לימודים
היום בגיל 25 אני מרגישה שאני נמצאת על פרשת דרכים. נכון, תגידו שאני בגיל כ"כ צעיר אז על איזו פרשת דרכים אני מדברת?! הדור שלי והדורות "החדשים" אלו דורות תחרותיים שרוצים הכל מהר... אז כמו שאמרתי אני בת 25 בעלת תואר ראשון בהנדסה תעשיה וניהול. כיום אני עובדת בחברת פרסום ואנני מרוצה כלל. אני פשוט לא יכולה לחשוב על עוד מס´ שנים ולמצוא את עצמי יושבת במשרד בעבודה כה משעממת. שלא תבינו לא נכון, לא רק העבודה שעממה אותי, אלא גם הלימודים. לא אהבתי את החומר, אבל המשכתי ללמוד כמו ילדה טובה ירושלים, מה אני אפסיק אחרי שנה?! וחוץ מזה "זה מקצוע מבוקש מאוד" כמו שההורים שלי אמרו. אף פעם לא רציתי ללמוד את זה. רציתי לפנות לתחום של ריפוי בעיסוק או קלינאות תקשורת אבל משום מה, כנראה כשהולכים ללמוד בגיל צעיר מדי לא מקבלים תמיד החלטות נכונות והחלטתי משיקולים שונים ומשונים לוותר על התחום הטיפולי וללכת למשהו "יותר פרקטי". כיום אני מתלבטת אם להתחיל ללמוד שוב קלינאות תקשורת. אני נשואה, בעלי סטודנט שנה א´ בתל אביב, יש לנו משכנתא כמו לכולם וללכת פתאום ללמוד שוב נראה לי שיקשה על שנינו מאוד. בעלי תומך בי ואומר כי אני צריכה לעשות מה שטוב לי, וכי הוא חושב שאני "אפרח" בתחום "קלינאות התקשורת" אך אני יודעת שלנסוע כל יום לירושלים (או חיפה, כי לת"א לא נראה לי שאני אתקבל...) זה אומר שאאלץ לעבוד בעבודת סטודנטים עם משכורת שלי ושל בעלי שבקושי תספיק לנו לחודש. מה אני אמורה לעשות כעת? להקשיב ללב בכל זאת? אשמח כל כך לקבל עצה. לפני שהתחלתי לעבוד בעבודה הזו (אני כבר עובדת שם שנתיים!!!), הייתי בעלת ביטחון עצמי עם מודעות עצמית גבוהה, ואילו כיום אני מרגישה כי אני מבטלת את עצמי בפני הסביבה (אף בעלי אמר לי שהשתנתי) חלק מזה נעוץ בכך שאני מרגישה שהבוס שלי לא מעריך אותי מספיק, וכי אני חייה בחברה שמי שמחייך הוא מצטייר כחלש ו"כפראייר". מה עושים???
היום בגיל 25 אני מרגישה שאני נמצאת על פרשת דרכים. נכון, תגידו שאני בגיל כ"כ צעיר אז על איזו פרשת דרכים אני מדברת?! הדור שלי והדורות "החדשים" אלו דורות תחרותיים שרוצים הכל מהר... אז כמו שאמרתי אני בת 25 בעלת תואר ראשון בהנדסה תעשיה וניהול. כיום אני עובדת בחברת פרסום ואנני מרוצה כלל. אני פשוט לא יכולה לחשוב על עוד מס´ שנים ולמצוא את עצמי יושבת במשרד בעבודה כה משעממת. שלא תבינו לא נכון, לא רק העבודה שעממה אותי, אלא גם הלימודים. לא אהבתי את החומר, אבל המשכתי ללמוד כמו ילדה טובה ירושלים, מה אני אפסיק אחרי שנה?! וחוץ מזה "זה מקצוע מבוקש מאוד" כמו שההורים שלי אמרו. אף פעם לא רציתי ללמוד את זה. רציתי לפנות לתחום של ריפוי בעיסוק או קלינאות תקשורת אבל משום מה, כנראה כשהולכים ללמוד בגיל צעיר מדי לא מקבלים תמיד החלטות נכונות והחלטתי משיקולים שונים ומשונים לוותר על התחום הטיפולי וללכת למשהו "יותר פרקטי". כיום אני מתלבטת אם להתחיל ללמוד שוב קלינאות תקשורת. אני נשואה, בעלי סטודנט שנה א´ בתל אביב, יש לנו משכנתא כמו לכולם וללכת פתאום ללמוד שוב נראה לי שיקשה על שנינו מאוד. בעלי תומך בי ואומר כי אני צריכה לעשות מה שטוב לי, וכי הוא חושב שאני "אפרח" בתחום "קלינאות התקשורת" אך אני יודעת שלנסוע כל יום לירושלים (או חיפה, כי לת"א לא נראה לי שאני אתקבל...) זה אומר שאאלץ לעבוד בעבודת סטודנטים עם משכורת שלי ושל בעלי שבקושי תספיק לנו לחודש. מה אני אמורה לעשות כעת? להקשיב ללב בכל זאת? אשמח כל כך לקבל עצה. לפני שהתחלתי לעבוד בעבודה הזו (אני כבר עובדת שם שנתיים!!!), הייתי בעלת ביטחון עצמי עם מודעות עצמית גבוהה, ואילו כיום אני מרגישה כי אני מבטלת את עצמי בפני הסביבה (אף בעלי אמר לי שהשתנתי) חלק מזה נעוץ בכך שאני מרגישה שהבוס שלי לא מעריך אותי מספיק, וכי אני חייה בחברה שמי שמחייך הוא מצטייר כחלש ו"כפראייר". מה עושים???