לילדה העשויה מסוכר, ולמי שרוצה:
מילים אלו- אפשר להתיחס בפרשנות או בפיתוח רעיון. אפשר גם לא... (כותרת): האמת היא, שאולי היא לא קיימת. האמת, היא יכולה להיות כל דבר. לחפש אותה בטוב, אם לחפש בכלל. כי אם היא יכולה להיות כל דבר, אז למה לא במשהו מוכר. לא במשהו מוכר הוא אמר, היא חייבת להיות משהו זר. זר? שאלתי. זר הוא אמר. מה שמוכר – מוכר. והזר? הזר לא מוכר, הוא בחוץ, מנוכר. ומחר? מחר יהיה אותו הדבר, או אחר בכלל. אז לא לנסות? שאלתי. נסה הוא אמר. למה? שאלתי. כי בין הרגע ומה שעבר, היחס נשמר, ואם תבטלו, תוכל לו, לזר. ולנסות כדי להבין שלא, זה מותר? הכל מותר, הוא אמר. למה לנסות אם יש לה שם? שאלתי. כי לא אוכל ללמדך, הוא אמר. ועד מתי? שאלתי. עד המנוחה, הוא אמר. כשהיא תבוא, אנוח? שאלתי. כשתנוח, היא תבוא, אמר. ומה עם היחס? היחס, הוא שייך לבר-דעת נבער, כי אם כל רגע, לעצמו הוא קיים, אז ברגע, הכל מותר. והיחס-מיותר.
מילים אלו- אפשר להתיחס בפרשנות או בפיתוח רעיון. אפשר גם לא... (כותרת): האמת היא, שאולי היא לא קיימת. האמת, היא יכולה להיות כל דבר. לחפש אותה בטוב, אם לחפש בכלל. כי אם היא יכולה להיות כל דבר, אז למה לא במשהו מוכר. לא במשהו מוכר הוא אמר, היא חייבת להיות משהו זר. זר? שאלתי. זר הוא אמר. מה שמוכר – מוכר. והזר? הזר לא מוכר, הוא בחוץ, מנוכר. ומחר? מחר יהיה אותו הדבר, או אחר בכלל. אז לא לנסות? שאלתי. נסה הוא אמר. למה? שאלתי. כי בין הרגע ומה שעבר, היחס נשמר, ואם תבטלו, תוכל לו, לזר. ולנסות כדי להבין שלא, זה מותר? הכל מותר, הוא אמר. למה לנסות אם יש לה שם? שאלתי. כי לא אוכל ללמדך, הוא אמר. ועד מתי? שאלתי. עד המנוחה, הוא אמר. כשהיא תבוא, אנוח? שאלתי. כשתנוח, היא תבוא, אמר. ומה עם היחס? היחס, הוא שייך לבר-דעת נבער, כי אם כל רגע, לעצמו הוא קיים, אז ברגע, הכל מותר. והיחס-מיותר.