איירישקרמה
New member
לילה ../images/Emo41.gif
מרגיש כאילו שאני צפה לבד בשום מקום מוגדר, אז אכתוב לי ומה שייצא ייצא. יש משהו מאד מוזר כרגע, באיך שמתחברים לי דברים מהעבר ומההווה, ולא כמו בד-ז´ה-וו, אלא כמו בלסגור מעגל ממקום אחר, בספירלה בעצם. המוסיקה, היא מוסיקה מימים של המון חיפושי דרך, של אי שקט (כן) ושל מבוכות קיומיות. המקום והזמן של עכשיו הם מקום וזמן של דרך שנמצאה, שחרשתי בה שביל. לא בקלות, לא במהירות, אבל שביל שפילסתי לי ואני הולכת בו. יש הרבה שאלות של פעם, שהיום יש לי להן תשובות. יש הרבה שאלות חדשות. יש גם שאלות ישנות, שמקבלות היום צבע אחר, גוון אחר, או שמחפשות תשובות חדשות, ברמה עמוקה יותר. אז בכל פעם שאני מגיעה מחדש לתחנה הזו של השאלות, אני מגיעה ממקום אחר, ומחפשת תשובות אחרות. אני מסתכלת אחורה ורואה, שכל דבר שקרה, קרה מסיבה, לא תמיד ידועה לי, אבל הכל הוביל להיום, לכאן ולעכשיו. הכל היה בסדר. גם מה שלא היה בסדר. וזה משהו שלמדתי עם הזמן, שכל מה שקרה הוא בסדר. גם מה שלא. אני מסתכלת אחורה ורואה, שהמלאך השומר שלי, מה שזה לא יהיה, תמיד היה שם לצידי, גם כשלא הייתי מודעת לקיומו. תמיד היתה הכוונה, תמיד היתה לחישה קטנה וחרישית שנתנה הצעה. כנראה שאיכשהו הייתי קשובה לזה. תמיד איכשהו הגעתי לצומת ולקחתי את הבחירה הנכונה. איך אני יודעת? כי מה שאני היום ואיך שאני היום זה משהו שיושב לי טוב. שאני שמחה איתו. אולי זה כבד מדי. אולי זה מלא מדי. אבל אני מעדיפה כבד מדי ממה ששטוח מדי. מעדיפה לדעת שביליתי את חיי בנסיון להבין ולדעת ולא שסתם "העברתי את הזמן". זו הבחירה שלי. אז גם לשאלות שיש היום, וגם לתהיות שיש היום, וגם לטעויות שעשיתי בזמן הווה, יהיו תשובות, יהיו פתרונות. כל דבר שחוויתי לאחרונה, מבלבל ומוזר ככל שיהיה (ואכן היה) יתבהר ויתברר בעתיד. אני מחכה, אופטימית, מלאה בתקוה, בשמחה, ולא מתוך טפשות, מתוך ידיעה.
מרגיש כאילו שאני צפה לבד בשום מקום מוגדר, אז אכתוב לי ומה שייצא ייצא. יש משהו מאד מוזר כרגע, באיך שמתחברים לי דברים מהעבר ומההווה, ולא כמו בד-ז´ה-וו, אלא כמו בלסגור מעגל ממקום אחר, בספירלה בעצם. המוסיקה, היא מוסיקה מימים של המון חיפושי דרך, של אי שקט (כן) ושל מבוכות קיומיות. המקום והזמן של עכשיו הם מקום וזמן של דרך שנמצאה, שחרשתי בה שביל. לא בקלות, לא במהירות, אבל שביל שפילסתי לי ואני הולכת בו. יש הרבה שאלות של פעם, שהיום יש לי להן תשובות. יש הרבה שאלות חדשות. יש גם שאלות ישנות, שמקבלות היום צבע אחר, גוון אחר, או שמחפשות תשובות חדשות, ברמה עמוקה יותר. אז בכל פעם שאני מגיעה מחדש לתחנה הזו של השאלות, אני מגיעה ממקום אחר, ומחפשת תשובות אחרות. אני מסתכלת אחורה ורואה, שכל דבר שקרה, קרה מסיבה, לא תמיד ידועה לי, אבל הכל הוביל להיום, לכאן ולעכשיו. הכל היה בסדר. גם מה שלא היה בסדר. וזה משהו שלמדתי עם הזמן, שכל מה שקרה הוא בסדר. גם מה שלא. אני מסתכלת אחורה ורואה, שהמלאך השומר שלי, מה שזה לא יהיה, תמיד היה שם לצידי, גם כשלא הייתי מודעת לקיומו. תמיד היתה הכוונה, תמיד היתה לחישה קטנה וחרישית שנתנה הצעה. כנראה שאיכשהו הייתי קשובה לזה. תמיד איכשהו הגעתי לצומת ולקחתי את הבחירה הנכונה. איך אני יודעת? כי מה שאני היום ואיך שאני היום זה משהו שיושב לי טוב. שאני שמחה איתו. אולי זה כבד מדי. אולי זה מלא מדי. אבל אני מעדיפה כבד מדי ממה ששטוח מדי. מעדיפה לדעת שביליתי את חיי בנסיון להבין ולדעת ולא שסתם "העברתי את הזמן". זו הבחירה שלי. אז גם לשאלות שיש היום, וגם לתהיות שיש היום, וגם לטעויות שעשיתי בזמן הווה, יהיו תשובות, יהיו פתרונות. כל דבר שחוויתי לאחרונה, מבלבל ומוזר ככל שיהיה (ואכן היה) יתבהר ויתברר בעתיד. אני מחכה, אופטימית, מלאה בתקוה, בשמחה, ולא מתוך טפשות, מתוך ידיעה.
