טוב, אני אתחיל...
קודם כל, אפתח ואומר שממש התלבטתי אם ללכת. חזרתי אתמול מקריית שמונה לרמת גן, סיפור שלקח לי 4 וחצי שעות נסיעה באוטובוס וכשהגעתי הבייתה בערב כבר הייתי גמורה. חשבתי כבר ללכת לישון וזהו, אבל משהו פשוט משך אותי לצאת החוצה וללכת להופעה הזאת. אולי זו הייתה המחשבה על כך שזו הזדמנות חד פעמית לראות את יהודית עושה את המופע שלה מקיסריה שנורא רציתי לראות אותו (והוא גם נורא יקר), והפחד שאני אפספס משהו טוב. אולי פשוט התגעגעתי. בכל מקרה, הוצאתי את עצמי מהמיטה בכח, התארגנתי ונסעתי לשם. כשהגעתי לחוף הצוק, התחלתי להתחרט על כך שבאתי. היה מפוצץ באנשים, הייתי עייפה ואמרתי לעצמי 'למה בכלל הייתי צריכה את זה'? אבל....כשיהודית עלתה על הבמה והתחילה לשיר את סליחות, זה היה כאילו שכל העולם עמד מלכת, זה היה רק אני ויהודית. היא עדיין ריגשה אותי. אחרי עשרות הופעות שלה שהייתי בהם, היא עדיין הצליחה לרגש אותי. הבנתי שהיא עדיין עושה לי את זה. אומנם לא ברמת שזה היה פעם, כשהייתי צעירה
, אבל היא בהחלט עדיין עשתה לי את זה. אחרי סליחות הגיעו השירים האהובים עליי, 'איזו מין ילדה', 'חורשת הכבשים', 'ומאוד לא פשוט לחכות', 'לקחת את ידי בידך', 'געגוע' ועוד רבים וטובים. רקדתי, שרתי איתה, הייתי מרוכזת רק בה ולא הסתכלתי לצדדים בכלל. בקיצור, זה היה רק אני והיא. ונהניתי. אומנם לקראת הסוף כבר לא יכולתי יותר ועזבתי איזה 10 או 20 דקות לפני הסוף, אבל כשהייתי שם זה היה נפלא. תודה יהודית על עוד הופעה נהדרת.
