כמה מילים על בני אדם שפויים.
גלי, האמיני לי,כל חיי הסתובבתי בקרב בני אדם שרואים בעצמם אנשים "שפויים" ו"נורמאליים" ולא זכור לי כהוא זה שנהניתי מחברת רובם. חלק מן "השפויים" ו "הנורמאליים" הללו אחראים ליותר דם טהור שנשפך במהלך דברי ימיה של האנושות של אנשים טובים יותר מאשר אחראים לכך כל הלא "שפויים" גם יחד. (מי יכול לדעת איזה פוטנציאל אנושי אדיר הלך לאיבוד במהלך הזמן בעטיה של "השפיות והנורמאליות" שלהם?) והם יודעים טוב מאוד גם לרחוץ את הידיים מהדם לאחר שפיכתו.אין בהם לא עוולה ותאלה ואשמה. ואין להם ייסורי מצפון מיוחדים.אף על פי שהם תמיד אוהבים להביע תנחומים וזעזוע כאשר טרגדיה מתרחשת. עד כדי כך הם אוהבים את עצמם ואת השפיות המטורללת שלהם. אין אחד מהם שיראה כמו מקבת את הכתם על היד ולכן אין אחד מהם שאי פעם יזדכך ויטהר, אף על פי שבעיני עצמם הם כולם טהורים ונקיים אין בהם לא רבב ולא פגם ובוודאי שלא עשו כל עוולה לאף אדם.מה פתאום?הם כולם צדיקים ודורשי טוב. אחרי ככלות הכל במה הם אשמים שיש "דפוקים" בעולם? כן,חוש ההומור המתוחכם שלהם חביב עלי במיוחד. הוא ממש שופע ונוהר.... ויש באמת לשאול מי הוא כאן באמת הדפוק? לא נראה לי שזה אני ובוודאי שלא את. (והלוואי והיו קוראים את זה עכשיו חלק מהיצורים "השפויים והמאוד נורמאליים" שיצא לי להיפגש עמם במהלך השנים אין לי ממש כל התנגדות שידעו מה אני חושב. נהפוכו,אדרבא,אני רוצה שידעו.(זה על חשבון התחשבנות בבתי משפט.) ומי יודע,לרבים מבעלי "הכוונות הטובות" האלה יש יצרי מציצנות בלתי נשלטים, ייתכן שכבר עכשיו בשעה זו הן יושבים וקוראים את ההודעות הללו ואני בהחלט מקווה שהם לא נהנים. שהרי כוונתם מימלא אינה טובה בכך! הם עוד יצטרכו ללמוד לבקש סליחה.להביע בכנות צער. והלימודים הללו קשים להם מאוד.ממש לא באים בקלות. הרגישי בנוח עם עצמך גלי. האמיני לי,לאחר שדיברתי איתך מספר פעמים, יש בך יותר טוב מאשר יש למרבית "השפויים" ו"הנורמאליים" הללו. הלואי וכל השפויים הללו היו מבינים את החיים כשם שאת מבינה אותם הלוואי והיו יכולים להבין את הכאב כשם שאת מבינה אותו., יכול להיות שחלקם היו הופכים להיות אנשים טובים יותר. אבל בני אדם אשר כבר סבורים כי קיבלו את תו התקן הגבוה ביותר,תו התקן של "השפיות" וה "נורמאליות" כיצד בני אדם אלה,ברובם,יוכלו אי פעם להיות טובים, לא כל שכן "טובים" יותר ממה שהם היום? כיצד אי פעם יוכלו לבחון את מעשיהם והתנהגותם כלפי השונה מהם בביקורתיות וללמוד בכלל משהו מהאחר על עצמם? כיצד אי פעם יוכלו להודות שטעו? שהם טועים? שהם יטעו? נו,כמובן יש מקרבם בעלי פוטנציאל,ורצון עז ללמוד וכמובן גם ספקנות אמיתית באשר לתחושת "הנורמאליות" שלהם אולם גם אלוהים לא יצליח לשמור אותנו מהטימטום הבהמי של חלק מהם ורק נקווה שזה חלק לא ניכר, כי גם חלק קטן מהם יכול לגרום נזק גדול. וצריך להיות אדם חזק מאוד (הרבה יותר חזק ממגדלי התאומים) כדי לעמוד בנזק אשר כזה. אבל נניח להם.באמת.אנו,הרי לא "נורמאליים" בעיניהם,אבל אנו לפחות מפוכחים. כולנו בוררים לנו מקרב בני האדם את אלה שבקרבתם אנו מרגישים בנוח,את אלה הטובים לנו, את אלה היודעים להעריך אותנו. כיוון שכך הכל בסופו של דבר מתאזן והרי בינינו מיהו בכלל האדם הנורמאלי? יש באמת ייצור כזה באיזשהו מקום בעולם? בכל מקום שבו נמצא אותו צורח "אני.אני. אני." שם נדע-זה בית "המשוגעים" האמיתי. ונוכל לנוס בצדק על נפשנו. שהרי איננו נורמאליים אבל בהחלט אין לנו עניין עם משוגעים. מה לנו ולשיגעון הזה של "הנורמאליות"?
