לילה של יום מפרך
מרגישה כמו בשיר של החיפושיות.אני עייפה! ולא גופנית. היה לאמא את אחד הימים הגרועים מאז המחלה. כשהיא חזרה ממרכז היום נגש אליה אחייני, שבא לגזום את הגדר המוזנחת של הגינה האהובה עליה. אתמול כשהתקשר ובישרתי לה על בואו הצפוי אורו עיניה והיא קראה " כל הכבוד ל....!", וכשהוא קיבל את פניה לא הכירה אותו ( והם באים הרבה)היא ישבה לה מכונסת בעולמה. מיוסרת. לא מוכנה ללכת לישון או לשירותים, או להתפנק במשהו.רק נצמדה לכיסא ואחזה בו שלא תיפול. מידי פעם נמנמה. והקיצה מבועתת. והמבט הזה בעיניה, כל כך מיוסר.בערב הכנתי לה שקשוקה אבל היא היתה לה חריפה מידי אז הכנתי לה את " פרוסה עם גבינה וגבינה" שהיא אוהבת. והיא הפילה לרצפה ומוללה ביד ואת השתייה לא הצליחה לשתות. רק בעזרה. ולהשכיב אותה היה קשה עכשיו. לא היא לא רבה איתי. לא היה לה כוח. רק נתלתה עליי בחוסר אונים מחבקת אותי חזק כחוששת לעזוב. והלב שלי נקרע בתוכי. אני מרגישה כמו גוש גדול ושחור חזק כבזלת שנוצרת מלבה ריגשית רותחת מכבידה על ליבי. ואני מרגישה שאני רוצה למות! כמובן שאני לא מתכוונת לזה באופן ממשי. רק הרגשה של רצון ללכת ולזחול לבור אפל ולנוח. ואף אחד לא מבין את הרגשתי. לא מבין שאני בסך הכל רוצה וזועקת לחיבוק. רוצה לצעוק לאלוהים תחזיר לי את אמא שלי! היא היתה נותנת לי חיבוק.
מרגישה כמו בשיר של החיפושיות.אני עייפה! ולא גופנית. היה לאמא את אחד הימים הגרועים מאז המחלה. כשהיא חזרה ממרכז היום נגש אליה אחייני, שבא לגזום את הגדר המוזנחת של הגינה האהובה עליה. אתמול כשהתקשר ובישרתי לה על בואו הצפוי אורו עיניה והיא קראה " כל הכבוד ל....!", וכשהוא קיבל את פניה לא הכירה אותו ( והם באים הרבה)היא ישבה לה מכונסת בעולמה. מיוסרת. לא מוכנה ללכת לישון או לשירותים, או להתפנק במשהו.רק נצמדה לכיסא ואחזה בו שלא תיפול. מידי פעם נמנמה. והקיצה מבועתת. והמבט הזה בעיניה, כל כך מיוסר.בערב הכנתי לה שקשוקה אבל היא היתה לה חריפה מידי אז הכנתי לה את " פרוסה עם גבינה וגבינה" שהיא אוהבת. והיא הפילה לרצפה ומוללה ביד ואת השתייה לא הצליחה לשתות. רק בעזרה. ולהשכיב אותה היה קשה עכשיו. לא היא לא רבה איתי. לא היה לה כוח. רק נתלתה עליי בחוסר אונים מחבקת אותי חזק כחוששת לעזוב. והלב שלי נקרע בתוכי. אני מרגישה כמו גוש גדול ושחור חזק כבזלת שנוצרת מלבה ריגשית רותחת מכבידה על ליבי. ואני מרגישה שאני רוצה למות! כמובן שאני לא מתכוונת לזה באופן ממשי. רק הרגשה של רצון ללכת ולזחול לבור אפל ולנוח. ואף אחד לא מבין את הרגשתי. לא מבין שאני בסך הכל רוצה וזועקת לחיבוק. רוצה לצעוק לאלוהים תחזיר לי את אמא שלי! היא היתה נותנת לי חיבוק.
