לימודים וחברים

[אדם 08]

לימודים וחברים

שלום, אני סטודנט למדעי המחשב.בן 24... בזמן האחרון עוברת עלי תקופה מאוד לא קלה. אני מרגיש שאני תובע בלימודים. אני מוציא ציונים מאוד גבוהים, אבל החרדה מהלימודים, העומס הבלתי נגמר של עבודות והדכיפות של הכל - יצרו אצלי מנגון של שאיבה ללימודים. אני יוצא לעיתים רחוקות מהחדר. לומד כל היום. אני מרגיש באזיה מקום שזה גרם לי להתנתק מהרבה חברים שהיו לי. זה מוביל לבעיה נוספת שיש לי- אני בנ"א חברותי. מעולם לא הייתי במרכז הכיתה. אבל ככל שהתבגרתי עם הגיל, אני זוכר שיותר ויותר אנשים חפשו בחברתי. הבעיה היא שאני נקשר לאנשים מאוד. מצפה מהם יותר ממה שהם מציעים. ומתאכזב מהם מאוד. לדוגמא חברים שהיייתי עוזר להם בלימודים ובדיעבד מגלה שלא כ"כ שמחים לעזור לך כשאתה צריך. משתף אותם בכל מה שעובר עליך ומצד שני לא מקבל יחס של הקשבה. אני אחד שבד"כ לא שומר על קשר מרחוק עם חברים. ובכל שלב בחיים פשוט נוטש את החברים משלב קודם. אני יודע שזה גרוע, אבל אני פשוט לא אוהב את שיחות הטלפון על הא ועל דא עם אנשים שאתה לא רואה זמן רב. נפל לי הרבה פעמים האסימון שלפעמים אני שומר על חברים עם קשר רק מתוך מחשבה על איזו תועלת תצמח לי מזה בעתיד. אוליחלק מהעניין הוא הלימודים- אני מרגיש שהשיחות חולין עם חברים אמוד רחוקים גוזולות לי יותר מדי זמן. ובגלל זה פשוט הפסקתי אותן. אני מאוד חרד לניהול זמן לימודים שלי. אני מרגיש שגם ככה אני נאבק כדי להבין טוב את החומר. בהתחלה הייתי עונה לטלפונים של הרבה אנשים ששואלים אותי שאלות לימודיות. התחלתי לסגור את הנייד כדי שאצליח לעשות דברים גם משלי ולא רק לענות על שאלות. לענות נגיד על שאלות במייל, אני מסוגל לנתב לזמן מסוים. וככה אני מעדיף. המצב שלי בכלל מורכב יותר, כיוון שמי שהיה החבר הכי טוב שלי- הוא בן זוג של בחורה ששמתי עליה עין בתחילת הלימודים. אני לא בא אליו בטענות או משהו. אבל באופן עקרוני הייתי מעדיף להתרחק ממנו וממנה. אבל קשה לי. קשה לי כי אני אין לי חשק להכיר אנשים חדשים, אין לי כח לתחזק חבריות חדשות מאפס. נסיתי. באמת. מה גם שאני לא יודע אם טוב שאני אפגש איתה. אני לא רוצה להשלות את עצמי שאני נהנה בחברתה ושאולי משהו יצמח. אבל כדאי להסביר לה את מורכבות המצב? כי היא כל הזמן מזמניה אותי לצאת, ללמוד. נורא... הלימודים (עכשיו גם המצב הבטחוני- שאני סגור כל היום בבית, אבל זה שולי לדעתי) , התחרותיות עם אנשים שמשחביים עצמם חבירם שלך אבל בעצם רק רוצים לראות אותך מקבל ציונים נמוכים - כל זה גרמו לי לתהות אם יש מישהו בעולם שאני יכול להגדיר כחבר. הלוואי והייתי יכול לשלב בין העולמות. לצאת, לבלות לשכוח מלימודים. מצד שני אני רואה מימין ומשמאל בכיתה- שכולם לומדים כל היום... אני פשוט חושב... תואר זה דבר זמני... שווה להשקיע וצאת עם ציונים גבוהים ככל שניתן. מצד שני... זה כבר מנטרה שאני שומע מעצמי מגיל אפס... לגבי כל דבר... אז מתי מפסיקים. אני מרגיש בודד. לבד. מוקף 800 חברים בפייסבוק, אבל אף אדם קרוב. אין לי חבירם לצאת איתם למסיבות ופאבים. אני מרגיש רע. מה עושים? בשלב זה אני לא חשוב ללכת לייעוץ פסיכולוגי. הייתי שמח לשמוע דעות שלכם...וגם אם אין דיעות... לפחות פרקטי משהו מהלב.

 

[עומר244]

החלק החברתי מזכיר לי את עצמי ויש לי רעיונות

בשלב הראשון, הייתי רוצה להפריד את הזמן של הלימודים מהנושא המרכזי, כי הבעיה העיקרית שהעלית לא קשורה לחלוקת זמן, אלא לתפיסת עולם חברתית ולהתמודדות עם קשיים שגרמו לך לשאול את השאלות... נניח שפשוט אתה זמן לזמן מסויים שנדרש לך ללימודים ושבלי קשר לזה, אתה נמצא כל הזמן, ובעיקר בשעות הפנאי שלך בסביבה חברתית, כמו שאריסטו כתב בפוליטיקה שלו. באופן אישי, אני יכול לתאר לעצמי בקלות מצב שבו לאינדיבידואל יש ציפיות חברתיות מהחברה שאיתה הוא בא במגע, ושהוא מבין בשלב מתקדם יותר שונה מרוב הסביבה שלו מבחינת הכוונות והצרכים הנפשיים שלו, אבל שמצד שני הוא גם דומה להם בצורה יותר בסיסית והוא מרגיש שהוא זקוק לאותה צורה של קשרים אנושיים, אבל עם תוכן יותר עמוק ומשמעותי ממה שהרוב רוצים או מסוגלים... והתוצאה הזמנית היא שיחסית לאחרים הוא מתבודד ומתחיל לראות על עצמו באור אנטי חברתי... קודם כל, אני רוצה להבטיח לך בתור אדם זר שנמצא באותה פינה אפלה כבר הרבה יותר זמן, שההיפך הוא הנכון ושלמי שיש דרישות גבוהות מיחסים חברתיים יש רגישות מיוחדת שלמעשה הופכת אותו להרבה יותר חברתי מאחרים שמבלים הרבה זמן עם חברים מזדמנים, אבל אין להם שום דרישות מעצמם ואין להם חברות אמיתית. אין להתמודד עם סביבה חברתית שמורכבת מזרים שאתה לא בטוח לגבי העקרונות שלהם? לא מזמן מצאתי אצל דיפלומט פלורנטיני מהרנסנס, פרנצסקו גוויצ'רדיני, אמרה שעוסקת ישירות בכפיות טובה על רקע של ניתוח מריר של הסביבה החברתית שהוא חי בה... הוא כותב שם שתמיד כדאי לאדם להאמין שאנשים זרים יכולים להיות טובים יותר מרוב האנשים, אפילו אם ברוב המקרים זאת תהיה טעות... והסיבה לכך היא שברגע שנמצא אדם טוב שאיננו כפוי טובה, הוא יפצה אותנו על כל האנשים האחרים שפגשנו בדרך אליו. ולגבי הבחורה, הייתי מציע לך ביובש פשוט לבחון אותה בצורה ביקורתית ולבדוק אם היא מלכתחילה מתחילה את ההרגשה שלך שהופכת אותה לכלכך מיוחדת בעיניך. בהתאהבות תמיד יש יסוד מסויים של אשליה ואם ערים להשפעות ההפכפכות שלה, אפשר לפעמים לזרז את הדעיכה הטבעית שלה, ואולי להבין שהמקור של המשיכה מטעה אותך ולא מצדיק את החולשה הזאת... תוכל לחשוב עד כמה אתה באמת מכיר אותה וכמה היא מתאימה, ובכלל מה הצלחת ללמוד עליה מאז שראית אותה ממבט ראשון... לדעתי במה שקשור לאהבה צריכים להיות אפילו יותר תובעניים וביקורתיים מבקשרים חברתיים אחרים... אבל אם אתה חושב שהיא באמת מתאימה לך יותר מכל מי שפגשת, כדאי לפחות לשמור איתה על קשר רצוף. בייחוד עם הקשר שלה עם האדם השלישי לא נראה מושלם. יש עוד הרבה דברים שיכולתי לכלול מתחת לכותרת הזאת, אבל אני מקווה שמה שכתבתי יעודד אותך ובעיקר יעזור לך.

 

[אדם 08]

קודם כל תודה

על התשובה היפה. "זקוק לאותה צורה של קשרים אנושיים, אבל עם תוכן יותר עמוק ומשמעותי ממה שהרוב רוצים או מסוגלים..." זה בדיוק מה שאני מחפש. השאלה היא - אולי החיפוש שלי מטבעו לא נכון. יצא לי לחשוב כמה פעמים - אולי כדאי לי להגדיל את הכמות אבל להוריד את טיב הקשרים. מצד אחד אולי האשליה הזו שיש מסביבך אנשים - היא גורם מחזק. "הסיבה לכך היא שברגע שנמצא אדם טוב שאיננו כפוי טובה, הוא יפצה אותנו על כל האנשים האחרים שפגשנו בדרך אליו" אהבתי מאוד. נתן לי לחשוב על זה. לגביי הבחורה, אני מאמין שחלק גדול מהעניין זה קנאה שלי. נמשכתי אליה בהתחלה. אבל הרגשתיש בגלל הלימודים אני לא אהיה מסוגל להשקיע בה. החבר הזה עושה את השילוב בצורה כ"כ יפה בין לימודים לבחורה הזו, שזה קצת כואב. איך הוא מצליח ואני לא.... בכל מקרה, אשמח לשמוע טיפים איך להיות יותר חברותי. איך למצוא את החבר אמת הזה שאריסטו כתב עליו...

 

[soulipcist]

זה הייתי אני גם בתגובה הראשונה...

לא הייתי רוצה להסתבך כאן בבעיות פילוסופיות שקשורות לזהות... אבל אתמול השתמשתי בטעות בשם של משתמש אחר שהשתמש במחשב הזה. ולגבי ההמשך של הנושא המרכזי מאתמול: קודם כל, מבחינה של נאמנות למקורות, אני מוכרח לציין שוב שאת הקטע על כפיות הטובה לא לקחתי מאריסטו, אלא מדיפלומט איטלקי מפירנצה של המאה ה-15. קוראים לו פרנצ'סקו גוויצ'רדיני והוא היה מכר של מקיאבלי. הספר שהשתמשתי בו נקרא "אמרות ומחשבות של מדינאי רנסנסי" (תורגם רק לאנגלית ונמצא בארץ רק באוניברסיטאות). זה ספר שבו אותו פוליטיקאי מנוסה קיבץ אוסף גדול של עצות ואמרות מעשיות ופילוסופיות. הוא כתב אותו במשך יותר מעשר שנים, תוך כדי עבודה שלו בחצרות של שליטים שונים בדרום אירופה (ספרד, מדינת האפיפיור, פירנצה ועוד). את אריסטו (או את חיבורו העבה "פוליטיקה") הכנסתי לביבליורפיה שלנו רק בהקשר הקלוש של "האדם כיצור חברתי" אבל במחשבה שניה, אריסטו הקדיש גם חלק גדול מכתבי האתיקה שלו לרעיון של הידידות הטובה.. כך שהוא קשור לדיון הזה. ועכשיו להמשך הדיאלוג שלנו: לגבי ה"תיקון" שהצעת לערוך ב"ציד" של החברים: לצמצם את הציפיות ולהיערך לכמויות גדולות במקום ליחידים, לדעתי האישית, זה לא ישפר את ההרגשה שלך גם אם תצליח לשחק בצורה כזאת. אם כבר נגענו באריסטו, אני זוכר שבאתיקה (הניקומכית) שלו הוא מאוד מגביל את מספר החברים הקרובים שאפשרי לאדם (אני לא זוכר בדיוק, אבל אולי רק כמה בודדים, שיכולים לדבר או לבלות ביחד בבת אחת... אם אני לא טועה). ממה שלמדתי על עצמי וגם מקבוצה גדולה ומגוונת של פילוסופים ודמויות מופת שיש להם אופי כזה, אפשר לומר שמדובר בנטיה חברתית עמוקה וחשוכת מרפא שאי אפשר לשנות אותה בעזרת הרגלים או חיקוי. יש הרבה זרמים מאוחרים בפילוסופיה שחדרו למחשבה היומיומית של התקופה שלנו, שמנסים לגרום לנו לחשוב שבכל מקום אנחנו נמצאים במשחק ושאנחנו רק צריכים ללמוד איך לשחק יותר טוב מאחרים ושאין שום דבר אמיתי חוץ מלשחק ולנצח בהתאם לחוקים השרירותיים... אבל בפועל, כמו שכבר ידעו הרבה חכמים מיוון העתיקה ועד המאה הקודמת, אנשים במובן העמוק לא יכולים פשוט להשתנות רק כדי לקבל יתרון חברתי או תמורה אחרת... וזה נכון בעיקר לגבי הדברים שהם אנושיים באמת, אלה שקשורים למוסר ולטעם אישי בדברים מורכבים, ובעיקר בנושאים פילוסופיים (מעניין להוסיף שגם התפיסה של החיים כמין משחק שרירותי הומצאה בהתחלה ביוון על ידי הסופיסטים). לדעתי אפשר לחלק התוצאה שהיא ההרגשה שלך, לכמה חלקים: בחלק אחד מדובר בקשרים חברתיים וביישום של ההשקפה שלך על החלק הזה. בחלק השני מדובר על היחסים שלך עם עצמך והדרך שבה אתה מתמודד לבד עם המצב החברתי, עם הלימודים ובכלל עם הזמן שלך ועם מה שנשאר לך ממנו בחצי הכוס הריקה... לגבי הפעילות החברתית, לא הייתי מציע לך להפעיל אותה רק כדי להיות מוקף מתוך הרגל באנשים לא משמעותיים. זה אולי יכול להיות נוח עם הרבה מכרים שממילא מתחלפים בתדירות גבוהה ולא דורשים שום טיפוח מלאכותי (נדמה לי שרוב ה"קשרים" שלי היום הם כאלה: תלויי סביבה ומקריים וזה דווקא מאוד נעים ולא כולל את החסרונות של חברויות כפויות טובה). באינטראקציות חברתיות, חשוב לדעתי לשים לב שבשלבים הראשונים של ההכרות כמעט כל המפגשים הם נעימים (אולי חוץ מבחורות מהאינטרנט). התגובה הראשונית הזאת עלולה להטעות אותנו, כי יצירה של מערכת יחסים קבועה תגרום כמעט תמיד לשחיקה ולמעשה לרגשות שליליים, להוציא מקרים יוצאי דופן של התאמה לטווח ארוך... מכאן נובע שהטווח הארוך, או אפילו הבינוני מתאים רק למקרים שעומדים בדרישות שמתאימות לסוג הקשר (או לחוסר הקשר המסודר). עוד קצת על הבחורה: לדעתי הפקטור של יכולת השקעת הזמן או התמרון בין שעות הפנאי ללימודים הוא מרכיב שטחי שקשור למערכת יחסים רק באופן פיזי. התאמה אמיתית, ובעיקר באהבה צריך לחפש בדברים שונים לחלוטין, שאגב הרבה אנשים בגילנו לא מודעים אליהם. זמן פנוי זה אולי הדבר הכי פחות אישי שכלול ביחסים חברתיים... לצורך השוואה, זה יותר דומה לכסף או למרחק מאשר לדברים שקשורים לאדם מסויים. לסיכום, אני מציע לך בחום לשמור מקום פנוי בשביל קשרים קרובים משמעותיים, אם כרגע אין לך בני אדם שמתאימים לתפקיד הזה כמו שאתה מבין אותו. זה נכון באותה מידה לגבי אהבה, שבעיני צריכה לעמוד, לפחות מבחינה חברתית, בשלב הגבוה ביותר בסולם הזה. כתבתי כבר יותר מדי, אבל מכיוון שזה פורום שעוסק בפילוסופיה, אולי כדאי שאני אשאיר שמות של יצירות שקשורות ונותנות השראה לרעיונות האלה (כולן תורגמו לעברית): המסות של מישל דה לה מונטיין (ראה למשל בפרק שעוסק בידידות. הוא כתב ש"אהבה לא טובה יותר מידידות, רק יותר צורבת...") האמרות של לרושפוקו (הרבה אפוריזמים מבריקים ואפלים על אהבה, ידידות, בגידה, ויצרים חברתיים). כה אמר זרטוסתרא מאת ניטשה (זה ספר שבגלל הסגנון המומשל שלו מחדד דקויות קונקרטיות שקשורות להתנהגות) אתיקה ניקומכית לאריסטו (מחברת סיכומי הרצאות שנקראת על שם בנו שכתב אותה. לא ממש נכתב כספר, אבל מכיל פרקים רלבנטים).

 

[ישראל שורק]

בנוגע לידידות

"מה שאני מוכן לתת לאויביי אין אתם מוכנים לתת לידידיכם. ואין אני עני יותר בשל כך" (ניטשה) שני טקסטים משמעותיים נוספים בעניין זה הם: אמנות האהבה של אריך פרום, המעלה על נס דווקא את אהבת הרֵע וכן המשל אודות הידידות בין הנסיך הקטן לשועל. בהקשר האחרון עולה בדעתי המחשבה הבאה: ייתכן שכל סיפורי הידידות והאהבה אינם אלא סיפורי מקרה -תרתי משמע. כל סיפור של חברות או סיפור של אהבה יש בו רכיב קונטינגנטי (מקרי, שרירותי, כזה שמבחינה "לוגית" יכול היה שלא להתקיים). ואולם, משעה שהוא כבר מתקיים אנחנו נוטים לתפוס אותו כהכרחי, דבר מה שחיינו לא יצויירו בלעדיו. ועוד מחשבה בנוגע לעומק: קיימת נטיה אנושית לייחס עומק ותהליכיות (ואכן עומק ו"תהליך" הם מילים קדושות בתוככי הלך רוח מסויים) לסיפורי חברות ואהבה. ואולם, מה דעתכם שדוסטוייבסקי (למשל) צייר מצבים אנושיים אמיתיים באותה ידידות-אינסטנט שנוצרת לעיתים בין גיבוריו? כלומר, ידידות ואהבה יש בהם מרכיב קיטשי מובהק באשר הן יכולות להיווצר באחת ולהיות עזות וטוטליות לא פחות מידידות ואהבה שנוצרו בתהליך ארוך ומתמיד. אם זה נכון, ותקופה שלמה יצרה רומנטיזציה של אהבה וידידות שהתפתחו באחת, אזי מה רבים הם המיתוסים בנוגע לידידות שעלינו להשיל מעלינו!

 

[soulipcist]

קריאה לאחור של ניטשה ועל המסגרת של המקריות

בלי קשר לידידויות או לאהבות הנושא הזה נעשה מעניין... לגבי הציטוט מניטשה (די ברור שזה מתוך "כה אמר זרתוסטרא"), הייתי רק רוצה לעמוד על כך (לטובת ציבור המבקרים בפורום הזה) שבאופן כללי ניטשה גיבש בכל הכתבים שלו תפיסה אנטי חברתית בעליל (או שלפחות כך היא נתפסת בלי שמצדיקים אותה...). הוא מדמה את ההמונים לפסולת ולבהמות וגם מכנה אותם "המרובים מדי" (דבר שאנו חדש וקיים גם אצל פילוסופים שונים לחלוטין ממנו כמו שיפינוזה ואריסטו.). אם ניטשה טוען שהוא מתייחס לאוייביו יפה יותר משאחרים מתייחסים לידידים, זה לא מפני שהוא יותר מעים או חברותי, אלא פשוט מכיוון שההתייחסות שלו לכל בני האדם היא אותנטית והוגנת יותר בהשוואה לכל מערכות היחסים המקובלות... וכמו כן, אפשר להוסיף שלפי ניטשה חייבים להתייחס לאוייב בכבוד רב, ואם לא, אותו אדם אינו ראוי להיות אוייב וצריך להתייחס אליו כמו אל סתם חיה רעה שלא חשים כלפיה רגשות עמוקים. הציטוט לכשעצמו מאוד מוסיף טעם לדיון, אבל בהקשר שלנו הוא עלול להטעות ולהתרחק יותר מדי מהמקור האמיתי שלו... ולגבי שורשי המקריות הפילוסופית: ידוע שכבר בדמדומי התקופה ההלניסטית אפיקורוס בנה תפיסת עולם מורכבת שבה הוא תיאר בספריו הגדושים (ששרדו רק בעקיפין) כיצד העולם נוצר במקרה ושמאז כמעט כל התהליכים ביקום מתפתחים באורח מקרי (להוציא מקרים מסויימים שבו מתאפשרת מעין "סטייה" מהמקריות כדי ליצור מעט סדר קבוע וחוקיות...). כמו כן, היו הספקנים הקיצוניים, ממשיכי דרכו של פירון שקבעו שכל פעולה אפשרית היא תוצאה של מקריות ועל כן, רק היא מהווה את חוק הטבע כולו. שיטתו של אפיקורוס וכמו כן של האטומיסטים שקדמו לו הורישה את הרכיב הזה של המקריות לגישות פילוסופיות מתקדמות וגם להשקפה המדעית המודרנית. מה שרציתי להראות כאן זה שהגורם של המקריות מהווה בכל מקרה חלק בלתי נפרד בשיטות הפילוסופיות, ללא קשר למינון או למשקל שניתן לו יחסית להיפוך שלו (דטרמיניזם). בין אם מדובר באהבה וידידות ובין אם מדובר בארועים ונסיבות שונים לחלוטין, בכל מקרה יהיה מקום, מבחינב מטפיזית להעריך מה מידת המקריות שמעורבת בתופעות האנושיות הללו, לעומת המידה ההפוכה של הציות לחוקים מוחלטים. נדמה לי אישית שבאהבה ובידידות, כמו ברוב הסוגיות החברתיות שתלויות בנסיבות ובאחרים ובחוסר ידיעה, קיימת תערובת של ודאות ומקריות, אם כי יחסית קל להפריד בין המרכיבים הקונקרטיים של כל שני הסוגים, למרות שהם מעורבבים זה בזה... כמו שאמרו כמה אנשי שם מאזרחי פירנצה של הרנסנס, יש חשיבות גדולה למזל, אבל דווקא בשל כך, חשוב לנו לברר ולהכיר את הדברים שתלויים בנו כדי שהמזלך יהיה לטובנו כשנזדקק לו (מוטיב זה חוזר אצל מקיאבלי, גוויצ'ארדיני, ובני ארצם ותקופתם). בסופו של דבר, אדם יכול ללמוד חוקים או כללים מההשכלה ומהניסיון האישי ולשפוט דברים מראש במידה מסווימת לפני שהם מתרחשים, כך שיהיה לו סיכוי לצייר חלק מהעתיד שהוא שולט בו ובסוף להניח למקריות להשלים בשבילו את כל מה שהוא לא יכול או לא יודע בתוך אותה תמונת דיוקן מושלמת למחצה.

 

[hineta]

היי

אולי זה הזמן לתעדף, גם בין לימודים ובין חברים, גם בין הלימודים לבין עצמם, גם בין חברים לבין עצמם, ולבחור מי ה-20% מתוך ה-800 הכי חשובים לך ויש להם את הפוטנציאל הכי גבוה להיות חברים קרובים, ולהתמקד בהם. גם בלימודים אולי כדאי לבדוק במה אתה יכול לחפף, להשקיע פחות ועדיין לקבל ציונים גבוהים ובמה לא. חוץ מזה אני מניחה שאפשר לשלב בין לימודים לחברים אם לומדים ביחד. תמיד תוכל למצוא זמן אם מתעדפים בצורה שתהיה נכונה לך. כאן יש קישור למאמר עם משל יפה בעניין הזה. בכלל נראה לי שישתלם לך לקרוא על ניהול זמן ועל אימון אישי, הזמן ש"תרוויח" מזה שווה את זמן הקריאה..

 

[ישראל שורק]

היי נטע

בהנחה שכל הנתונים לפנינו ובעייתו היחידה של הבודד היא ניהול זמן- כי אז רצוי להיוועץ במומחים לניהול זמן. ואולם, במקרה שלנו אני לגמרי לא בטוח שהבעיה היא זמן. להפך: אני כמעט בטוח שהבעיה נמצאת בכל מקום חוץ מזה. המפלט אל הפרפקציוניזם ואל היעדר הזמן מסתיר לפעמים פחד להימנע מלהישיר מבט אל פחדינו. הפחד להיתקל בסירוב, למשל, או בדחיה. ואפילו היתה בעיית זמן, שכאמור נראית לי נדירה יותר ממה שחושבים, גם אז אפשר היה לייצר זמן (תהליך שאני וחבריי ב- "במחשבה תחילה" אוהבים לעשות). כלומר לצאת מנקודת הנחה שהבעיה שלנו היא במומנט הפסיכולוגי של הזמן ולא במומנט הפיזיקלי שלו!

 

[אדם 08]

איבדתי אמון

רע לי להגיד את זה... אבל פתחתי שינאה למי שחשבתי שהיו חבירם שלי לא יכול להסתכל להם בפרצוף- בלי לחשוב איזה תחמנים הם. שואבים ממך כמה שאפשר ונותנים כמה שפחות. לא יודע איך להתגבר על החשיבה הזו אני פשוט רואה את זה קורה שוב ושוב. גם היום לדוגמא זה קרה.

 

[גאוי 7]

אני מוצאת ערך חיובי בחיבורך בעצם המודעות

והרי אומרים שמודעות מהווה 90% מהפיתרון, ואין פתרון בלתו . אם זה יעודד אותך - סיפור : הייתי במערכת שבה הייתי מוקפת במספר רב של עמיתים ורעים ( דרגה פחותה מחברים אם כי יש בה מימד כזה ) כל יום ולא חשתי צורך נוסף . אך כשפרשתי נוצר חלל למלא , זו משימה שאני עוסקת בה ממש עכשיו , ואין לה תפריט קבוע, אצלי זה בא בשלבים ותוך הבשלה לתובנות חדשות שדרשה ארגון מחדש לכל חיי . ממש כך. פרשתי מהצבא עם פנסיה בסיסית מאד בלשון המעטה, אך עדיין אני עוסקת בשלב זה בבניית חברה לפני שאלך שוב לעבוד. והדבר הזה ממלא אותי ומשמח אותי יותר מהכנסה נוספת ורמת חיים טובה יותר. כלקח מסיפורי - אין מנוס ממש אין מנוס מניהול זמן שונה והקצאת זמן איכות לחברים . כל דבר אחר יביא אותך לחבר אחר הוא הוא הפסיכולוג. גם אם לימודיך יארכו יותר עדיין - לבנות חברה זה הכרחי . גם אם מיצית חברים קודמים ( בהחלט קורה ) - תזרום , תמציא חדשים ששהולמים את אורח חייך הנוכחי כך יהיה לכם במה לדון בשיתוף. אני הלכתי עתה והתנדבתי למפלגה שאני מאמינה בה ללא תמורה . למרות שידעתי ישכלתי בערוץ אחרמ לקבל תגמול יפה על עבודתי . כך 'קונים' חברים ( דבר זה מוזכר במקור המקורי ביותר הוא התורה - 'קנה לך חבר ' כך נאמר שם ) , כשנותנים ולא חשוב איפה - תמיד מקבלים חזרה , זהו חוק קוסמי . אם כי לא נותנים כדי לקבל , אלא כדי לחוות נתינה.