ליל ובשעת דמדום, נפסע בשבילים שבין צל לאור, בין שחרות ותכלה. עד שיפוח היום ונסו הצללים, אז נגלה לו הליל במלא הדרו. וגם שם למעלה, בשמים החשוכים מני ליל, שוכן לו כוכב אחד. שנים בעצם, מאירים את השחור, הוא מזריח כעת, בלובן חן.
