נילי של ס&כ
New member
לילה קשה עבר על כוחותינו
אחרי שהחלטתי באומץ שאני מרגישה מספיק טוב לחזור הביתה אתמול (הייתי אצל ההורים), התעוררתי באמצע הלילה רועדת נורא, מרגישה כאילו אני קופאת, למעשה קודחת מחום (39.2), הקאתי את נשמתי והתעטפתי בשכבות כדי לנסות לא לרעוד. בהיתי בטלפון, התלבטתי אם להתקשר להורים. הדבר האחרון שרציתי לשמוע היה "אמרנו לך". ההיגיון ניצח את האגו - ידעתי שאני עלולה להתעלף וזה לא יהיה טוב לילדים שלי. התקשרתי ותוך שעה ההורים היו כאן. אחרי התלבטות החלטתי לא ללכת לבית חולים. שתיתי מי קרח וחזרתי לישון. בארבע התעוררתי עם חום נמוך יותר ומרגישה טוב יותר. חזרתי לישון והתעוררתי בבוקר עם חום גבוה יותר (39.5). שוב התלבטות, אבל אחרי אקמול ושתיה מרובה החום ירד שוב. אולי בגלל הבחילה אני פשוט לא שותה מספיק. חזרתי למיטה וישנתי עד 14:00, וקמתי בהרגשה טובה בהרבה. נקווה שהלילה יהיה קל יותר.
אחרי שהחלטתי באומץ שאני מרגישה מספיק טוב לחזור הביתה אתמול (הייתי אצל ההורים), התעוררתי באמצע הלילה רועדת נורא, מרגישה כאילו אני קופאת, למעשה קודחת מחום (39.2), הקאתי את נשמתי והתעטפתי בשכבות כדי לנסות לא לרעוד. בהיתי בטלפון, התלבטתי אם להתקשר להורים. הדבר האחרון שרציתי לשמוע היה "אמרנו לך". ההיגיון ניצח את האגו - ידעתי שאני עלולה להתעלף וזה לא יהיה טוב לילדים שלי. התקשרתי ותוך שעה ההורים היו כאן. אחרי התלבטות החלטתי לא ללכת לבית חולים. שתיתי מי קרח וחזרתי לישון. בארבע התעוררתי עם חום נמוך יותר ומרגישה טוב יותר. חזרתי לישון והתעוררתי בבוקר עם חום גבוה יותר (39.5). שוב התלבטות, אבל אחרי אקמול ושתיה מרובה החום ירד שוב. אולי בגלל הבחילה אני פשוט לא שותה מספיק. חזרתי למיטה וישנתי עד 14:00, וקמתי בהרגשה טובה בהרבה. נקווה שהלילה יהיה קל יותר.
