יאיר בן משה
New member
לידיעתכם, אין מוזיקה לעשירים.
פשוט אין דבר כזה מוזיקה לעשירים, אין גם סרטי קולנוע המוקרנים למליונרים בלבד. ואנו בני האדם הרגילים נהנים בדיוק מאותם ספרי איכות המונחים ליד מיטתו של המיליארדר. העקרון העומד מאחורי חוק התפוקה השולית הפוחתת, פועל גם בתחום הצריכה, מעבר לסכום מסוים, נאמר אלף דולר לחודש, אין כמעט הבדלים ממשיים באושרו של האדם, בתוחלת חייו או איכות חייו, למעט תחושת הכוח, האגו והגאווה. כאשר הבריאות תקינה, יש אהבה בבית, לא קר ולא חם מדי, יש אוכל סביר, והילדים לומדים ושמחים לא בורחים מהבית, הרי תשעים וחמישה אחוז מפוטנציאל האושר מוצה, ובשביל חמשת האחוז הנוספים לא כדאי לרוץ ולהלחם. יתכן ואני קהה חושים, אך איני חש בהבדל משמעותי בין יין שאטו דה רוטשילד בציר 56 לסתם יין אדום מיקבי זכרון יעקב. ולחמניה טריה עם חמאה וסלט צעיר בשמן זית טעימה לחיכי בהפרש קל מאוד לסעודת קוויאר ממזרח הים הכספי על רקיק כמהין. ולכן חשוב לשנות את האופנה המוחאת כפיים לעושר, כי אין שם כלום בקצה, ואם יש משהו הוא קטן כעדשה, שצריך להיות נסיכה אמיתית כדי לחוש בה. עשינו צעדים גדולים בנושא האופנה, הצלנו את חיות הבר למשל בכך שביטלנו את האופנה המטופשת של הצגת ראשו המפוחלץ של הדוב או הצבי מעל האח, כאות לגבורתנו כציידים. ומאות ואלפי כורים נשמו לרווחה ויצאו אל האויר הפתוח, כתוצאה מכך שהאופנה השתנתה והזהב חדל להיות משהו כבד שצריך לשאתו על צוואר כאות לעוצמת עסקיו ותחמנותו של בעליו. או כאות אהבה לבת הזוג. חשוב לדעת, עד לפני כמאה שנים באירופה, קרוב לשליש מההכנסה של השכבות האמידות היה מוצא לרכישת זהב ויהלומים. ביטול משקלה של אופנה זו אפשר איפוא הקטנת הצורך בהון לרכישת חפצים שממילא יוטמנו בכספת וידרשו הוצאות ביטוח רבות, כל זאת כדי שנוכל להציגם זה בפני זה במין תחרות מטופשת. עלינו להמשיך בכיוון זה ובצעדים נוספים, למשל לסלק את אופנת המותגים היקרה, ולאמץ את אופנת "היד השניה" האקולוגית והזולה. לסלק את אופנת מסיבות החתונה היקרות והמתישות ומרוששות את האורחים ואת המארחים גם יחד. ולהפסיק לראות בסכום המופיע על התלוש, מדד המאשר את ערכנו האנושי. הבה ונחליף את המשחק, ונחליט כדלקמן: "כשלון הוא מי שלא משחק עם ילדיו לפחות שעה ביום". "לוזר" הוא כל מי שאין לו זמן לקרוא ספרים, או לשבת מול הגלים ולהריח את הים". "פרזיט" הוא כל מי שמושך מסך הכסף שיש במדינה, חלק גדול יותר מכפליים מהממוצע, וכל מי שמושך מכדור הארץ יותר משאבים מאשר יכולתו של הטבע להשיב". וכך הלאה. אם נעשה כך, אם נחליף את האופנה, ונמחא כף לאדם הקטן ולא לעשיר הגדול, למי שיודע ליהנות מהדשא שלו, בלי להציץ ולקנא בדשא הירוק של שכנו, נחנך דור חדש ורענן של בני אדם, ולא רק "צרכנים" או "נישומים". זה אפשרי, זה בידנו, וזה פשוט: כאשר החברה מתגאה בשמלה היקרה שרכשה בשוק, החמיאי לה על צורת החזקת הראש, או על הנעימות שבקולה והשפה הקולחת. כאשר הגבר מתגאה ברכב השטח שרכש, נחמיא לו על הסבלנות שלו בנהיגה, ועל השיחה הנעימה. אם ננהג כך אחד כלפי השני, אנו נהיה מאושרים ושמחים וכדור הארץ ישמר גם לדורות הבאים. זה לא בשמים, זה כאן ועכשיו.
פשוט אין דבר כזה מוזיקה לעשירים, אין גם סרטי קולנוע המוקרנים למליונרים בלבד. ואנו בני האדם הרגילים נהנים בדיוק מאותם ספרי איכות המונחים ליד מיטתו של המיליארדר. העקרון העומד מאחורי חוק התפוקה השולית הפוחתת, פועל גם בתחום הצריכה, מעבר לסכום מסוים, נאמר אלף דולר לחודש, אין כמעט הבדלים ממשיים באושרו של האדם, בתוחלת חייו או איכות חייו, למעט תחושת הכוח, האגו והגאווה. כאשר הבריאות תקינה, יש אהבה בבית, לא קר ולא חם מדי, יש אוכל סביר, והילדים לומדים ושמחים לא בורחים מהבית, הרי תשעים וחמישה אחוז מפוטנציאל האושר מוצה, ובשביל חמשת האחוז הנוספים לא כדאי לרוץ ולהלחם. יתכן ואני קהה חושים, אך איני חש בהבדל משמעותי בין יין שאטו דה רוטשילד בציר 56 לסתם יין אדום מיקבי זכרון יעקב. ולחמניה טריה עם חמאה וסלט צעיר בשמן זית טעימה לחיכי בהפרש קל מאוד לסעודת קוויאר ממזרח הים הכספי על רקיק כמהין. ולכן חשוב לשנות את האופנה המוחאת כפיים לעושר, כי אין שם כלום בקצה, ואם יש משהו הוא קטן כעדשה, שצריך להיות נסיכה אמיתית כדי לחוש בה. עשינו צעדים גדולים בנושא האופנה, הצלנו את חיות הבר למשל בכך שביטלנו את האופנה המטופשת של הצגת ראשו המפוחלץ של הדוב או הצבי מעל האח, כאות לגבורתנו כציידים. ומאות ואלפי כורים נשמו לרווחה ויצאו אל האויר הפתוח, כתוצאה מכך שהאופנה השתנתה והזהב חדל להיות משהו כבד שצריך לשאתו על צוואר כאות לעוצמת עסקיו ותחמנותו של בעליו. או כאות אהבה לבת הזוג. חשוב לדעת, עד לפני כמאה שנים באירופה, קרוב לשליש מההכנסה של השכבות האמידות היה מוצא לרכישת זהב ויהלומים. ביטול משקלה של אופנה זו אפשר איפוא הקטנת הצורך בהון לרכישת חפצים שממילא יוטמנו בכספת וידרשו הוצאות ביטוח רבות, כל זאת כדי שנוכל להציגם זה בפני זה במין תחרות מטופשת. עלינו להמשיך בכיוון זה ובצעדים נוספים, למשל לסלק את אופנת המותגים היקרה, ולאמץ את אופנת "היד השניה" האקולוגית והזולה. לסלק את אופנת מסיבות החתונה היקרות והמתישות ומרוששות את האורחים ואת המארחים גם יחד. ולהפסיק לראות בסכום המופיע על התלוש, מדד המאשר את ערכנו האנושי. הבה ונחליף את המשחק, ונחליט כדלקמן: "כשלון הוא מי שלא משחק עם ילדיו לפחות שעה ביום". "לוזר" הוא כל מי שאין לו זמן לקרוא ספרים, או לשבת מול הגלים ולהריח את הים". "פרזיט" הוא כל מי שמושך מסך הכסף שיש במדינה, חלק גדול יותר מכפליים מהממוצע, וכל מי שמושך מכדור הארץ יותר משאבים מאשר יכולתו של הטבע להשיב". וכך הלאה. אם נעשה כך, אם נחליף את האופנה, ונמחא כף לאדם הקטן ולא לעשיר הגדול, למי שיודע ליהנות מהדשא שלו, בלי להציץ ולקנא בדשא הירוק של שכנו, נחנך דור חדש ורענן של בני אדם, ולא רק "צרכנים" או "נישומים". זה אפשרי, זה בידנו, וזה פשוט: כאשר החברה מתגאה בשמלה היקרה שרכשה בשוק, החמיאי לה על צורת החזקת הראש, או על הנעימות שבקולה והשפה הקולחת. כאשר הגבר מתגאה ברכב השטח שרכש, נחמיא לו על הסבלנות שלו בנהיגה, ועל השיחה הנעימה. אם ננהג כך אחד כלפי השני, אנו נהיה מאושרים ושמחים וכדור הארץ ישמר גם לדורות הבאים. זה לא בשמים, זה כאן ועכשיו.