r a n 2 11
New member
ליוסי שלום, ברצוני לשתפך במה שאני רואה
אני רואה גננת שהבטיחה שאין ממתקים, ובכל זאת נותנת ממתקים או פרס על ביצוע ומילוי הוראותיה הובטחו לנו חום, אהבה, צוות מקשיב והתעקשות שנשאל כל דבר שמפריע בלי להתבייש, ובכל פעם שאנחנו רוצים לקבל פידבק, אנחנו נתקלים במגננה, וזה מתנקם בילד (לא מחליפים חיתול, .הוא מספר שהרביצו לו, ומאוד בולט שבאותו היום הוא לא אוכל את ארוחת הצהריים) הובטחה תזונה עשירה ומאוזנת, ובמקום זה האוכל כלל לא מזין, ויש הרבה ממתקים ופחמימות פשוטות, שלא לדבר על זה שאין ירקת, ושלא לדבר על פירות. אבל התפשרנו אנחנו משלימים בבית. ישנם כמה ילדים מאוד אלימים, שלא משתלטים עליהם, ויום אחד ראיתי אחד מהם מכה, ננזף, ומיד אחרי כן הוא מעד והגננת צחקה ואמרה לו מגיע לך, כי אתה מרביץ. יום אחד באתי לקחת, ובני קרא לי 'אמא אמא' ורצה להראות את יצירתו, והייתי כל כך מאושרת, אבל היא דאגה להשתיקו תוך כדי טפיחה חזקה על ראשו, כמובן ראיתי את זה במקרה מבלי שהיא תתכוון. פעם ראיתי שהיא מושיבה ילדים על הכיסא ע"י דחיפה. כשאנחנו מספרים לה שהוא סיפר שילד הרביץ לו ונוקב בשם, היא כועסת עלינו, ואומרת שזה לא נכון, אבל מרבה להתלונן שהוא מציק לילדים אחרים, לכן ביקשתי ממנה להגיע ולהציץ בחצר, , וראו איזה פלא בדיוק כשהגעתי הילדים נכנסו, והיא אמרה שהיא 'שכחה' שיש חוג, ורק עכשיו נזכרה. שמתי לב שבחברה הוא קצת מופנם, מחייך ומנסה להתחבר בעדינות, ולא מרביץ אבל אם יש ילד שמכה אותו הוא מרביץ גם הוא. אם חוטפים לו הוא לא תמיד חוטף בחזרה. מול ילדים קצת יותר בריונים ממנו הוא לא מחזיר מכות אלא עושה תנועת מכה באוויר. ביום אחר באתי והילדים בנו בקוביות, זזתי לרגע מטווח הראייה, וכשחזרתי הוא היה עצבני, והפך את הקוביות והיא אמרה לו :'מחר אתה לא תקבל קוביות, ילדים תזכירו לי לא לתת לו מחר'. דברתי איתה על זה טלפונית, ואמרתי לה שזו לא הדרך להעליב מול כל הילדים, אז היא טרקה את הטלפון, וכשהתקשרתי שוב והתעקשתי לדבר היא אמרה לי שהיא לא רוצה אותי בגן. שאלתי אותה למה רק עכשיו היא נזכרה, הרי היא הבטיחה כל כך הרבה, וכיוון שהיא לא מקיימת אז מפריע לה שאני מתעקשת על דברים עקרוניים. מאז אותו היום, הם לא מתייחסים אליו, ובמכוון מחזקים ומעודדים את שאר הילדים מולו בצורה הפגנתית, מלבד אותו.היא אומרת שהוא בכל יום מעיף חולות בחצר, ואני בטוחה שיש לזה סיבה. היא גם מספרת שהיא מענישה אותו הרבה בגלל זה והיא מכניסה אותו פנימה לחשוב. אנחנו שמים לב שמאז שהוא מדבר קצת יותר, מידת הלחץ והחרדה שלה עלו מאוד. באחת הפעמים, בצהרים שוב שיחקו בקוביות, וילד אחד הציק לו, וחטף לו את הקוביות ואת המוצץ מהפה, הוא הגיב בבכי (לפני שהוא ראה אותי) והיא אמרה לילד המציק להפסיק, ובאותה נשימה כמה הוא מקסים. אז העזתי לאמר לידה שהוא לא סתם מציק, זה כי מציקים לו והוא מנסה להתגונן. הצעצועים בגן מאוד ישנים, שבורים, ולא אחת זה גורם לפציעות, פעם ראיתי פעוטה בת שנה ללא שום השגחה,עם חרוז קטנטן בפה, ומזל שהסבתי את תשומת לבם, כי היא היתה עלולה להחנק. הילדים שאינם עוד מדברים די מוזנחים, מול הילדים שמדברים, ואליהם מתייחסים יותר, הם מקבלים מנת אוכל גדולה יותר, ויחס אנושי. אחוז גדול מאוד מסתובב באופן תמידי עם פס של נזלת באף, והם יושבים ככה גם לאכול ארוחה. לאחרונה הוא הפך רגיש יותר, ובוכה מדברים שלא בכה מהם פעם, מבקש ממתקים, ולא יושב כמו פעם לאכול מבלי לקום. יום אחד הוא היה לבד עם גיסתי , והיא שאלה אותו האם הוא אוהב את הגננת, והוא אמר שכן (אני לא יודעת אם הוא יודע את משמעות המילה אהבה), ואז היא שאלה מה היא עושה לו? והוא עשה תנועה של סטירה על הלחי. לפני חודש, בעלי סיפר לו את סיפור 'הענק וגנו' והיו שם תמונות של חצר עם הענק מתחבא. הוא התעקש על אותה תמונה והתבונן בה ארוכות, ואז החל לאמר 'נו נו נו , אסור'. ושאלנו שאלות, לא ידענו איזה שאלות לשאול, והוא אמר שהגננת מרביצה. אבל לפמים כשהוא מראה על מכה, לדוגמא הוא חזר לפני מס' ימים עם סימן כחול,ושאלנו מי נתן,והוא ענה אתשם הילד, אבל לפעמים גם אמר אבא אמא. כמובן שאנחנו לא מרימים יד. לדוג' כשהוא התחיל לאמר ולבקש ממתקים, אנחנו שואליםמי נותן לו ,ונוא מהסס לרגע ולא עונה, לפעמים הוא כן אמר את שם הגננת. ילדים הריי יודעים לשמור סוד,ואם אומרים להם לא לספר הם באמת לא מספרים. תודה על הקשבתך. אני אשמח לחוות דעתך
אני רואה גננת שהבטיחה שאין ממתקים, ובכל זאת נותנת ממתקים או פרס על ביצוע ומילוי הוראותיה הובטחו לנו חום, אהבה, צוות מקשיב והתעקשות שנשאל כל דבר שמפריע בלי להתבייש, ובכל פעם שאנחנו רוצים לקבל פידבק, אנחנו נתקלים במגננה, וזה מתנקם בילד (לא מחליפים חיתול, .הוא מספר שהרביצו לו, ומאוד בולט שבאותו היום הוא לא אוכל את ארוחת הצהריים) הובטחה תזונה עשירה ומאוזנת, ובמקום זה האוכל כלל לא מזין, ויש הרבה ממתקים ופחמימות פשוטות, שלא לדבר על זה שאין ירקת, ושלא לדבר על פירות. אבל התפשרנו אנחנו משלימים בבית. ישנם כמה ילדים מאוד אלימים, שלא משתלטים עליהם, ויום אחד ראיתי אחד מהם מכה, ננזף, ומיד אחרי כן הוא מעד והגננת צחקה ואמרה לו מגיע לך, כי אתה מרביץ. יום אחד באתי לקחת, ובני קרא לי 'אמא אמא' ורצה להראות את יצירתו, והייתי כל כך מאושרת, אבל היא דאגה להשתיקו תוך כדי טפיחה חזקה על ראשו, כמובן ראיתי את זה במקרה מבלי שהיא תתכוון. פעם ראיתי שהיא מושיבה ילדים על הכיסא ע"י דחיפה. כשאנחנו מספרים לה שהוא סיפר שילד הרביץ לו ונוקב בשם, היא כועסת עלינו, ואומרת שזה לא נכון, אבל מרבה להתלונן שהוא מציק לילדים אחרים, לכן ביקשתי ממנה להגיע ולהציץ בחצר, , וראו איזה פלא בדיוק כשהגעתי הילדים נכנסו, והיא אמרה שהיא 'שכחה' שיש חוג, ורק עכשיו נזכרה. שמתי לב שבחברה הוא קצת מופנם, מחייך ומנסה להתחבר בעדינות, ולא מרביץ אבל אם יש ילד שמכה אותו הוא מרביץ גם הוא. אם חוטפים לו הוא לא תמיד חוטף בחזרה. מול ילדים קצת יותר בריונים ממנו הוא לא מחזיר מכות אלא עושה תנועת מכה באוויר. ביום אחר באתי והילדים בנו בקוביות, זזתי לרגע מטווח הראייה, וכשחזרתי הוא היה עצבני, והפך את הקוביות והיא אמרה לו :'מחר אתה לא תקבל קוביות, ילדים תזכירו לי לא לתת לו מחר'. דברתי איתה על זה טלפונית, ואמרתי לה שזו לא הדרך להעליב מול כל הילדים, אז היא טרקה את הטלפון, וכשהתקשרתי שוב והתעקשתי לדבר היא אמרה לי שהיא לא רוצה אותי בגן. שאלתי אותה למה רק עכשיו היא נזכרה, הרי היא הבטיחה כל כך הרבה, וכיוון שהיא לא מקיימת אז מפריע לה שאני מתעקשת על דברים עקרוניים. מאז אותו היום, הם לא מתייחסים אליו, ובמכוון מחזקים ומעודדים את שאר הילדים מולו בצורה הפגנתית, מלבד אותו.היא אומרת שהוא בכל יום מעיף חולות בחצר, ואני בטוחה שיש לזה סיבה. היא גם מספרת שהיא מענישה אותו הרבה בגלל זה והיא מכניסה אותו פנימה לחשוב. אנחנו שמים לב שמאז שהוא מדבר קצת יותר, מידת הלחץ והחרדה שלה עלו מאוד. באחת הפעמים, בצהרים שוב שיחקו בקוביות, וילד אחד הציק לו, וחטף לו את הקוביות ואת המוצץ מהפה, הוא הגיב בבכי (לפני שהוא ראה אותי) והיא אמרה לילד המציק להפסיק, ובאותה נשימה כמה הוא מקסים. אז העזתי לאמר לידה שהוא לא סתם מציק, זה כי מציקים לו והוא מנסה להתגונן. הצעצועים בגן מאוד ישנים, שבורים, ולא אחת זה גורם לפציעות, פעם ראיתי פעוטה בת שנה ללא שום השגחה,עם חרוז קטנטן בפה, ומזל שהסבתי את תשומת לבם, כי היא היתה עלולה להחנק. הילדים שאינם עוד מדברים די מוזנחים, מול הילדים שמדברים, ואליהם מתייחסים יותר, הם מקבלים מנת אוכל גדולה יותר, ויחס אנושי. אחוז גדול מאוד מסתובב באופן תמידי עם פס של נזלת באף, והם יושבים ככה גם לאכול ארוחה. לאחרונה הוא הפך רגיש יותר, ובוכה מדברים שלא בכה מהם פעם, מבקש ממתקים, ולא יושב כמו פעם לאכול מבלי לקום. יום אחד הוא היה לבד עם גיסתי , והיא שאלה אותו האם הוא אוהב את הגננת, והוא אמר שכן (אני לא יודעת אם הוא יודע את משמעות המילה אהבה), ואז היא שאלה מה היא עושה לו? והוא עשה תנועה של סטירה על הלחי. לפני חודש, בעלי סיפר לו את סיפור 'הענק וגנו' והיו שם תמונות של חצר עם הענק מתחבא. הוא התעקש על אותה תמונה והתבונן בה ארוכות, ואז החל לאמר 'נו נו נו , אסור'. ושאלנו שאלות, לא ידענו איזה שאלות לשאול, והוא אמר שהגננת מרביצה. אבל לפמים כשהוא מראה על מכה, לדוגמא הוא חזר לפני מס' ימים עם סימן כחול,ושאלנו מי נתן,והוא ענה אתשם הילד, אבל לפעמים גם אמר אבא אמא. כמובן שאנחנו לא מרימים יד. לדוג' כשהוא התחיל לאמר ולבקש ממתקים, אנחנו שואליםמי נותן לו ,ונוא מהסס לרגע ולא עונה, לפעמים הוא כן אמר את שם הגננת. ילדים הריי יודעים לשמור סוד,ואם אומרים להם לא לספר הם באמת לא מספרים. תודה על הקשבתך. אני אשמח לחוות דעתך