לילות לבנים - הצעה ישנה/חדשה

poganiy

New member
לילות לבנים - הצעה ישנה/חדשה

איזה זוג הורים לא נתקל בלילות לבנים עם הפעוטים? היום יש טרנד חדש של הורים(שמעתי מזוג צעיר) שחושבים שאין טעם להתעמת עם התינוק, בנושא של שינה בחדרו. וחושבים שפרטיות של התינוק צריכה להיות כאשר הוא בשל מבחינה התפתחותית. הם קוראים לזאת "המשכיות" של הקשר והחום של האם והאב. באופן מעשי, הילוד ישן עם ההורים עד שהוא מוכן לפרדה. באופן מעשי, מיטת התינוק צמודה למיטת ההורים כאשר חלק אחד של הלול מורד, והילד מתגלגל ממיטתו למיטת ההורים וחוזר חלילה. יש לציין שכאשר נולד ילד נוסף, מתווסף הילד לחדר השינה באותה שיטה, כך שבמשך השנים יכולים לישון באותו חדר מספר ילדים (אם הילדים באים בצפיפות) אתם שואלים מתי עוברים הילדים לחדרים משלהם? מתי שהם מרגישים בשלים לכך, (גיל 4-6) וזה נעשה בהסכמה והתחשבות מרבית בין הצדדים גישה זו יוצרת חיבור בין ההורים, אבל לא פחות יוצרת קשר חזק מאוד בין הילדים, אף ילד לא מרגיש מוזנח כאשר מתווסף ילד נוסף, לא מרגיש דחוי, ורמת הקנאה יורדת. והכי חשוב, קונפליקט אחד לפחות נמנע במשפחה. אתם שואלים מתי ההורים מתייחדים? בדרך כלל יש בדירה יותר מחדר אחד חוץ מהסלון, בחדר הנוסף יש גם מיטה זוגית ופתרנו את הבעיה. גישה זו לא מקובלת על ידי מטפלים, הטוענים כי הילד צריך גבולות, וטוב שאת הגבולות נשריש כמה שיותר מוקדם, ונחסוך בעתיד אימותים גדולים יותר. באופן עקרוני אני מסכימה לכך אבל, צר לי, תינוק בן חצי שנה ועד שנתיים לפחות עדין צריך את החום והביטחון של האם או האב או שניהם, קונפליקטים הוא יעבור בחיים, אם אפשר למנוע קונפליקט אחד דיינו. היום, שני ההורים צריכים או רוצים לפתח קרירה. לילות לבנים, גורמים להורים אלה להיות חסרי סבלנות וכו'. שינה רצופה, או כמעט רצופה, נותנת להם את האפשרות להיות רגועים יותר עם הילדים, וגם סבלניים במקום העבודה. אני מאוד ממליצה, נכון שזה מנוגד לגישתה של בעלת הפורום, אבל, אני חושבת, אם עושים רווח והפסד בגישה זו, הרווח גדול מההפסד, כמה נקיפות מצפון ואימותים נחסכים מהזוג הצעיר, תנסו ותראו איזה שלווה הבית מתמלא כאשר השינה היא ערבה ורצופה. תחשבו, ככול שילדכם יחשפו מאוחר יותר לקונפליקטים, הם ילמד להיות יותר סובלני בעתיד אשמח לשמוע חוות דעת על הצעה זו. ועד אז לילה טוב לכולנו.
 
תגובה

יש נקודה מעניינת במה שאת אומרת והעניין של גיבוש משפחתי הוא מקסים אבל אני חושבת שגיבוש משפחתי ניתן להשיג בדרכים אחרות. דוקא שבירה של שיגרה הרבה פעמים נותנת את הטון בצורה טובה יותר. לצאת לקמפינג משותף עם הילדים/שבתות אחה"צ עם הילדים אתכם במיטה/ בקרים של שבתות סביב משחק משותף/ נסיעה באוטו עם דיסק שכולם שרים יחד אלא רק קצת דוגמאות. אני לא חושבת שבשביל להיות עם בעלי אני צריכה ללכת לחדר אחר בבית (ובכלל בשעה הזו שאני עם בעלי הילדים לבד בחדר אחר אז מה משנה אם הילדים בחדר שלי דוקא?) מה גם ששעת ההשכבה שונה בין ההורים לבין הילדים שהולכים בד"כ לישון מוקדם יותר ואז? כשאת הולכת לישון הם כבר ישנים... אגב - קשר בין הילדים יהיה חזק יותר אם ישהו בחדר אחד ודוקא בלי ההורים. ובהקשר של ילד נוסף כאשר הילד הגדול יותר מרגיש מוזנח - זה עניין של גישה לדעתי. אם נותנים לגדול הרגשה שמשהו לא טבעי כך גם יהיה. במקום זה נותנים לו הרגשה שהוא גדול ובוגר ולכן ישן במיטה של גדולים ובחדר משלו. ההרגשה של מחוץ לעניינים יכולה להיות בהמון מצבים ולא רק בהקשר של שינה. מעבר לכל הנ"ל גבולות זה אחד הדברים החשובים בחינוך ילדים ועל כן אני דוקא מסכימה למעשה עם אותם מטפלים שמתנגדים למה שאת כותבת. שינה כמו שכתבת שהלול פתוח למיטת ההורים מבטא בצורה ברורה עד כמה הגבולות מטושטשים ומעבר לכך שינה זו היא מסוכנת לתינוק (יתגלגל אלייך את תתגלגלי אליו וח"ו הוא יחנק וכבר קרו מקרים בעבר). היום יש מן גישה ליברלית כזו שההורה הוא חבר של הילד אז זה נכון אבל ההורה הוא גם מחנך ובשלבים הראשונים של חיי הילדים ההורה הוא יותר מחנך מאשר חבר ושינה כזו, שוב, מבטאת באפן תת מודע עד כמה כולנו שווים כאשר זה לא נכון בערך עד גיל 18. (לא שההורה לא חבר של הילד עוד קודם אלא שהחינוך הוא משמעותי יותר מלהיות חבר עד הגיל הזה ואל תתפסי אותי על הגיל הספציפי :) ובכלל, למה את חושבת שזה מה שיגרום לשינה רצופה בשלב מוקדם יותר? דוקא שינה ב"פינה שלך" ובמקום שלך היא בד"כ שינה עמוקה יותר וחדר אחד בו ישנים מספר רב של אנשים אשר הולכים לישון בשלבים שונים של הלילה עלולה להזיק לשינת הילדים אשר בגיל כ"כ צעיר היא כ"כ חשובה.
 
שלום רב לכולם "איש באמונתו יחייה"

ראשית אני מברכת את באי הפורום החדשים והותיקים כאחד, אני שמחה לשמוע עושר של דעות. בהזדמנות חגיגית זו אני מזמינה את הקוראים להצטרף ולהגיב על "עקרון הרצף" בהזדמנות זו אבהיר שאני חולקת כבוד לכל אדם, לכל מחשבה ודעה. חינוך כידוע אינו מדע מדוייק "איש באמונתו יחייה" . מצפה לעוד תגובות להשתמע עינת גבע
 

poganiy

New member
תגובה

אני לא מבטלת את הצורך בגבולות, ההפך הוא הנכון. אבל אני חושבת שגבולות צריך להציג ליצור שמבין את משמעות הגבול. ילד בן חצי שנה, גם אם אנחנו חושבים שהוא מבין צר לי הוא לא מבין בצורה קוגניטיבית את משמעות השארתו לבד לישון בחדר ולא להמשיך להרגיש את חום גופם של הוריו. כמו שממליצים מאוד להניק, או כאשר נותנים לילד לאכול להחזיק אותו בתנוחה של הנקה, מדוע? כך אני חושבת שנכון לעשות עם נושא השכבה. כאשר את מדברת על חוסר בטיחות, כל הורה, יבחן נקודה זו ויאמץ לעצמו דרך בטוחה ליישם ראיון זה. הנקודה העיקרית לראיון זה היא חוסר השינה שמהם סובלים הורים לילדים קטנים. חוסר שינה גורם לאדם (כל אדם) להיות פחות רגוע, ושיקול הדעת שלו משתבש, וכן מערכת החיסונית שלו נחלשת, אין שום סיבה שהורים יזיקו לעצמם רק בשל העובדה שהיום מקובל להשכיב את הילדים בחדרים נפרדים. הערה- יש הורים שגם היום משכיבים את הילדים במשך כ- 3 חודשים בעריסה ליד המיטה של ההורים מדוע? (האם זה לא אותו עיקרון - ההצעה שלי היא פתוחה שכל הורה בדמיונו ייצר מצב שבו גם הילד לא נכנס לאימות וגם ההורה לא פוגע בעצמו). נקודה נוספת - וזה לדעתי שווה בדיקה קצת יותר מעמיקה - לדעתי רצוי שילד יתקל בקונפליקט בשלב מאוחר בחייו כלומר כאשר הוא מבין במבחינה קוגניטיבית את מהות הקונפליקט. לדעתי קל יותר להתמודד בצורה בונה עם סוגיה זו. כל חיינו אנחנו נמצאים בקונפליקטים, ורובינו יודעים לעבור אותם ולהישאר נינוחים, זה בשל העובדה שיש לנו את הכלים הנכונים לעצמנו איך לפרק קונפליקטים בצורה קוגניטיבית שמתחשבת בסביבה הקרובה לנו. (הדור שלנו גדל עם לפחות אימא בבית) כאשר הורים מתמודדים עם שנת הלילה של תינוק, איזה כוחות מופעלים כאן? האם התינוק שווה ויכוח מול ההורים (אין כאן שאלה של חבר לחבר אלא שאלה אם הילד מבין קוגניטיבי את המעשה שעושים לו הוריו), הוא לומד שהעולם מחליט בשבילו, והוא יצור שעדין אין לו חשיבות בקבלת החלטות לגביו, ואז הוא כיצור שרוצה לשרוד, מחפש דרכים איך לבטא את עצמו בסביבה הקרובה לו, ולומד מההורים כי התחשבות בזולת הוא לא דבר מקודש, ניסיון זה מלווה את הילד והופך אותו לאדם פחות סובלני ומכאן הדרך מאוד קצרה לאלימות מילולית, וגם הלאה. הרגשת השליטה, האחריות על ילדינו לא צריכה לבוא ממקום של כוחנות, בשום גיל, אלא לבוא לדעתי ממקום של התחשבות, ולימוד שהמבוגר הוא בעל הניסיון הרב יותר, ואם תקשיב ותלמד ממני תוכל לחסוך מעצמך חלק מההתנסויות הפחות נעימות. הורה לא צריך להיות חבר של ילדיו, אבל הוא צריך להיות דמות מתחשבת ברצונותיו, וצריך כל הזמן לבחון את רצונות ילדו בצורה מפוקחת ומה ההשלכות של רצון זה או אחר, ורק לפי זה לתת את החלטתו. האגו הכבוד ושאר מילים מפוצצות במקרה זה צריך להוציא מהמשוואה כאשר אנחנו באים לטעון מול ילדנו וזה לדעתי נכון בכל גיל של הילד שלנו. אבקש להזכיר לכולנו, הילדים שאנחנו יוצרים הם כמו פלסטלינה, אנחנו ורק אנחנו אחראים לעתידם, אם אנחנו כהורים רוצים לראות את ילדינו מצליחים (אני לא נכנסת למושג הצלחה)בעינינו רצוי מאוד שנקדיש מחשבה יתרה בזמן הם ברשותנו. אני לא חושבת שמה שאני כותבת זה הדבר הנכון לעשות, אני ביקשתי להביא עוד צורת ההתנהגות שיכולה לבוא בחשבון במסע שלנו ההורים עם ילדינו. זוגות שחושבים שזה מתאים להם יאמצו והורים שחושבים שלא מתאים להם יזרקו, אבל מה שחשוב בכל הדיון הזה הוא, שהאלטרנטיביות נמצאות, ואנחנו ההורים בוחרים מה לקחת איתנו ומה להשאיר לאחר ואני מאמינה שכל גישה בסופו של דבר תביא את ילדינו לעתיד טוב. אני מקווה שצלחתי קצת להבהיר את עצמי, ואשמח לשמוע תגובות נוספות. וגם ממנהלת האתר.
 
חשוב לבחון כוונות טובות כשלנגד עיננו עומדות

חשוב לבחון כוונות טובות כשלנגד עיננו עומדות התוצאות הרצויות. שלום רב, המעבר בין הרחם למציאות כרוך בשלב מעבר. שלבי מעבר דורשים התאקלמות והתאמה. בשבועות הראשונים של חיי הילוד הוא עדיין זקוק להרגיש חלק מהאם (בספרות מתואר שלב זה כשלב סמביוטי). הרך זקוק לתחושת רצף, החום האנושי והמגע מאפשרים לו להרגיש מוגן ובטוח. בהדרגה הוא מתחיל לזהות ולהרגיש את גבולות הקיום שלו בנפרד מהאם. אני מאמינה שהאומנות בליווי ילדים בתהליך צמיחה והתפתחות היא היכולת לשלב בין ידע תאורטי על שלבי התפתחות הילד וצרכי הילד בכל שלב, לבין המענה שמעניק לו המבוגר האחראי מתוקף מומחיותו. מומחיות נרכשת זו המותאמת לתרבות ולמציאות אליה אנחנו מכינים את ילדינו היא המפתח להורות מתאימה, מועילה, מקדמת, הבונה את ערכו, מפתחת תחושת שייכות ומכשירה את הילד להיות המבוגר של המחר. לכן, יש משמעות וחשיבות רבה בעיני לעצור ולחשוב רחוק. לבחון את השקפות עולמינו ואמונותינו. איך הם נוצרו? איך הם יתפתחו? האם אני פועלת מתוך עולמי הפנימי? מתוך חוויות אישיות? כלומר, מתוך צרכיי או מתוך צרכי ההתפתחות של ילדי? אני מסכימה איתך/כם אין דרך אחת. יש חשיבות להעמיד עמוד אש המציב יעדים להתפתחות ילדים (להתפתחות בני אדם). ולבדוק האם הדרך הנבחרת מקדמת אותי או מרחיקה אותי ממטרותיי? האם צפויים מכשולים בדרך? מהם? ואיך נעקוף אותם? (למשל, במעבר מחדר ההורים לחדר פרטי) מהם הנזקים ומהיא התועלת של הדרך? שיקול מושכל מאוזן ונבון עשוי להוביל אותנו להגדיל את הסיכויים להשיג את התוצאות הרצויות לנו. בברכת המשך מחשבות פוריות עינת גבע, מנהלת הפורום.
 
למעלה