לא, דוקא לא נפלא
שוב סיוט. שוב אמא חזרה, רזה כל כך וחיוורת, חולה מאד. על פניה חוסר אונים. מצוקה. חרדה. שתינו יודעות שהיא הולכת למות ולא יכולות לעשות כלום. כלום! אין לאן לברוח. אני מרגישה לחץ בחזה. שוב לא הצלחתי להציל. התפילות לא נענו. אמא מתה, מתה לגמרי ואני לא יכולה לעשות שום דבר כדי לשנות את זה! אחר כך אני נשלחת לפנימיה רחוקה וגרה עם בנות שעבדתי איתן פעם והן משתלטות לי על המזגן וסוגרות אותו וחם לי ואין לי כח לריב. וכל הזמן קודר בחוץ ועננות כבדה. ויש מחנק. ויש מוות. ויש בלאגן, הבגדים זרוקים בכל מקום. ואני דועכת... אז תגידי לי נוץ שלי איך אפשר ככה לישון. רק שעתיים אני ישנה ותראי מה קורה