לילה טוב לכולכם
אתם ודאי עכשיו ישנים או אולי כבר קמים ליום חדש. כאן בTAMPA בפלורידה השעה כמעת חצות. עד היום לא היה לי קו טלפון להתבר לאינטרנט ועכשיו סוף סוף יש. אין באפשרותי לקרוא את כל מה שכתבתם בימים האחרונים. אני מקווה שלא היו חריגות מהנהלים ושהפורום שומר על רוח טובה. קראתי את דברין של חבר של.. ואני מקווה שהפורם לא יגלוש לבנאליות יתר ושאכן יהיו כאן גם דיונים על עניינים חשובים באמת. ואשר למה שחוויתי אני: שתי יממות ב"הורה כיף" כמשתתף מן המניין, העבירו אותי לעולם ריקודים אחר לגמרי ממה שהורגלתי אליו בארץ. 4 מדריכים מהארץ הוזמנו ללמד את ריקודיהם: מאיר שם טוב, דודו ברזילי, טוביה טישלר ואבי לוי. ארבעתם, לדעתי נתנו (עדיין נותנים, רק שאני כבר לא שם) וקיבלו אותי אליהם כחבר ושותף. חיים ועקנין היה גם כן צריך להדריך אך לא קיבל ויזה בגלל שפנה באיחור. משתתפים, כמובן, רוקדים מכל העולם שהבולטים ביניהם הם הארגנטינאים עם רוברטו וקרינה השייכים גם הם לצוות המורים (נו, מלמדים ריקודי עם ישראליים "מייד אין ארגנטינה" מה שאני לא כל כך אוהב, אבל זה לא חשוב). הריקודים שנלמדו באמת לא חשובים (חלקם הגדול לא נלמד עדיין בארץ), חשובה האווירה הכללית במחנה וזהו משהו יוצר דופן ומיוחד במינו. לא אספר על סדר היום שגם הוא דבר חשוב. ברצוני רק לספר על המיוחד והשונה שבהרקדות הלילה. ובכן: א. כל ריקוד נרקד עד סוף המנגינה - אין קיצורי דרך ואיש לא מתלונן. ב. אין שינויי מהירות של השירים. הקצב מתאים לכולם והוא שונה מאד מהנהוג במקומותינו, אך אל תתעו בדבר, האנרגיה הזורמת בערב מכל עבר, אינה פחותה מזו שבימי חמישי באוניברסיטה (שם אני רוקד) וזאת למרות שמספר הרוקדים בערך שליש. ג. המעבר בין ריקודי זוגות למעגלים הינו תכוף ביותר 4-5 ריקודים כל פעם. הזוגות, רובם ככולם אינם נישואי רבנות וגם לא נישואים חופשיים. כל אחד רוקד עם כל אחד והבחורות מזמינות את הבחורים ללא כל היסוס או מבוכה. הרגשת חופש ופירגון כזו מעולם לא ראיתי בארץ. ד. ריקוד המעגל נרקדים, בד"כ במעגלים סגורים, או חצויים ובאחיזת ידיים. ה. הזמנות, כמו בכל מקום המכבד את המשתתפים, אך עם כלל די נוקשה: ריקוד שהיה כבר, או שמתוכנן לערב אחר (למשל לנר ולבשמים למוצ"ש), לא תמיד יענה. ו. האחראים על המוסיקה אינם מדברים במיקרופון. הם משרתי ציבור נטו. השמחה, האווירה, השירה, האנרגיה כולה זורמת בכיוון הנכון - מהרוקדים אל הבמה ולא בכוון ההפוך. ה. מיזוג לא היה, רק שני מאווררים גדולים ובכ"ז, למרות הבגדים הרטובים היה כיף לא רגיל. יש כמובן עוד הרבה הרבה מה לספר ויש כמובן גם דברים שאולי היה כדאי לעשות אחרת אך צוות המארגנים ובראשם משה אסקיו ואיילין וינשטוק, פתוחים להערות המשתתפים ועושים כל מאמץ כדי ללמוד ולתקן את מה שצריך תיקון. האהבה הזורמת מהמשתתפים אליהם הינה לא גבולות. נפגשתי גם עם לס פוסן מאוסטרליה, עליו דובר בפורום זה בהקשר לריקודים באינטנרט ולמכתו אלי בעבר. היתה לנו שיחה ארוכה ומעניינת ואני בטוח שהוא מבין כעת את הדברים בצורה שונה לחלוטין. זהו לעת עתה. מחר אני מתחיל את הסדנה שלי כך שאני מניח ששוב לא יהיה לי זמן לקרוא את מה שאתם כתבתם ותכתבו. אני בהחלט מקווה לתגובות באשר לנקודות השוני אותן ציינתי ביחס לאיך שרוקדים אצלנו לעומת הורה כיף. אז שיהיה לכם הרבה כיף ואני בהחלט ממליץ למי שיכול, לכוון עצמו להיות בארה"ב בתאריכים של הורה כיף ולהשתתף בחוויה. להתראות
אתם ודאי עכשיו ישנים או אולי כבר קמים ליום חדש. כאן בTAMPA בפלורידה השעה כמעת חצות. עד היום לא היה לי קו טלפון להתבר לאינטרנט ועכשיו סוף סוף יש. אין באפשרותי לקרוא את כל מה שכתבתם בימים האחרונים. אני מקווה שלא היו חריגות מהנהלים ושהפורום שומר על רוח טובה. קראתי את דברין של חבר של.. ואני מקווה שהפורם לא יגלוש לבנאליות יתר ושאכן יהיו כאן גם דיונים על עניינים חשובים באמת. ואשר למה שחוויתי אני: שתי יממות ב"הורה כיף" כמשתתף מן המניין, העבירו אותי לעולם ריקודים אחר לגמרי ממה שהורגלתי אליו בארץ. 4 מדריכים מהארץ הוזמנו ללמד את ריקודיהם: מאיר שם טוב, דודו ברזילי, טוביה טישלר ואבי לוי. ארבעתם, לדעתי נתנו (עדיין נותנים, רק שאני כבר לא שם) וקיבלו אותי אליהם כחבר ושותף. חיים ועקנין היה גם כן צריך להדריך אך לא קיבל ויזה בגלל שפנה באיחור. משתתפים, כמובן, רוקדים מכל העולם שהבולטים ביניהם הם הארגנטינאים עם רוברטו וקרינה השייכים גם הם לצוות המורים (נו, מלמדים ריקודי עם ישראליים "מייד אין ארגנטינה" מה שאני לא כל כך אוהב, אבל זה לא חשוב). הריקודים שנלמדו באמת לא חשובים (חלקם הגדול לא נלמד עדיין בארץ), חשובה האווירה הכללית במחנה וזהו משהו יוצר דופן ומיוחד במינו. לא אספר על סדר היום שגם הוא דבר חשוב. ברצוני רק לספר על המיוחד והשונה שבהרקדות הלילה. ובכן: א. כל ריקוד נרקד עד סוף המנגינה - אין קיצורי דרך ואיש לא מתלונן. ב. אין שינויי מהירות של השירים. הקצב מתאים לכולם והוא שונה מאד מהנהוג במקומותינו, אך אל תתעו בדבר, האנרגיה הזורמת בערב מכל עבר, אינה פחותה מזו שבימי חמישי באוניברסיטה (שם אני רוקד) וזאת למרות שמספר הרוקדים בערך שליש. ג. המעבר בין ריקודי זוגות למעגלים הינו תכוף ביותר 4-5 ריקודים כל פעם. הזוגות, רובם ככולם אינם נישואי רבנות וגם לא נישואים חופשיים. כל אחד רוקד עם כל אחד והבחורות מזמינות את הבחורים ללא כל היסוס או מבוכה. הרגשת חופש ופירגון כזו מעולם לא ראיתי בארץ. ד. ריקוד המעגל נרקדים, בד"כ במעגלים סגורים, או חצויים ובאחיזת ידיים. ה. הזמנות, כמו בכל מקום המכבד את המשתתפים, אך עם כלל די נוקשה: ריקוד שהיה כבר, או שמתוכנן לערב אחר (למשל לנר ולבשמים למוצ"ש), לא תמיד יענה. ו. האחראים על המוסיקה אינם מדברים במיקרופון. הם משרתי ציבור נטו. השמחה, האווירה, השירה, האנרגיה כולה זורמת בכיוון הנכון - מהרוקדים אל הבמה ולא בכוון ההפוך. ה. מיזוג לא היה, רק שני מאווררים גדולים ובכ"ז, למרות הבגדים הרטובים היה כיף לא רגיל. יש כמובן עוד הרבה הרבה מה לספר ויש כמובן גם דברים שאולי היה כדאי לעשות אחרת אך צוות המארגנים ובראשם משה אסקיו ואיילין וינשטוק, פתוחים להערות המשתתפים ועושים כל מאמץ כדי ללמוד ולתקן את מה שצריך תיקון. האהבה הזורמת מהמשתתפים אליהם הינה לא גבולות. נפגשתי גם עם לס פוסן מאוסטרליה, עליו דובר בפורום זה בהקשר לריקודים באינטנרט ולמכתו אלי בעבר. היתה לנו שיחה ארוכה ומעניינת ואני בטוח שהוא מבין כעת את הדברים בצורה שונה לחלוטין. זהו לעת עתה. מחר אני מתחיל את הסדנה שלי כך שאני מניח ששוב לא יהיה לי זמן לקרוא את מה שאתם כתבתם ותכתבו. אני בהחלט מקווה לתגובות באשר לנקודות השוני אותן ציינתי ביחס לאיך שרוקדים אצלנו לעומת הורה כיף. אז שיהיה לכם הרבה כיף ואני בהחלט ממליץ למי שיכול, לכוון עצמו להיות בארה"ב בתאריכים של הורה כיף ולהשתתף בחוויה. להתראות