גם אם היא לא ממש גרה בדרך.. גם אם היא גרה במקום שבו רק החתולים פעילים בלילה.. אבל איתי זה לא ככה.. אתה יודע כמה אני מפחדת ללכת פה, ובכל זאת לא אכפת לך.. ואני מנסה לשכנע את עצמי שזו אני שלא בסדר.. למה אני מצפה שתלווה אותי כשאתה עייף… אבל עובדה שפעם עשית את זה.. עובדה שאנשים אחרים עושים את זה.. אני לא יודעת בכלל למה אני נטפלת לפרט כזה שולי.. הרי זה לא העניין.. העניין הוא, מה שאני מנסה להגיד בכל המכתב הזה בעצם, זה שלמרות שאני מבינה ומודעת לזה שאני אוהבת אותך, שאתה הבנאדם הכי חשוב לי בעולם… שקשה לי נורא כשאתה לא מדבר איתי.. שאני יודעת שהתרחקנו.. שלמרות כל זה, אני מבינה שלא הכל באשמתי.. שחלק מזה זה גם בגללך.. שאתה לא אדם מושלם.. שגם לך יש חסרונות.. ושאני, למען השפיות שלי, צריכה להתרחק ממך…. אבל זה כל כך, כל כך קשה…… אני אוהבת אותך בכל זאת………
