ליום השואה..

ליום השואה..

אולי לא ממש מתאים לפורום אבל לחשוב עליהם הורים.. וילדים.. הורים שלא יזכו לראות לעולם את ילדיהם מתבגרים ילדים שהופרדו מהוריהם..עונו..ואם שרדו אז ההורים לא.. ילדים אחרים..שכבר לא יזכו להיות הורים והורים שאיבדו את ילדיהם.. יהי זכרם ברוך.. ראה, הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה. פנינו שונו, המוות נשקף מעינינו, איננו נושמים כבים נגוהות אחרונים והערב צונח בהר. ראה, לא נקום להלך בדרכים לאורה של שקיעה רחוקה, לא נאהב, לא נרעיד מיתרים בצלילים ענוגים ודמומים לא נשאג בגנים עת הרוח עוברת ביער. ראה, איזה לילה גדול ורחב ראה, פריחת כוכבים במחשך ניחוח אורנים תקברונו כעת ורגבי העפר על פנינו. הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה ואיננו נושמים אך הרוח עזה בהרים ונושמת.. והבוקר נולד וזריחת הטללים רוננה עוד נשוב, ניפגש, נחזור כפרחים אדומים. תכירונו מייד, זו ``מחלקת ההר`` האילמת אז ניפרד עת תידום בהרים זעקת יריה אחרונה!! (חיים גורי) נכתב במקור לנופלים במערכות ישראל אבל חשבתי שזה מתאים גם לכאן. לזכרם של 6 מליון יהודים שנרצחו ונטבחו על לא עוול בכפם. (מרכינה ראש באבל)
 

לי28

New member
מרכינה ראש....

מרכינה את ראשי יחד איתך... חושבת על אותם הורים שלא זכו לראות את צאציהם מתבגרים, על אותם ילדים שלא זכו לראות את הוריהם מתבגרים, יושבת וחושבת על אותם רגעי אימה בהם הורים הרגישו בניתוק מילדיהם בעוד אותם סוררים חטפו להורים את ילדיהם מידיהם, שומעת את זעקת הבכי אשר יוצאת וקורעת את הלב של אותם אנשים עם לב של אבן. ילדי עוד קטנים, אני עוד לא יכולה להסביר להם את ערך היום ``יום השואה`` הגננת בגן תמכה בכך שהם בעצם עוד רכים לכך ונחשפים למספיק דברי אימה בחיי היום יום (ילדים בני 4). אז איך אני יכולה להסביר לגוזל בן 4 שפעם היה לי סבא שאנשים חסרי לב... חסרי רחמים לקחו אותו והוא לא חזר. מרכינה ראש...על אותם אנשים אשר נטבחו על לא עוול בכפם. שלכם ביום זה... ערב יום השואה - לי28
 

אילה.

New member
מרכינה אף אני...

וגם מוחה דמעה והגוף מזדעזע מיבבה חנוקה שוב ושוב כל שנה... כל כך בלתי נתפש... וכמו שאומר הנסיך שלי, ``זה יום כל כך, כל כך עצוב...`` מצטרפת לזוכרים, אילה
 
למעלה