לידת בית והילדים שיש בבית

[פלגיה]

לידת בית והילדים שיש בבית

לא שייכת רשמית לפורום (ילדתי 6 לידות "טבעיות" אבל בבית חולים) בכל זאת יש לי יחס חם לנושא, ויש לי שאלה שמטרידה אותי. בלידה האחרונה במהלך שעות הצירים הרבות (הלכתי לבית חולים, שוחררתי וחזרתי שוב לאחר 20 שעות), החשש הכי גדול שלי היה שאתקע עם לידה בבית. זה אמנם היה צעד טבעי והגיוני בהתחשב במחלתו של בעלי שהיתה קשה מאוד באותו זמן וריתקה אותו למיטה, אבל היה לי חשש מפני הילדים שישנם בבית. איפה הם יהיו בזמן הלידה? האם הם יידעו עליה בכלל? איך הם יגיבו? ועוד ועוד. שכנתי ילדה בבית לפנות בוקר, והילדים ישנו באותה שעה. רק לאחר הלידה אבא שלהם העיר אותם והם באו לחבק את התינוק. אצלי זה לא היה קורה. הילדים שלי חשים אותי אינטואיטבית, וכך גם כאשר הלידה התקדמה, ועדין היינו בבית, הם כולם התעוררו, בשעה הרבה יותר מוקדמת מהרגיל. בקיצור - בלידה שניה ואילך, איפה הילדים? נוכחים בלידה? בחדר אחר? בבית אחר? אשמח לשמוע אם יש ניסיון ותובנות בנושא.

 

[mise]

ככה בקצרה על הדרך:

מבחינתי זה מבורך שילדים יהיו נוכחים בלידה. אמנם לא להסתכל לשם כמו על מסך קולנוע, אבל להיות נוכחים בבית/מקום. מנסיון של חברות שילדו בבית ויש להן ילדים גדולים וקטנים, לא היה מקרה שמישהו מהילדים רצה להסתכל ממש לעומק הדברים, אלא היתה הסתובבות במקום. אני רואה שזה דוקא העמיק וביסס את הקשר בין הילדים לרך הנולד.

 

[סטיוויה]

שאלה טובה וחשובה

חשוב לתכנן את הנושא הזה. כי אם יוצא שהילדים בבית "מעיקים" על הלידה-העדיפות הראשונה היא היולדת והעובר. תלוי מה גיל לילדים אבל לילדים מתחת לגיל 4 בגדול,כדאי לתכנן סידור. כדאי שתהיה בייביסיטר שהם מכירים מלפני ואוהבים ובוטחים בה. כדאי שסבא/סבתא יעזרו אם זה אפשרי מבחינת קרבה גיאוגרפית. או כל דמות שהילידם מכירים ואוהבים-הולך. לא כדאי לסמוך יותר מידי על בן הזוג שיתפקד עם הילידם בזמן הלידה כי אי אפשר לדעת איך היולדת תרגיש,אולי תרצה אותו לידה. יש השגחה עליונה מקודשת בזמן הלידה. אל הבית מגיעים מלאכים שמשכינים שלווה ושקט בבית. זה הרבה פעמים עוזר וגורם לילדים הקטנים לישון יותר חזק או להתנהג קצת אחרת. אבל זה לא תמיד קורה ולכן חשוב שיהיה לאן להוציא אותם בזמן הלידה. כדאי גם להכין אותם,בהנחה שהם מבינים כבר. נניח,לפעוט בן 1-2 שנים לא הייתי עושה הכנה "כבדה" מידי כי יכולת הספיגה בגיל הזה מוגבלת. אבל לילד בן השלוש וצי שלי הסברתי שנשאר בבית כשהתינוקת תרצה לצאת והסברתי לו קצת על המיילדת. גם כדאי להכין אותם לקולות של כאב. אני אמרתי שבלידה אני עלולה להוציא קולות כאילו ^&*&^%$$#%&) והסברתי שזה לא בגלל שקורה לי משהו רע אלא בגלל שאני צריכה לעבוד ולהתאמץ כדי להוציא את התינוקת. אפילו אפשר לעשות הקבלה לחירבון... לשמחתי הבן הבכור שלי רצה מאד שהלידה תהיה בבית. בני בן השנה ושמונה חודשים קצת התקשה לוותר עליי בערב כי הוא רגיל לינוק לפני השינה אבל אבא עזר והוא נרדם וישן עד הבוקר בלי להתעורר. תודה למלאכים.

 

[מבשלת בבטן]

איזה תיאור יפה...

"אל הבית מגיעים מלאכים שמשכינים שלווה ושקט בבית"

אני ממש יכולה לדמיין את האור שהם מביאים איתם לבית...

 

[פלגיה]

ולילדים גדולים?

אצלי יש ילדים בני 10,11,12. זה יותר בעייתי מאשר פעוטות או ילדים קטנים, לא?

 

[תבשיל קדרה]

גדולים כאלה אפשר לשאול מה הם רוצים

וכמובן - אם לך לא נוח שהם יהיו בבית בלידה, את יכולה בקלות לשלוח אותם לחברים/משפחה.

 

[mise]

אני לא מדברת מנסיון אישי,

אבל אצל חברה שהבן והבת הגדולים שלה היו בני 6,7 זה היה פשוט. הם היו נוכחים כל הצירים והכל ובזמן הלידה ויציאת הראש הבן אמר שהוא לא מסוגל לראות את זה ויצא החוצה, הבת נשארה. אצל משפחה אחרת, הילדים הסתובבו בבית, כאילו משהו הכי טבעי מתרחש ולא ממש התרגשו או התעכבו להסתכל. (מתיאור ההורים..)

 

[תבשיל קדרה]

אוי, איזה תענוג זה ללדת כשהילדים

משחקים בבית כרגיל, כאילו כלום! איזה כיף זה יהיה בפעם הבאה - שלא נהיה תלויים בנוכחות מבוגר אחר, כי הגדולים יטפלו בקטנה...

 

[סטיוויה]

לא יכולה לענות מנסיון ישיר שלי אבל

תאורטית,נראה לי שעם גדולים אפילו קל יותר. קל להם לבטא את עצמם ובמיוחד רגשות,דברים יותר מופשטים שהם חשים לגבי לידה ותינוק. אני מאמינה שאם מגדלים אותם מתוך נורמה שלידה היא חלק בלתי נפרד מהחיים,המשפחה. מגדלים אותם לתת כבוד למרחב של הזולת,כולל אחים והורים-אז לא צריכה להיות בעיה.

 

[כרמית מ.]

אל תברחי

רוצה לענות, אבל אין לי זמן כרגע לתשובה ארוכה.

 

[פלגיה]

אני לא בורחת לשום מקום

ממילא השאלות הן רק תיאורטיות בשבילי בשלב זה

 

[שָׂרָה]

בבחינתי לא היתה בעיה עם שלום

כל הצירים בעלי והילד היו עסוקים, והילד העסיק את עצמו. בלידה עצמה כאשר התחלתי לצעוק שלום נכנס והיה נוכח. הוא התרגש וצעק 'תינוק! תינוק!' עוד לפני שציפי נולדה.. הוא ידע מה הולך להיות

 

[כרמית מ.]

והתשובה שלי: איך שרוצים

זה אחד הדברים שיפים בלידת בית. אין חוקים ונהלים מוגדרים, אלא את, היולדת (ובן זוגך, אם יש) מחליטים מה שמתאים לכם. זה תלוי, מן הסתם, גם בגיל ואופי הילדים. אפשר למצוא להם פתרון, בדיוק כפי שהיית מוצאת פתרון אילו היית נוסעת לבי"ח (רק מחוץ לבית). ילדים קטנים, חשוב שיהיה איתם מישהו שיכול להתפנות רק אליהם (שזה התפקיד שלו בלידה), כשיכול להיות גם צורך (של הילדים או של האם) לצאת מהבית. מסיפורי לידות שקראתי, אני מקבלת רושם, שבהרבה מקרים, המצאות של ילד קטן בבית מפריעה לאמא להיות חופשיה מספיק בשביל ללדת, והיא גורם מעכב - אם מתוך חשש להפחיד את הילד, אם מתוך הצורך להשאר בתפקיד "אמא" כל עוד הילד שם (לפעמים מתוך דרישה של הילד, לפעמים מתוך תחושה פנימית של האם) - מה שלא מאפשר לה להכנס אל תוך עצמה, לחזור למצב הפרימיטיבי והחייתי, של "יולדת". בגיל צעיר, קשה לילד לא להיות במרכז העניינים וההתעניינות של אמא. ילדים גדולים - זה סיפור אחר, ואני מניחה שזה תלוי בעיקר ברצון שלהם, ובמוכנות של האם להחשף לידם (פיזית ורגשית) - אני מתארת לעצמי שזה קצת יותר בעייתי כשמדובר על בנים, אבל זה תלוי בכל משפחה. אצלנו - הם היו בני (9 ימים ל-) 4 כשילדתי. אני רציתי שהם יהיו, כדי שהלידה תהיה חלק מהחיים, אבל בנזוגי התנגד ולא רציתי להתווכח על זה, ולכן הם נשלחו אחר כבוד לסבים שלהם, בדיוק כפי שהיה, מן הסתם, לו הייתי נוסעת לבי"ח. בדיעבד, אני שמחה שהם נסעו, בדיוק מהסיבות שתיארתי למעלה. הם חזרו למחרת אחה"צ (ילדתי סמוך לחצות) מה שאפשר לי זמן מנוחה והיכרות פרטית עם הגמד החדש.

 

[פלגיה]

תודה כרמית, היה שווה לחכות

החשש שלי הוא אכן מהילדות הגדולות (כרגע 11 ו-12) שלוקחות קשה מאוד כל פרט שנודע להן מ"עובדות החיים" - על הפלה הן בכו יומיים. וכן מכך שאני חייבת, אבל ממש חייבת לצעוק בלידה. אני יודעת שזה טוב, ולמזלי בכל הלידות שלי (6) המיילדות ידעו שזה טוב ועודדו אותי, אבל נראה לי שילדים עלולים להיבהל.

 

[תבשיל קדרה]

אז מדברים איתן על זה מראש.