מבחינת הדברים האקספרמנטליים זה באמת יוצא דופן ויפה. הבעיה היא שאני לא ממש מתחבר לקטעים הפסיכודליים הארוכים האלה. ז"א אם זה כמוסיקת רקע אז סבבה, אבל באמת היו קטעים דיי ארוכים שהרגשתי בהם משועמם. ושוב, היה מעניין לראות איך הם מפיקים את כל הסאונדים המוזרים שלהם...
אני מוצאת את רוב הקטעים האקספרימנטליים, הארוכים, שהם הקליטו בתקופה הזו (ובמיוחד הביצועים המיוחדים בהופעות) כמרתקים. כמעט ואין בהם רגעים משעממים. לדעתי, פומפיי מייצג נאמנה את הפלויד בשיאם.
האגרסיות של ווטרס, הקול המדהים והשיער המתנופף ברוח של גילמור, להטוטי המקלות של מייסון, צליל האורגן האלוהי של רייט, שימוש בכלב שמסונכרן למוזיקה והכל משתלב בתוך הנוף המהמם של פומפי. לא פחות ממושלם!
ניסוי שעשיתי בעקבות פומפיי: לקחתי את המפוחית שקניתי לפני כמה שנים, והתיישבתי ליד הכלבת בוקסר המבוגרת שלי והתחלתי לנגן. אחרי תוים בודדים החלה כלבתי לילל ולנהום כאילו אין מחר. כנראה יש למפוחית השפעה כזאת על כלבים.
the hebrew got stuck... well...every noise there is on earth represent some note or something... a chainsaw sounds like a rough chord of G and B and F# etc.