לילה
עכשיו כולן יוצאות למסיבה, ואני לבד מתחת לשמיכות ומתפתלת בתוך עצמי. זה לא עוד מקרה של רחמים עצמיים וגורל אכזר, פשוט איכשהו נראה לי שאף אחד לא מבין אותי. אני לא מאמינה שזה חזר, התקופה הזאת שהלב ריק ואין לי מה לעשות בקשר לזה חוץ מלשבת בשקט ולשמוע את הכלום הזה בתוך הלב שלי. מהרחוב שוב בוקעים קולות ורעשים מוכרים, אותם האנשים עם אותם פרצופים שמחים. גם אני שמחה, פשוט לא ככה, לא עכשיו. אז כתבתי סיפור ואני מקווה שהוא יגיע אליה, מאמינה שהיא תקרא אותו. אני מדמיינת אותה יושבת על הדשא ומצמידה את הראש על איזה חברה וקוראת מבין הדפים את הסיפור שלי. אני מקווה שגם היא מתגעגעת אליי, ואם לא אז לא משנה, יש לי את עצמי, כאן בין השמיכות.
עכשיו כולן יוצאות למסיבה, ואני לבד מתחת לשמיכות ומתפתלת בתוך עצמי. זה לא עוד מקרה של רחמים עצמיים וגורל אכזר, פשוט איכשהו נראה לי שאף אחד לא מבין אותי. אני לא מאמינה שזה חזר, התקופה הזאת שהלב ריק ואין לי מה לעשות בקשר לזה חוץ מלשבת בשקט ולשמוע את הכלום הזה בתוך הלב שלי. מהרחוב שוב בוקעים קולות ורעשים מוכרים, אותם האנשים עם אותם פרצופים שמחים. גם אני שמחה, פשוט לא ככה, לא עכשיו. אז כתבתי סיפור ואני מקווה שהוא יגיע אליה, מאמינה שהיא תקרא אותו. אני מדמיינת אותה יושבת על הדשא ומצמידה את הראש על איזה חברה וקוראת מבין הדפים את הסיפור שלי. אני מקווה שגם היא מתגעגעת אליי, ואם לא אז לא משנה, יש לי את עצמי, כאן בין השמיכות.
