לימודים לעומת פרקטיקה

[RanLoel]

לימודים לעומת פרקטיקה

שלום לכולם, השבוע יצא לי לחשוב הרבה על ההבדלים שבין חיי הסטודנט לבין החיים האמיתיים בקליניקה. בתור מטפל שלמד בעבר מקצוע שונה ושאצלו הרפואה הסינית היא פרק ב' בקריירה, אני מכיר את זה טוב. מסלול הלימודים, ובאמת לא חשוב באיזה מקצוע מדובר, שונה בתכלית השינוי מהחיים שם בחוץ. התיאוריה והבסיס הם משהו אחד והעבודה עצמה בשטח היא משהו אחר המזמן אתגרים שונים לחלוטין. אז הנה רעיון לדיון לסוף השבוע - אם הייתם אתם בונים את תכנית הלימודים ברפואה סינית עם הנסיון הטיפולי שלכם היום, מה הנקודות שהייתם מחזקים? על מה הייתם שמים את הדגש במהלך 4 שנות הלימוד? מה הייתם מוסיפים? מה הייתם גורעים? הנה רעיון משלי כדי להניע את דיון. אני הייתי מוסיף שעות של הסתכלות. בלי לנתח. בלי לתרגם למונחים סינים. פשוט להסתכל. בכל שבוע, על כל סטודנט יהיה לבחור את אחד המטופלים שלו ולהגיש רשימה של 20 דברים שהוא ראה. אני חושב שבתור סטודנטים אנחנו כל כך עסוקים באבחנות הסיניות שאנחנו פשוט שוכחים להסתכל ושוכחים שההסתכלות שלנו שקולה לכל תוצאות הבדיקות המערביות, לכל הצילומים ולכל ההדמיות. אשמח לשמוע עוד רעיונות. סוף שבוע מעולה, רן

 

[ינוקא1]

אחלא רעיון.

אני הייתי קצת מרחיב אותו - הייתי עושה שיעורים שלמים של לחיצה על נקודות מתוך מודעות מליאה כדי ללמוד להרגיש אותן. כנ"ל לגבי בדיקות דופק. בלי לדעת שום תיאוריה ושום סינדרום. כנ"ל שיעורים עם תבלינים - לקחת תבלינים מכל חנות - ומתוך מודעות מליאה ללמוד להרגיש אותם בשיטות שונות. כנ"ל עם עצים. תנועה - ביצוע של תנועות פשוטות ועמידות מספר רב של פעמים , כמו שנעשה בצ'י גונג. הייתי הופך את הצ'י גונג (או תרגול דומה) לחלק הכי מרכזי בלימודי הרפואה הסינית. והייתי גם מלמד הילינג. המגמה המרכזית במסלול כזה הינה פיתוח היכולת להרגיש ולחוש צ'י מסוגים שונים . לימוד הרבה יותר חוויתי מאשר תיאורטי. מבחינת תיאוריה : הייתי מלמד צמחים +סינדרומים+ פורמולות. למרות שהמגמה שלי היא ללמוד להרגיש את הצמחים שיש לנו כאן בארץ ולטפל בעזרתם. המסגרת ושיטת הטיפול של תורת הצמחים הסינית היא מובנית וטובה בצורה מדהימה. האפיון של צמחים לקטגוריות , אנרגטיקה , מרידיאנים שהם נכנסים אליהם וכו'. ניתן לקחת את המסגרת הזאת ולהתאים אותה לצמחים בארץ. הייתי מלמד איתורי נקודות לפי המפות - רק בשביל שתהיה יכולת לתקשר בין מטפלים. תפקודי נקודות הייתי נמנע מללמד - מי שמרגיש צ'י בצורה טובה כבר לא צריך את זה. הייתי משאיר לימודי שיטות מגע שונות ומגוונות, בדיוק כפי שהיה במכללה בה למדתי (מזרח מערב) ואלי אפילו הייתי מוסיף על זה. אני חושב שזה כלי נהדר וחשוב. מטפלים שיוצאים ממסלול כזה לא עובדים דרך האינטלקט אלא יותר דרך חוש. זה מה שאני מאמין בו היום. 4 שנים הם זמן מספיק כדי ליצור את זה.

 

[RanLoel]

מעניין

עם חלק מהדברים אני מסכים. הלימוד החוויתי הוא רעיון מצויין. גם בעיני המגע הוא חשוב וכדאי וצריך לתת עליו יותר דגש. אבל מה עם התיאוריה והידע? אני מכיר את שיטת הטיפול שלך מתשובותיך בפורום ואני מוצא אותה בעייתית. רן

 

[ינוקא1]

אתה ממש לא מכיר את שיטת הטיפול שלי

כי ממש אי אפשר להכיר אותה מתשובות בפורום. אפשר להסביר לעיוור מהו צבע ? אפשר ללמוד שחיה בהתכתבות ?

 

[RanLoel]

אתה צודק. אני באמת לא מכיר.

 

[ינוקא1]

ולעומת זאת אני כן מכיר את השיטה שלמדת.

זה גם מה שאני למדתי.

 

[eyalshpringer]

רעיון לסגנון לימוד חדש

מעניין שהעלית את הנושא הזה. כבר חשבתי בעבר על נושא זה: מדוע צריך להגיע כל יום למכללה כדי ללמוד פרונטלית רפואה סינית? מדוע סיגנון החניכה האישית גווע ואיננו קיים כמעט לחלוטין? החלום שלי: ליצור שני מסלולים אפשריים ללימוד רפואה סינית: 1.המסלול הרגיל- מה שכולנו רגילים-להגיע למכללה כל יום במשך 4 שנים. 2. מסלול חניכה האישית: א. הלימודים הפרונטליים במכללה מצטמצמים למה שהכרחי-לימודי רפואה מערבית ומבחנים. ב. שאר הלימודים נילמדים בדרך של חניכה אישית. ג. מגדירים קבוצה של מטפלים ותיקים, מיומנים בהוראה, פעילים ובעלי ניסיון- מגדירים להם קריקטריונים והם מוסמכים כמורים חונכים. ד. כל מורה מלמד בין תלמיד אחד ל3. ה. חלק מרכזי משכר הלימוד עובר לידיו של המורה, השאר הולך למכללה עימה הוא עובד האחראית כאמור להוראת הרפואה המערבית, למבחנים,לאדמיניסטרציה ולמתן תעודת גמר. ו. במסגרת הלימודים החניך/תלמיד מלווה את המורה בעבודה הקלינית. המורה אחראי להביא את התלמיד לרמת ידע נידרשת בסיום כל תקופת זמן. כמובן שהידע לגבי נקודות דיקור, צמחים, טיפולי מגע, ופילוסופיה נירכש ברובו דרך הדינמיקה בקליניקה, שיחה עם המורה ועיון בספריו בספריתו הביתית. ז. עם התקדמות הלימודים התלמיד משתלב יותר ויותר בשגרת הטיפולים בקליניקת המורה-הכנת פורמולות, טיפולי מגע, תשאול מטופלים ראשוני, מעקב אחרי יישום הנחיות תזונה וכו'. ח. ניתן להחליט על מסלול בו התלמיד מחליף מורה כל שנה כדי לקבל ידע והשפעה מ4 חונכים שונים. היתרונות: לימוד מעמיק ואישי יותר, שילוב התלמיד כבר בלימודיו בפרקטיקה הטיפולית הכוללת טיפול, תקשורת עם מטופלים ושיווק, הכרות עם מודלים שונים לעבודה, חיסכון בעלויות תקורה וכוח אדם עבור המכללות. שבת שלום, אייל שפרינגר Dip.Ac.CH מורה ומטפל.

 

[RanLoel]

רעיון מעולה

צפייה קלינית אצל מטפל מנוסה בהחלט מלמדת יותר מכל שיעור. פה אתה בעצם מחדד את בעיית הבעיות - ברב המכללות המורים צעירים וחסרי נסיון טיפולי. אני באופן אישי הייתי משלב לימודים פרונטליים וצפייה קליניית מסודרת. 50% ו-50%. יומיים בשבוע לימודי תיאוריה סינית ויומיים בשבוע חניכה אישית בקליניקה.

 

[יעל ארנסט]

דגשים שלדעתי צריך להכניס

אחלה אחלה רעיון. אני חושבת על שני דברים: 1. לימוד הצד העסקי- כן, אני יודעת שיש כאלו שחושבים שאני תקליט שבור, אבל אני חייבת להגיד את זה שוב ושוב- אנשים יוצאים אחרי 4 שנים ללא ידע עסקי שיווקי שהוא חשוב ומהותי. לאחרונה קיבלתי מייל ממישהו שמאוד רוצה לבנות קליניקה כבר שנה וחצי אבל מתנגד לשווק את עצמו כי זה לא נראה לו מתאים. וזו מחשבה כל כך שגויה! במכללה שאני למדתי, הייתה גישה כזו בדיוק "לא לשווק" כי שיווק זו מילה גסה- וזה ממש לא נכון. ההבנה של החיוניות בשיווק צריכה להגיע מההבנה שאנחנו בונים עסק עצמאי. המגזר הפרטי כל כך עמוס בתחרות- ואנחנו מבינים את זה, גם לא כולנו, רק אחרי שיוצאים לעולם ומתחילים לבנות את הקליניקה. אני חושבת שמכללות *חייבות* להקצות לפחות סמסטר, שהוא חובה, ולהביא אנשי מקצוע שמלמדים איך לבנות עסק עצמאי, מה צריך לעשות, למה ביטוח מקצועי, למה תיק במע"מ, למה כרטיסי ביקור, למה אתר אינטרנט, איך לשווק, איך להיבנות נכון על מנת לא להתמוטט. אנשים צריכים להבין שלבנות עסק זו עבודה, וצריך להשקיע בזה זמן, מחשבה, גם כסף לפעמים, וזו עבודה לאורך שנים, זה לא משהו שנבנה בין לילה ולא צריך להשקיע בו יותר. 2. אני הייתי מורידה את המבחן בעל פה שמעביר אנשים על דעתם בין השנים ג' ו-ד'. אני חושבת שהוא מיותר ולא בודק דבר מעבר ליכולת של סטודנטים לעמוד במבחנים בעל פה. הוא מכניס אלמנט לחץ גדול מאוד, במחזור שלי אנשים הגיעו למבחן על וואליום, אנשים בכו ימים כלילות, ואני זוכרת את עצמי שמשהו בי התערער- ומשום דבר, ממישהי שבאה והלחיצה אותי סתם. אם רוצים לבחון בעל פה בכל זאת, אז צריכים לעשות את זה מהשנה הראשונה, ולא לתת משקל כל כך גדול למבחן שכל כך שונה באופיו מהמבחנים הרגילים שיש במכללות (מבחנים אמריקאים). בעיניי מבחן מיותר ולא יעיל בכלל. 3. כן, אני יודעת שאמרתי שניים- אבל עלה בי עוד רעיון: אני חסידה של כתיבת עבודות. אני חושבת שבכתיבת עבודה נעשה תהליך של הטמעת חומר בצורה הרבה יותר טובה ויעילה מאשר לימוד בעל פה למבחנים, שהכל נשכח כדקה מתום המבחן. בתהליך כתיבת עבודה, נעשה תהליך של איסוף חומרים, מה שגורם לאנשים לפתוח יותר מספר אחד בשנה, מה שגורם לאנשים לחשוב על תהליכים משנות לימוד שונות, מה שגורם לאנשים ליצור קשר עם קולגות ולבקש עזרה במידע- דרך אתרים, דרך מיילים, דרך טלפונים.... זה תהליך מלמד שיכול להיות גם מאוד יעיל במהלך הקליניקה, בה נתקלים במחלות חדשות, מצבים חדשים שלא למדנו עליהם, ואז צריך לערוך מחקר משלנו, וככל שעשינו את זה במהלך 4 שנים יהיה לנו יותר קל לעשות את זה בעבודה הקלינית שלנו. זהו.

 

[RanLoel]

מסכים עם הרוב

הנושא העיסקי-שיווקי חייב לקבל קורס משלו. יותר מידי מטפלים מוצלחים נופלים אך ורק בגללו. ולמה לא ליישם בעצם? לא מדובר פה על מהפיכה או השקעה בלתי הגיונית. לדעתי זה משהו שאפשר ליישם יחסית בקלות. מקווה שהמכללות ישכילו להרים את הכפפה הזאת ששוכבת על הרצפה ומתייבשת כבר שנים.... המבחן של השנה השלישית הוא בעייתי. גם אצלנו הייתה היסטריה. אבל מצד שני הוא מיישר את הקו. אנשים שלא למדו לאורך כל השנים, המבחן הזה הכריח אותם להתיישב. אני לא רואה אלטרנטיבה אחרת. יישור קו לפני הכניסה לקליניקה הוא הכרחי בעיני. אם יש לך רעיון אחר אני אשמח לשמוע. עבודות כתובות? כמה שיותר! גם אני מעבודת סוף השנה הרביעית שלי למדתי המון ואפילו נהנתי. זה מעולה לשרירי הסקרנות. זה מכריח את הסטודנט להתעניין ולהעמיק ולא לשבת ולחכות שהחומר הלימודי יוגש לו לעוס. בחיים האמיתיים אף אחד לא ילעס בשבילך.

 

[דיוויד בומזון]

חשיבה עסקית וכליניקות בשנה 4 ללימוד

לדעתי אנו מקבלים בסיס מצויין בכל מכללה וזה בסיס לילמוד לבד דברים חדשים ולקרוא. בשנה הרביעית היתי שם הרבה דגש על קליניקות וחשיבה עסקית בראש סדר העדיפיות. אחד הדברים החשובים לדעתי אפילו יותר מאיזה נקודה לידקור ואיזה סינדרום יש למטופל, הוא להבין שאנו עצמאים ואנו חייבים ללימוד לנהל עסק לכתוב תוכנית עסקית, לנהל אותו פיננסית וגם שיווקית, אנו תמיד בתאוריה של פה לאוזן אך ככל שהתחרות עולה השיטה עובדת לעט ובסופו של דבר מגיעים למקום שנחנו צריכים להתפרנס ונושרים לעבוד בדברים שמביאים כסף הביתה וטיפול הופך למשהו צדדי. לכן חשוב ללמוד לנהל עסק ולא לפחד לקחת כסף על העבוד שאנו עושים. המכללות הרבות לא מלמדות לזה, לא מלמדות אותנו מה זאת אומרת להיות עצמאי או בעל עסק. לי לקח כמעט 5 שנים לילמוד את זה לבד ועשיתי הרבה טעיות אך עם זה למדתי הרבה. לכן לדעתי חשוב ללמוד את הדברים האלו ע"י בעלי מקצוע במכללות ולא ע"י מטפלים.

 

[RanLoel]

הבסיס באמת מצויין

גם במכללה בה אני למדתי ואני מאמין שגם במכללות האחרות. החומר התיאורתי מועבר בצורה מצויינת. אין ויכוח לגבי הידע המקצועי. מה שחסר, כמו שכבר כתבתי, הוא החוויה. החיים בקליניקה. השלב של עיבוד כל החומר והתאמתו למטופל הספציפי. בסוף היום זהו מקצוע של אחד על אחד. הדברים הקטנים שאנו רואים או לא רואים בקליניקה עושים את כל ההבדל.

 

[רואי17]

לטפל מהשנה הראשונה

אני הייתי קודם כל מלמד את התלמידים בשנה א' להכיר ולדקור כמה נקודות בסיסיות, ולתרגל אותם על מטופלים אמיתיים בהשגחת מנחה. ככה הם יפתחו כלים כמו אינטראקציה עם מטופלים וביטחון בטיפול, ולא יגיעו לשנה ד' בסוג של היסטריה (כמו שאני זוכר מעצמי...) ויתאמצו להשלים בקושי 40 טיפולים כל השנה. הייתי שם את ההתנסות הקלינית ואת יחסי מטפל מטופל בראש סדר העדיפויות, ואת התיאוריה במקום השני. הייתי מצמצם את לימודי הרפואה המערבית, היחס בין מה שלמדנו למה שאנחנו משתמשים בפועל הוא שערורייתי. מי שזה מאד מעניין אותו יכול ללמוד ולהרחיב לבד, גם ככה הספרים שלמדנו מהם לא היו ברמה מי יודע מה גבוהה. כן הייתי נותן דגש (שלא ניתן מספיק כשאני למדתי) לזהירות במצבים שדורשים טיפול מערבי, לחדד את היכולות בתחום הספיציפי הזה.

 

[RanLoel]

טיפול מהשנה הראשונה

טיפול מהשנה הראשונה הוא רעיון קיצוני בעיני. אני הייתי מתחיל מצפייה קלינית קודם כל (כמו שאייל כתב). הפעם הראשונה שאני דרכתי בקליניקה הייתה רק בשנה השלישית בקליניקה הכיתתית. לפני הקורס הזה פשוט לא היה לי מושג איך מתנהל טיפול. לתת לסטודנטים משנה א' לדקור נראה לי מאוד בעייתי. אני לא מדבר על חוסר הביטחון או הגישה, אלא על הידע וההבנה הבסיסיים של "מה אני עושה" שפשוט לא קיים בשלבים האלה של הלימודים. מבחינת הרפואה המערבית אני גם לא מסכים. זה נכון שבפועל אנו לא משתמשים ברוב המוחלט של הידע שרכשנו אבל לדעתי להבנה של פתולוגיות מערביות יש חלק חשוב בבניית הביטחון בטיפול. גם הביטחון שלנו כמטפלים וגם הביטחון של המטופלים שבוחנים אותנו בכל טיפול מחדש.

 

[רואי17]

חלוקים

כנראה שנשאר חלוקים בעניין זה. הבנה של פתולוגיות מערביות היא חשובה, ולכן לא אמרתי לבטל כליל את לימודי הרפואה המערבית אלא לצמצם אותם, בלי שזה יפגע בהבנה של פתולוגיות. (אני בטוח שמי שמאד רוצה לצמצם יראה שזה אפשרי ועוד איך, זה פשוט נוגד את האינטרסים של המכללות לבדוק את העניין הזה). לגבי דיקור בשנה א' - אפשר גם לתת להם לדקור את חמשת נקודות ה - NADA, שטובות בין היתר גם לסטרס, זה לא משנה. מה שחשוב זה ללמוד כבר מההתחלה אינטראקציה עם מטופל שזה הכי חשוב לדעתי. בשנה ג' אתה לא בעל ביטחון גבוה יותר משנה א' בעניין הזה, אז למה לבזבז שנתיים? או למה לא ללמוד את 10 הנקודות של מרים לי ולהתחיל לתרגל אותם אחד על השני, לדמות קליניקה אמיתית כמו בשנה ג'?

 

[mic26]

כי זה לא טיפול אמיתי

וזה גורם לזילות של המקצוע, שאחר כך משפיעה לאורך כל הדרך. כשהייתי תלמידה במדיסין, הפעם הראשונה שנגעתי במחט היתה בשנה ג'. הידיים רעדו לי. זה קיצוני, ולכן אני מסכימה שכדאי לשלב אותנו כאסיסטנטים בקליניקות ולתת לנו לפחות להוציא מחטים... כשהייתי אסיסטנטית, שנים לאחר מכן, נחרדתי מכך שתלמידים בשנה שלישית תקעו אחד לשני מחטים בהפסקות והאמינו שהם "מטפלים" אחד בשני, כשלי לפחות היה ברור שהם גורמים לנזקים. התחלחלתי מהביטחון העצמי שלהם, הם התחילו לטפל גם בבתים שלהם בזרים בדיקור, כשעדיין לא היתה להם תעודה. אז כנראה שיש איזושהי דרך אמצע שאפשר למצוא, אבל בלי לאבד את הכבוד למקצוע ובלי ללמד כל מיני נוסחאות סימפטומטיות ולומר שהן טיפול.

 

[RanLoel]

../images/Emo45.gif

 

[ינוקא1]

אני מאוד מסכים עם רן בקטע של רפואה

מערבית. אני חושב שהידע שקיבלתי ברפואה מערבית עזר לי ועוזר לי המון. במכללה בה למדתי היתה תוכנית אינטנסיבית של רפואה מערבית , וזה היה מצויין וחשוב מאוד. רפואה מערבית ברמה טובה נותנת בסיס טוב להבנה של פתולוגיות גם ברפואה סינית , עוזרת לנו להפגין בקיאות מול המטופל , ומסייעת לנו לא לעשות שטויות. לפעמים זה גם עוזר לנו לייעץ למטופל על בדיקות ואפשרויות שאולי נעלמו מעיני הרופא המטפל. בקטע של רפואה מערבית אני מסכים מאוד עם הדרישה למבחנים מכלל המטפלים (מה שאני חולק עליו מכל וכל בקטע של רפואה סינית). אני חושב שחשוב מאוד שכל מטפל באשר הוא ולא משנה מהי שיטתו (רפואה סינית , נטרופתיה , הומאופתיה וכו') יהיה בעל ידע מקיף ברפואה מערבית , ושמי שיהיה אחראי מהו הידע הרלוונטי למטפלים ואחראי על הבחינות יהיה משרד הבריאות. אני מתנגד לדרישת המבחנים בקטע של רפואה סינית , כי אני חושב שצריך לתת אוטונומיה לכל מכללה ולכל שיטה לקבוע מה בא להם ללמד ולא ליצור "אחידות". אבל בקטע של הרפואה המערבית שהיא אמורה להיות "אחת" עבור כלל המטפלים - כדאי שיהיה מבחן מחייב לכולם.

 

[ניר יצחקי1]

מורים מנוסים

בנוסף להרבה מהדברים החכמים שקראתי פה... כמו מה שיוסף כותב על הקניית כלים לראייה אנרגטית יותר, ולא רק טכנית - די עם חוברות הפעלה מסוג ג'ובאני שמלמדות ידע סימפטומטי ללא קו מחשבה... וכעת, דעתי אני- חשוב מאוד שיהיו מורים מנוסים. ישנם בתי ספר שמחזיקים סגל הוראה מעורר תמיהה. סטודנט שקם ממסלול הלימודים לאחר 4 שנות לימוד הופך למורה לאחר שהתחבב על סגל ההוראה, או שהפגין ידע וציונים משביעי רצון. אז עם כל הכבוד, עליו לצאת לשוק ולהשתפשף קודם לכן, על מנת שיהיה לו באמת מה ללמד. זו מחווה יפה, אך לא מקצועית. חבל שבתי הספר מנסים לחסוך בעלויות על חשבון הידע המקצועי שמועבר. בסופו של דבר הדור פוחת בצורה כזאת.

 

[RanLoel]

היי ניר

בוא ננסה להיות פחות ביקורתיים ולשמור על נושא הדיון. נשמח לשמוע את רעיונותיך בנוגע לתכנית הלימודים.