לילה של כוכבים
לילה של כוכבים את הבחורה שאמרה לי שיש לי את הכי הרבה רגש-בקול שהיא שמעה בחיים פגשתי באיזה פאב מתחת לאיזה כוכב נופל על איזה ג`ין וטוניק מעורבב על איזה שרפרף שהזקנה נפלה גם עליו כי גם עלי היא נפלה למרות שעל השרפרף רואים רק את הבחוצה ואצלי הבחוצה בסדר אבל הבפנים זקן מתחת לאיזו אדמה טחובה שעליה ישב המלט של הפאב שלאט-לאט החל להסדק ולי בראש היו מחשבות על הטקטוקים של הגשם ומסכנים המתים איך הם מטרטרים להם את הנשמה, או, לפחות אלו שנתקעו בקבר או משהו כזה, איך שלא כתוב בתנ``ך, והיא אמרה שיש לי את הכי הרבה רגש בקול או הקול ברגש או איך שהיא לא ניסחה את זה, אני לא בדיוק זוכר, כי אני חשבתי על הגשם שמטמטם את המתים למרות שבטח מי שמת המוות גם ככה טימטם לו את המוח, או לפחות אלו שלא הלכו לגן, ואז חשבתי שאולי הכי טוב בחיים זה להיות דוב כי כשאתם דובים אז אתם ישנים כל החורף ואז אתם קמים לאביב ואז אף פעם אין שלכת ואף פעם אין לחשוב על המתים ומה שהגשם עושה להם ויש לכם רק שמש והתעוררות של הטבע או איך שדני רופ לא אמר. היא אמרה שיש לי את הכי הרבה קול של הרגש או איך שהיא לא ניסחה את זה, אני חשבתי על גשמים של מתים ודובים שמחים ורק הרהרתי שזה ברור כי לכל מי שיש כאב יש קול ברגש או רגש בקול, היא חייכה לעצמה או לעצמי או לעצמנו ואני רק שתקתי. ואז ביקשתי ממנה חברות. את זה אני זוכר. אף אחד לא ראה את האפילה בנשמה שלי והחלטתי באותה השניה מתחת לכוכב שנופל עם המלט שגם כן עוד מעט יפול ``כמו כל העולם הזה``, כי כשיש המון רגש זה אומר שיש המון כאב והכאב בדרך כלל מפיל את הכל, גם כוכבים, אפילו מלט של איזה פאב שתקוע בין שני בתים שמקבלים כסף על זה שהם הסכימו שיתקעו להם באמצע, וחשבתי על הדובים וחשבתי על המתים והנה הגיעה בחורה שרואה את הרגש בקול מה שאומר שיש גם פוטניצאל טוב שהיא תראה את הכאב ואם כל הבחורות אומרות שהן רגישות רק שרוב הבחורות כמו רוב הבחורים ורגישות והן זה כמו עראפת וגילוח, אז עשיתי לעצמי חושבים בשניה ההיא על השרפרף ההוא, ``א. היא בחורה רגישה. רואים. ב. יש כוכב נופל, וזה לא משנה אם נופל בגלל העצב שלי או בגלל שהוא כוכב שלא יודע לככב ומגיע לו ליפול. ג. יש אלוהים אין אלוהים לא קשור עכשיו, למרות שתמיד הוא נכנס לקלחת. ד. היא גם רגישה וגם שמה לב לרגישות שלי, אין, אין יותר מזה``. ``רוצה חברות?`` אמרתי לה והיא הסתכלה עלי כזה מוזר כי לא כל יום גבר בן 36 מציע חברות כמו שמיניסט דפוק, או מתי שלא מציעים היום חברויות, היא חייכה, שני גומות פרצו לה את הפנים ולשניה אחת ראיתי אותה רק עם שני גומות שמחזיקות פנים וזה גם בספק כי ליד הגומות שלה גם האוקינוס השקט נראה כמו שכונת הארגזים, ``אתה רציני?`` היא הסתכלה ואני ידעתי שהיא לא יודעת אם לחייך או לבכות או סתם לחשוב שזה הג`ין שהשתלט על הפה שלי והטוניק על המחשבות, ``אני רציני`` אמרתי וחשבתי שמקסימום זו עוד נקודה אפורה בפלקט של שחור, ``למה?`` היא שאלה וזה דיי הפתיע אותי כי אנשים שעושים דברים משוגעים לא חושבים על ההיגיון שמעבר, ``למה? אני יודע למה?`` ומניתי לה את כל התכונות, ``זה בטוח יבריח אותה`` חשבתי לעצמי, ``ואתה, אתה רגיש?`` שאלה ואני ידעתי שאני רגיש אבל מה זה משנה מה אני חושב, ``אני חושב שכן, אבל זה לא משנה. כולם חושבים שהם רגישים`` והיא חייכה וראתה שיש כאן קצת משהו נכון, ``אבל אם זה יעזור`` ידעתי איך לשכנע אותה, ``אני קצת משוגע וכל המשוגעים רגישים אז אולי זה אומר שאני באמת רגיש של אמת לא כמו כל המזויפים`` ואז החלטנו בו במקום שאם מדובר במשוגע רגיש או רגיש משוגע אני רגיש, ואם היא שמה לב לקול הרגיש או לרגישות שבקול אז היא רגישה, ואם אנחנו זוג רגישים שאף פעם אף אחד לא הרגיש אותנו, רק אני אותה והיא אותי אז זה סימן של המלט שנופל והכוכב שממריא, או איך שזה לא הלך כי בזמן ההוא חשבתי על הדובים ואיך לעזאזל הם יודעים מתי לקום אם השעון הביולוגי שלהם נדפק, ואולי הם לנצח ישנו מה גם שזה דיי נחמד לישון לנצח, ושזה תלוי בחלומות אבל אז החלטתי להפסיק לחשוב ולהתרכז בנעשה ובשניה ההיא, בגלל שאנחנו זוג רגישים, בשניה ההיא הפכנו משני בודדים רגישים לזוג מרוגש. מאז ומתמיד קפצו הבזקי מילים ותמונות ומחשבות לנפשי הגם ככה מתוסבכת, לפעמים זה נראה כאילו שאני גילגול לא מוצלח של משה, או לפחות ישו, משהו כזה שתמיד נועד להיות עצוב, רק שבחיים האלו לא המצאתי לעצמי דת ולא הובלתי אף אחד לכבוש מדינה, אולי חוץ מהג`וקים של השכונה שהובלתי אותם לכאן לבית אבל זה גם לא בדיוק נכון כי מאז שכבשו הם כבר לא נאמנים לי, ``עוד סיבוב?`` שאל הבר-טנדר ולי נכנס לראש וינסנט ון-גוך, אז ``ון גוך`` אמרתי לה. ``ון גוך?`` התפלאה ונכנסה לי לעיניים, ``צייר`` הסברתי לה,
לילה של כוכבים את הבחורה שאמרה לי שיש לי את הכי הרבה רגש-בקול שהיא שמעה בחיים פגשתי באיזה פאב מתחת לאיזה כוכב נופל על איזה ג`ין וטוניק מעורבב על איזה שרפרף שהזקנה נפלה גם עליו כי גם עלי היא נפלה למרות שעל השרפרף רואים רק את הבחוצה ואצלי הבחוצה בסדר אבל הבפנים זקן מתחת לאיזו אדמה טחובה שעליה ישב המלט של הפאב שלאט-לאט החל להסדק ולי בראש היו מחשבות על הטקטוקים של הגשם ומסכנים המתים איך הם מטרטרים להם את הנשמה, או, לפחות אלו שנתקעו בקבר או משהו כזה, איך שלא כתוב בתנ``ך, והיא אמרה שיש לי את הכי הרבה רגש בקול או הקול ברגש או איך שהיא לא ניסחה את זה, אני לא בדיוק זוכר, כי אני חשבתי על הגשם שמטמטם את המתים למרות שבטח מי שמת המוות גם ככה טימטם לו את המוח, או לפחות אלו שלא הלכו לגן, ואז חשבתי שאולי הכי טוב בחיים זה להיות דוב כי כשאתם דובים אז אתם ישנים כל החורף ואז אתם קמים לאביב ואז אף פעם אין שלכת ואף פעם אין לחשוב על המתים ומה שהגשם עושה להם ויש לכם רק שמש והתעוררות של הטבע או איך שדני רופ לא אמר. היא אמרה שיש לי את הכי הרבה קול של הרגש או איך שהיא לא ניסחה את זה, אני חשבתי על גשמים של מתים ודובים שמחים ורק הרהרתי שזה ברור כי לכל מי שיש כאב יש קול ברגש או רגש בקול, היא חייכה לעצמה או לעצמי או לעצמנו ואני רק שתקתי. ואז ביקשתי ממנה חברות. את זה אני זוכר. אף אחד לא ראה את האפילה בנשמה שלי והחלטתי באותה השניה מתחת לכוכב שנופל עם המלט שגם כן עוד מעט יפול ``כמו כל העולם הזה``, כי כשיש המון רגש זה אומר שיש המון כאב והכאב בדרך כלל מפיל את הכל, גם כוכבים, אפילו מלט של איזה פאב שתקוע בין שני בתים שמקבלים כסף על זה שהם הסכימו שיתקעו להם באמצע, וחשבתי על הדובים וחשבתי על המתים והנה הגיעה בחורה שרואה את הרגש בקול מה שאומר שיש גם פוטניצאל טוב שהיא תראה את הכאב ואם כל הבחורות אומרות שהן רגישות רק שרוב הבחורות כמו רוב הבחורים ורגישות והן זה כמו עראפת וגילוח, אז עשיתי לעצמי חושבים בשניה ההיא על השרפרף ההוא, ``א. היא בחורה רגישה. רואים. ב. יש כוכב נופל, וזה לא משנה אם נופל בגלל העצב שלי או בגלל שהוא כוכב שלא יודע לככב ומגיע לו ליפול. ג. יש אלוהים אין אלוהים לא קשור עכשיו, למרות שתמיד הוא נכנס לקלחת. ד. היא גם רגישה וגם שמה לב לרגישות שלי, אין, אין יותר מזה``. ``רוצה חברות?`` אמרתי לה והיא הסתכלה עלי כזה מוזר כי לא כל יום גבר בן 36 מציע חברות כמו שמיניסט דפוק, או מתי שלא מציעים היום חברויות, היא חייכה, שני גומות פרצו לה את הפנים ולשניה אחת ראיתי אותה רק עם שני גומות שמחזיקות פנים וזה גם בספק כי ליד הגומות שלה גם האוקינוס השקט נראה כמו שכונת הארגזים, ``אתה רציני?`` היא הסתכלה ואני ידעתי שהיא לא יודעת אם לחייך או לבכות או סתם לחשוב שזה הג`ין שהשתלט על הפה שלי והטוניק על המחשבות, ``אני רציני`` אמרתי וחשבתי שמקסימום זו עוד נקודה אפורה בפלקט של שחור, ``למה?`` היא שאלה וזה דיי הפתיע אותי כי אנשים שעושים דברים משוגעים לא חושבים על ההיגיון שמעבר, ``למה? אני יודע למה?`` ומניתי לה את כל התכונות, ``זה בטוח יבריח אותה`` חשבתי לעצמי, ``ואתה, אתה רגיש?`` שאלה ואני ידעתי שאני רגיש אבל מה זה משנה מה אני חושב, ``אני חושב שכן, אבל זה לא משנה. כולם חושבים שהם רגישים`` והיא חייכה וראתה שיש כאן קצת משהו נכון, ``אבל אם זה יעזור`` ידעתי איך לשכנע אותה, ``אני קצת משוגע וכל המשוגעים רגישים אז אולי זה אומר שאני באמת רגיש של אמת לא כמו כל המזויפים`` ואז החלטנו בו במקום שאם מדובר במשוגע רגיש או רגיש משוגע אני רגיש, ואם היא שמה לב לקול הרגיש או לרגישות שבקול אז היא רגישה, ואם אנחנו זוג רגישים שאף פעם אף אחד לא הרגיש אותנו, רק אני אותה והיא אותי אז זה סימן של המלט שנופל והכוכב שממריא, או איך שזה לא הלך כי בזמן ההוא חשבתי על הדובים ואיך לעזאזל הם יודעים מתי לקום אם השעון הביולוגי שלהם נדפק, ואולי הם לנצח ישנו מה גם שזה דיי נחמד לישון לנצח, ושזה תלוי בחלומות אבל אז החלטתי להפסיק לחשוב ולהתרכז בנעשה ובשניה ההיא, בגלל שאנחנו זוג רגישים, בשניה ההיא הפכנו משני בודדים רגישים לזוג מרוגש. מאז ומתמיד קפצו הבזקי מילים ותמונות ומחשבות לנפשי הגם ככה מתוסבכת, לפעמים זה נראה כאילו שאני גילגול לא מוצלח של משה, או לפחות ישו, משהו כזה שתמיד נועד להיות עצוב, רק שבחיים האלו לא המצאתי לעצמי דת ולא הובלתי אף אחד לכבוש מדינה, אולי חוץ מהג`וקים של השכונה שהובלתי אותם לכאן לבית אבל זה גם לא בדיוק נכון כי מאז שכבשו הם כבר לא נאמנים לי, ``עוד סיבוב?`` שאל הבר-טנדר ולי נכנס לראש וינסנט ון-גוך, אז ``ון גוך`` אמרתי לה. ``ון גוך?`` התפלאה ונכנסה לי לעיניים, ``צייר`` הסברתי לה,