לילה טוב , אני ברשותכם מסכם תקופה .
ניצבתי היום בפני וועדה שבדיעבד מסתבר לא ידעה אם יותר לכעוס או לציין לשבח . 4 מבכירי הארגון , ביחד עם נציגים של משרד הבריאות והסתדרות העובדים . זה היה נראה כזה כמו דו קרב בזוגות , כאשר אחד מהם, מנהל האזור שלי נחוש בדעתו ,ועם דעה זאת הגיע לוועדה שעליו לפטר אותי מהעבודה . הארוע הזה בעבודה היה לפני כמה חודשים בעיקבותו "לכאורה" עלה חשד שאזרח ישראלי לא בחיים כיום ,ככל הנראה מרשלנות של אחד העובדים שנכחו במקום ,תחקירים שעלו ברמה אזורית קבעו שאני אשם במותו . עם המחשבה הזאת התמודדתי במשך כמה חודשים , כל יום וכמעט כל לילה . המחשבה שכשלתי בתפקידי הובילה אותי לחוסר מנוחה ,בקשתי לרדת מדרגת עבודת שטח ,ולעסוק בעבודות הדרכה ובקרה. התייסרתי בדרכי שלי באופן מופנם וסגור, שאיתי 2 חברים טובים שידעו את האמת ,ועם אותה אמת עזרו לי לעבור יום אחרי יום , עד היום הזה , שעות אחה"צ "יום הדין" במרכז הארץ . מנהל האזור הגיע עם החומר שבידיו , הציג אותו מול אותה וועדה . לאחר כמה דקות קבעו אותם אנשים שמולם עמדתי ,בניהם רופאים ואנשי שטח חלקם ברמת המקצוע שלי ,וחלקם ברמה בכירה יותר ,שיותר טוב מזה לא יכולתי לעשות, והם אינם מקבלים את הטענה שבמקרה כזה שאליו אני מגיע ראשון ולבד בשלבים הראשונים משהו יותר טוב מהתוצאה הזו יכל לקרות. אני עם האמת שלי הלכתי לישון כל לילה ,ידעתי מצוין מהי ,מה יכולתי לעשות ומה לא , ואיזה שיקול דעת הפעלתי ומתי , ידעתי כל הזמן שעשיתי את מה שיכולתי ומעבר . העדפתי להתרחק כמה שיותר מכל שאר הקולגות , קיבלתי חיזוקים מחבריי למקצוע הקרובים ביותר , אך בשלב מסוים החלטתי שעד שהיום הזה ,שבו אתן את הדין וחשבון למי שאני צריך לתת, אני פשוט מפסיק לדבר על זה . לסיכום הדברים : "לא נצא פגם או דופי במהלך עבודתו של הנ"ל , מחד, אדם שלא שרד לצערנו ,אך מצד שני שלושה שעדיין חיים ,וכמו שאנחנו מבינים את הדברים זה אך ורק בגלל קור הרוח ורמת יכולת אישית ומקצועית טובה שהפגין הנ"ל ,כשהוא לבדו בזירה קשה מאוד לתיפעול וטיפול עד הגעתם של כוחות נוספים לסיוע. בקשת הנהלת האזור נדחית על הסף , העובד מהרגע שיחליט שהוא מסוגל לכך יוחזר וישובץ חזרה לשגרת עבודה מלאה " וזהו , זה נגמר . נקווה ללילות שקטים יותר עכשיו .
ניצבתי היום בפני וועדה שבדיעבד מסתבר לא ידעה אם יותר לכעוס או לציין לשבח . 4 מבכירי הארגון , ביחד עם נציגים של משרד הבריאות והסתדרות העובדים . זה היה נראה כזה כמו דו קרב בזוגות , כאשר אחד מהם, מנהל האזור שלי נחוש בדעתו ,ועם דעה זאת הגיע לוועדה שעליו לפטר אותי מהעבודה . הארוע הזה בעבודה היה לפני כמה חודשים בעיקבותו "לכאורה" עלה חשד שאזרח ישראלי לא בחיים כיום ,ככל הנראה מרשלנות של אחד העובדים שנכחו במקום ,תחקירים שעלו ברמה אזורית קבעו שאני אשם במותו . עם המחשבה הזאת התמודדתי במשך כמה חודשים , כל יום וכמעט כל לילה . המחשבה שכשלתי בתפקידי הובילה אותי לחוסר מנוחה ,בקשתי לרדת מדרגת עבודת שטח ,ולעסוק בעבודות הדרכה ובקרה. התייסרתי בדרכי שלי באופן מופנם וסגור, שאיתי 2 חברים טובים שידעו את האמת ,ועם אותה אמת עזרו לי לעבור יום אחרי יום , עד היום הזה , שעות אחה"צ "יום הדין" במרכז הארץ . מנהל האזור הגיע עם החומר שבידיו , הציג אותו מול אותה וועדה . לאחר כמה דקות קבעו אותם אנשים שמולם עמדתי ,בניהם רופאים ואנשי שטח חלקם ברמת המקצוע שלי ,וחלקם ברמה בכירה יותר ,שיותר טוב מזה לא יכולתי לעשות, והם אינם מקבלים את הטענה שבמקרה כזה שאליו אני מגיע ראשון ולבד בשלבים הראשונים משהו יותר טוב מהתוצאה הזו יכל לקרות. אני עם האמת שלי הלכתי לישון כל לילה ,ידעתי מצוין מהי ,מה יכולתי לעשות ומה לא , ואיזה שיקול דעת הפעלתי ומתי , ידעתי כל הזמן שעשיתי את מה שיכולתי ומעבר . העדפתי להתרחק כמה שיותר מכל שאר הקולגות , קיבלתי חיזוקים מחבריי למקצוע הקרובים ביותר , אך בשלב מסוים החלטתי שעד שהיום הזה ,שבו אתן את הדין וחשבון למי שאני צריך לתת, אני פשוט מפסיק לדבר על זה . לסיכום הדברים : "לא נצא פגם או דופי במהלך עבודתו של הנ"ל , מחד, אדם שלא שרד לצערנו ,אך מצד שני שלושה שעדיין חיים ,וכמו שאנחנו מבינים את הדברים זה אך ורק בגלל קור הרוח ורמת יכולת אישית ומקצועית טובה שהפגין הנ"ל ,כשהוא לבדו בזירה קשה מאוד לתיפעול וטיפול עד הגעתם של כוחות נוספים לסיוע. בקשת הנהלת האזור נדחית על הסף , העובד מהרגע שיחליט שהוא מסוגל לכך יוחזר וישובץ חזרה לשגרת עבודה מלאה " וזהו , זה נגמר . נקווה ללילות שקטים יותר עכשיו .
