בעקבות השיר של יזהר אשדות, הנה תגובה לא מתלהמת ובהחלט מציגה את הצד השני של המטבע,
רק חבל שבכמו כל דבר בחיינו, האמת נמצאת אי שם באמצע, אין צדק מוחלט, אנחנו רק צריכים לשמור על צלם אדם,
כדי שנוכל להסתכל לעצמינו בעיניים ולהגיד אנחנו עושים הכל גם כשאין ברירה.
כנראה שיש משהו בהופעה חיה שמזרימה אדרנלין בכמויות מטורפות לתוך הוורידים של הזמרת וממש קשה לשלוט באנרגיות האלה המועברות מהצופים אל האומן וזה מציף וזה פשוט לא יאומן
אין לי גם שום כשרון שמצדיק נוכחות על במה,
זה סתם.
מין חלום טיפשי כזה.
כמו של כל הבנות.
לראות את השם שלי באורות,
לעמוד על במה ולשיר ושאנשים יקשיבו..
שטותי לגמרי