לילה ראשון בלי אמא../images/Emo23.gif
אתם כבר מכירים אותי מספיק כדי לדעת שאני קרובה מאוד לאמא, וגם לפני המחלה הייתי צמודה אליה. עד שהתגייסתי לצה"ל כמעט ולא שהיתי מחוץ לבית והייתי מאוד מפונקת של אמאלה. לכן צפוי היה שלא אישן בלילי הראשון כחיילת- הלילה הראשון בלי אמא. אבל אני ישנתי מצויין, הודות לנדודי השינה בלילה שלפני. היום הייתי לילה ראשון בלי אמא. נסעתי עם אורי לכפר המוסיקה בניצנים. אחותי הגיעה ונשארה עם אמא. אחרי "טקס" העברת הפיקוד וחפיפה קצרה, ואחרי סידרת נשיקות ופרידה מאמא, כאילו אני נוסעת לשנה אזרתי אומץ ויצאתי מהדלת. ישר רציתי לחזור. אבל אמרתי לעצמי שאם אני אסובב את ראשי אחורה אני אהפוך לנציב מלח כמו אשת לוט, כמדומני. והלכתי. כאילו נושאת עלי מטען כבד ששוקל לפחות מאה קילו של חרדות ומחשבות של מה יקרה. והייתי חמוצה לאורי ולא הגבתי באופן חביב וספורטיבי לכל הדוחק והעיכובים. בכל מכשול שכזה ראיתי סימן לכך שלא הייתי צריכה לבוא. אות משמיים שעלי לשוב הביתה. והאמת שהיה בלגאן רציני אפילו הליכה למשחק כדורגל יותר תרבותי מהדחיפות בתורים הארוכים. וכשנכנסתי לכפר ומולי היה מראה מהמם של ים מדהים אנשים צוהלים ומוסיקה משובחת שכחתי שהחלטתי לא ליהנות ( בחיי זה לא אני אלא ה"פולנייה" הקטנונית שבי) ולסבול בשקט ובאומץ. והתחלתי ליהנות מאוד. אז נכון, התקשרתי הביתה לברר שהכל בסדר- כמובן שהיה.והצצתי בפלאפון שלי, כאילו לראות את השעון, אך לבדוק שלא חיפשו אותי דחוף ולא שמעתי. בסופו של דבר נהניתי מאוד ומילאתי את המצברים שלי. לילה ראשון בלי אמא היה נפלא וקסום. לילה ראשון ובהחלט לא אחרון.
אתם כבר מכירים אותי מספיק כדי לדעת שאני קרובה מאוד לאמא, וגם לפני המחלה הייתי צמודה אליה. עד שהתגייסתי לצה"ל כמעט ולא שהיתי מחוץ לבית והייתי מאוד מפונקת של אמאלה. לכן צפוי היה שלא אישן בלילי הראשון כחיילת- הלילה הראשון בלי אמא. אבל אני ישנתי מצויין, הודות לנדודי השינה בלילה שלפני. היום הייתי לילה ראשון בלי אמא. נסעתי עם אורי לכפר המוסיקה בניצנים. אחותי הגיעה ונשארה עם אמא. אחרי "טקס" העברת הפיקוד וחפיפה קצרה, ואחרי סידרת נשיקות ופרידה מאמא, כאילו אני נוסעת לשנה אזרתי אומץ ויצאתי מהדלת. ישר רציתי לחזור. אבל אמרתי לעצמי שאם אני אסובב את ראשי אחורה אני אהפוך לנציב מלח כמו אשת לוט, כמדומני. והלכתי. כאילו נושאת עלי מטען כבד ששוקל לפחות מאה קילו של חרדות ומחשבות של מה יקרה. והייתי חמוצה לאורי ולא הגבתי באופן חביב וספורטיבי לכל הדוחק והעיכובים. בכל מכשול שכזה ראיתי סימן לכך שלא הייתי צריכה לבוא. אות משמיים שעלי לשוב הביתה. והאמת שהיה בלגאן רציני אפילו הליכה למשחק כדורגל יותר תרבותי מהדחיפות בתורים הארוכים. וכשנכנסתי לכפר ומולי היה מראה מהמם של ים מדהים אנשים צוהלים ומוסיקה משובחת שכחתי שהחלטתי לא ליהנות ( בחיי זה לא אני אלא ה"פולנייה" הקטנונית שבי) ולסבול בשקט ובאומץ. והתחלתי ליהנות מאוד. אז נכון, התקשרתי הביתה לברר שהכל בסדר- כמובן שהיה.והצצתי בפלאפון שלי, כאילו לראות את השעון, אך לבדוק שלא חיפשו אותי דחוף ולא שמעתי. בסופו של דבר נהניתי מאוד ומילאתי את המצברים שלי. לילה ראשון בלי אמא היה נפלא וקסום. לילה ראשון ובהחלט לא אחרון.