ליל הסדר
מייד, בעוד 3 ימים יישבו אנשים סביב שולחן ערוך בכמויות אוכל שלא יתוארו, במגוון בלתי אפשרי כמעט, וידחסו לתוכם כמויות שהיו מפילות שור מרגליו. הכל מכל. גם בשר, וגם עוף, וגם דג, ובצקים, וכדורי קמח מצה, וסלטים טריים, וסלטים מוחמצים, מעובדים, וקינוחים .... ובין לבין גם ישתו בלי סוף, יפתחו חגורה, כפתור, יגהקו, יפליצו בחשאי, ויהיו מרוצים?
אני משתתף באירועי ליל הסדר רק בעשר השנים האחרונות, עת חברה שלנו הזמינה אותנו אליה, לאחר שחמי ע"ה הלך לעולמו, הוריי העבירו עצמם לבית אבות, ולאף אחד לא היה חשק לארוחת חג, בה המשפחה מתכנסת ומתוודעת לעצמה, מחדש.
שם אצל חברתנו קיימו סדר כהלכתו, פחות או יותר. שם למדתי להאביס את עצמי, כי יש לי עיניים גדולות, וגם למדתי לקרוא בהגדה כך, שכולם יקשיבו לשם שינוי להגדה.
בשנה שעברה זה היה אצל בתי וחתני, שם מצפים ממני רק לחבוש כיפה. גם בשנה שעברה אכלתי "בלי הכרה", ומחירי הסוכר - הרעל הזה - התבטאו היטב בי, בכרסי המתנפחת, בעייפות הבלתי נסבלת, בכבדות ובמצב רוח גרוע.
ולא, אף פעם לא היו דרמות מאף סוג. במשפחה שלנו זה לא היה ממש ליל סדר, לא קראו הגדה, לא שמרו על כשרות, סתם ישבו, אכלו וקשקשו. העבירו ערב וחזרו במכונית הביתה.
אצל החברה שלנו, אם היו דרמות הן היו לפני הסדר או אחריו. בזמן הארוחה הכל היה נעים, מצחיק.
השנה, אני מחזיק לי ולבת זוגי אצבעות, שנשאר בבית עקב אירוע מסוים [ אל דאגה, לא מכות, לא מריבות ולא אסון מאף סוג ]. חותנתי שלה אנחנו תמיד דואגים [ ובגללה בין היתר הלכנו לכל לילות הסדר בעשור האחרון ] דאגה להזמין לעצמה מקום בסדר בבית האבות. [ ברור שנשמע כמה היא בכתה, וכמה היא היתה אומללה, וכל מיני דברים איומים שהיא פולטת מדי פעם, אבל למדנו לא לשמוע, כי זה חלק מחווית החג שלה, הקוטראיי ].
חג שמח
מייד, בעוד 3 ימים יישבו אנשים סביב שולחן ערוך בכמויות אוכל שלא יתוארו, במגוון בלתי אפשרי כמעט, וידחסו לתוכם כמויות שהיו מפילות שור מרגליו. הכל מכל. גם בשר, וגם עוף, וגם דג, ובצקים, וכדורי קמח מצה, וסלטים טריים, וסלטים מוחמצים, מעובדים, וקינוחים .... ובין לבין גם ישתו בלי סוף, יפתחו חגורה, כפתור, יגהקו, יפליצו בחשאי, ויהיו מרוצים?
אני משתתף באירועי ליל הסדר רק בעשר השנים האחרונות, עת חברה שלנו הזמינה אותנו אליה, לאחר שחמי ע"ה הלך לעולמו, הוריי העבירו עצמם לבית אבות, ולאף אחד לא היה חשק לארוחת חג, בה המשפחה מתכנסת ומתוודעת לעצמה, מחדש.
שם אצל חברתנו קיימו סדר כהלכתו, פחות או יותר. שם למדתי להאביס את עצמי, כי יש לי עיניים גדולות, וגם למדתי לקרוא בהגדה כך, שכולם יקשיבו לשם שינוי להגדה.
בשנה שעברה זה היה אצל בתי וחתני, שם מצפים ממני רק לחבוש כיפה. גם בשנה שעברה אכלתי "בלי הכרה", ומחירי הסוכר - הרעל הזה - התבטאו היטב בי, בכרסי המתנפחת, בעייפות הבלתי נסבלת, בכבדות ובמצב רוח גרוע.
ולא, אף פעם לא היו דרמות מאף סוג. במשפחה שלנו זה לא היה ממש ליל סדר, לא קראו הגדה, לא שמרו על כשרות, סתם ישבו, אכלו וקשקשו. העבירו ערב וחזרו במכונית הביתה.
אצל החברה שלנו, אם היו דרמות הן היו לפני הסדר או אחריו. בזמן הארוחה הכל היה נעים, מצחיק.
השנה, אני מחזיק לי ולבת זוגי אצבעות, שנשאר בבית עקב אירוע מסוים [ אל דאגה, לא מכות, לא מריבות ולא אסון מאף סוג ]. חותנתי שלה אנחנו תמיד דואגים [ ובגללה בין היתר הלכנו לכל לילות הסדר בעשור האחרון ] דאגה להזמין לעצמה מקום בסדר בבית האבות. [ ברור שנשמע כמה היא בכתה, וכמה היא היתה אומללה, וכל מיני דברים איומים שהיא פולטת מדי פעם, אבל למדנו לא לשמוע, כי זה חלק מחווית החג שלה, הקוטראיי ].
חג שמח
