ליובל

[קוכולין]

ליובל

ההרצאה שלי בבסיס על בודהיזם היתה מוצלחת מאד, לפי התגובות שקיבלתי. נראה לי שלמרות הידע המועט שלי, הצלחתי להעביר מעט עקרונות בסיסיים לאנשים, והם ירצו לקרוא ולהתעניין עוד, אם כן, מבחינתי זאת הצלחה. מאד עזרת לי בעצות שלך: אכן התחלתי בהרצאה (לאחר פתיח קצר ושני סיפורים מטיבט ומישראל) עם חיי הבודהה שאקימוני, ולאחר מכן דיברתי על עקרונות הבודהיזם הטיבטי, וסיפרתי מעט סיפורי זן. תודה רבה על העזרה שלך, אני בטוח שהרבה מההצלחה של ההרצאה היתה בזכותך. בכל מקרה, גם לי ההרצאה עשתה חשק להתעניין יותר בבודהיזם, וגם לקרוא את הסוטרות עצמן ולא רק ספרי פרשנות (בודהיסטיים ומערביים) כפי שקראתי עד עכשיו. שלך בתודה, דני

 

[darmha]

הסוטרה האמיתית של הבודהיזם - קוכולי

שמחתי לשמוע שנהנית מההרצאה. אתה אומר: "גם לי ההרצאה עשתה יותר חשק להתעניין בבודהיזם". אכן, ישנם זרמים בבודהיזם העוסקים בלימודי הסוטרות. ללמוד את הסוטרות זה ללמוד מה הן אומרות ולמה הן מתכוונות - וזה יפה. יחד עם זאת, בודהיזם אמיתי הוא לא רק להבין מה נאמר בסוטרות, בודהיזם אמיתי זה להגשים את מה שבודהה הגשים: "לראות דרך העיניים של כל המורים של העבר, ההווה והעתיד" או בקצרה: attain true self instruct all beings כלומר למצוא את היעוד האמיתי שלי ולעזור לאחרים למצוא את היעוד שלהם. למצוא את הסוטרה האמיתית שלי, לפני המילים לפני ההגדרות. אם תעשה את זה אז העולם באמת יוכל לומר לך תודה רבה. איתך בדרך יובל

 

[dream2]

עזרה לאחרים

יובלי האם עזרה לאחרים היא גם לתת להם מה שהם רוצים to please them למרות שזה לא תמיד האני האמיתי שלי( לא מה שאני חושב). לדעתי כן מפני שחשוב יותר לדעתי לרצות חבר מאשר לרצות את עצמי מפני שזו מאין התנשאות ואז כל מה שעשיתי באימון לא שווה כלום. מה דעתך?

 

[darmha]

עזרה לאחרים../images/Emo141.gif

אפשר לחלק את העזרה לאחרים לשני מישורים: המישור הפיסי והמישור המנטלי/רגשי. במישור הפיסי הדברים פשוטים: בא מישהו רעב מה?רק לתת לו אוכל. אולם במישור הרגשי זה פחות פשוט. למה? מכיוון שהרעב הרגשי הוא אינסופי. לעיתים לתת למישהו משהו שהוא רוצה יכולים לפגוע גם בו וגם בנותן. ולעיתים צריך לדעת מה הוא באמת צריך בין המילים. ולעיתים צריך פשוט לתת. אז מה בכל זאת? הטבע המקורי שלנו כבר יודע את התשובה. יודע מתי לתת כמה ואיך. מתי פשוט לשקף למי שמולנו את מצבו באותו רגע, מתי לשתוק ולתת לדברים פשוט לשהות בחלל ועוד ועוד. היכולות האלו נקראות "מיומנויות" - ובאנגלית "SKILFULL MAENS" אותן אנו רוכשים במהלך התרגול שלנו, ומאפשרות לנו לעזור לעולם הזה באלפי דרכים. במסגרת תרגול הערב במרכזי הזן אנו מציינים בודהיסטוות החמלה.יש לה אלף ידיים ואלף עיניים לעזור וללמד את העולם הזה.(העיניים והידיים מסמלות את המיומנויות) אולם איזה מהעיניים היא העין הנכונה? איזה מהידיים היא היד הנכונה? השאלה הזאת היא בדיוק השאלה שלך. היא שאלה פתוחה שהתשובה הנכונה אליה משתנה מרגע לרגע. אם מגשימים את התשובה לשאלה הזאת העולם הזה יוכל לומר: "תודה רבה". איתך בדרך יובל

 

[זהו]

נפלא, אבל...

המיומנויות האלו, אם אין מאחוריהן חמלה אמיתית (התעוררות?) ישאירו אותנו באותה הנקודה, רק בווריאציה אחרת. מה עושים עם אנשים שאוהבים לדבר ולדבר ולדבר, בקיצור לנדנד? אני מנסה להניח לשיפוטיות, לוותר על התחושה של בזבוז הזמן, ופשוט לשתוק איפה שאין לי מה להוסיף, או איפה שאני מרגיש שמדובר אך ורק במשפטים ריקים שכל מטרתם לחזק אותם פסיכולוגית. אבל זה לא ממש עובד, בנתיים. או ש: א. הם מתעלמים וממשיכים. ב. הם מפסיקים ואולי נרגעים, אך גם נוצרת אנרגיה לא כל-כך טובה. הם יכולים לחוש פתאום שאני משועמם ולא איתם, ודי להפגע. בקיצור, אני בוחר מרגע לרגע להיות יותר אמיתי, אבל זה גם יוצר מימד קשה ומין עמדת עליונות שאני לא רוצה להיות בה, ובסופו של דבר: אני-הם - שני דברים שונים. מה דעתך?