תקציב
הסיפור שאספר עכשיו הוא נכון אך ורק לגבי משרד הבריאות ובתוכו אך ורק לשירותי השיקום בבריאות הנפש.
צריך לזכור את ההיסטוריה של חוק סל שיקום וחקיקתו, השיקום בעבר הרחוק היה שייך למשרד הרווחה (דאז העבודה והרווחה), אבל הם נרתעו מלטפל בזה, ואף היה תע"ס מיוחד לשיקום , ובעצם לא השתנה הרבה מאז להיום. נוצר ואקום והוגי החוק (המומחים המקצועיים) המליצו על שלוש אפשרויות : האחת להקים בדומה למדינות אחרות - גוף בינמשרדי שיהיה אמון על בריאות ורווחה, או לפחות גוף שיהיה אמון על כל נושא שיקום המוגבלויות , השנייה להשאיר את האחריות במשרד הרווחה (הרווחה התנגדו מאד לכך), השלישית- נוצר ואקום שאף אחד לא רצה לטפל בתפוח האדמה הלוהט הזה של שיקום פסיכיאטרי, ולכן משרד הבריאות לקח את זה על עצמו במיוחד שהיה לחץ לשחרר מטופלים החוצה מהמחלקות .
דיור מוגן הוא שירות מופרט מיום הקמתו. אבל צריך להבין שמשרד הבריאות הוא משרד רפואי ולכן התחום הפסיכוסוציאלי ובמיוחד תחום השיקום הוא תחום זר למשרד ויש המכנים אותו "אח חורג". התקציב הייעודי לשיקום הוא תקציב שידע עליות וירידות עם השנים והוא חלק מהתקציב של אגף בריאות הנפש. התקציב נקבע ע"י האוצר ולא ע"י משהב"ר. ואפילו במסגרת הרפורמה הביטוחית הייתה יוזמה שהחזיקה המון זמן שהשיקום יועבר לקופות או לכל הפחות ההפניות לשיקום, והאוצר רצה להכניס תמריץ שלילי לשיקום, ככל שיפנו פחות לשיקום כך הקופות ירוויחו יותר- בלחץ של המון גורמים בעיקר הצרכנים, אנשי המקצוע והמשפחות זה בוטל לאחר המון המון לחצים.
מה שקרה עם כניסת ההסכם החדש, שכל המשרדים התארגנו תקציבית להסכם השכר החדש, ואילו משרד הבריאות נעצר בפעימה השנייה ואמר "אין לי תקציב לממן עו"סים". הסיבות למה אין תקציבים , דומה לשאלה למה אין פעמונים בכנסייה... ובכלל לתפיסת משרד הבריאות השיקום הוא אח חורג גם מבחינה כלכלית ותקציבית, כיום כאשר עדיין רוב התקציב עובר לבתי"ח ומי ששולט במשרד הוא הרופאים, אף אחד לא סופר אותנו. ולא את רכזות סל שיקום המחוזיות. (בסוד , אגלה לך שגם את הבקרה המחוזית לא סופרים -שם למעלה), היחידים שיכולים לשנות משהו הם קודקודי המשרד מול הרפרנטים של משרד האוצר.
בעצם מה שקרה שהתשלום פר יום שירות לא שונה ולכן ליזם אין אפשרות לשלם יותר כי התקציב משולם ליזם גם בבחינת מספר התקנים לפי מספר מקבלי השירות . ובביקורות שעורכת הבקרה הם בודקים תקנים , שעות תקינה ואפילו משכורות לעובדים, שחס וחלילה היזם לא יהיה במצב של פשיטת רגל כלכלית , ולכן הפיקוח הוא לא רק על טיב השירות אלא גם על התקציב של השירות.
למשל בשירות שעבדתי, כמדריך, מתאמת טיפול של משרד הבריאות התרשמה מועדות המעקב שיש חריגה תקציבית בשירות, וביקשה לזמן את הבקרה, היזם ביקש לתקן את המעוות ולדחות את הבקרה והחליף מנהלת. המנהלת החדשה נאלצה להתמודד עם גרעון בשירות שהיזם באופן חד-פעמי חיסל אותם תמורת רפורמה בסניף לתקופה קצרה. לאחר מספר חודשים, בוצע שינוי שעות פר דייר לפי ביקורת שבוצעה במחוז אחר, וכאשר נערכה ביקורת אצלנו בשירות, הם התרשמו לחיוב מהשירות וטיבו, אך העלו בממצאיהם שיש בעיות בתקינת יתר לדיירים. דבר ששוב תוקן.
אני מאמין שהבעיה היא למעלה במשהב"ר ולא במחוזות, כי עובדה שמסגרות שנסגרו לאחרונה כגון נווה יעקב, נסגרו בעקבות פנייה של "בזכות" למשטרה, למרות שהבקרה המחוזית התריעה בשער, המשפחות התלוננו ושום דבר באמת לא נעשה. אני מכיר מסגרת דומה שנסגרה רק לאחר אירועים מאוד מאוד חריגים , וזאת למרות שהבקרית התריעה במשך מספר שנים על הבעיות שמצאה בביקורותיה. לכן האשמה שלי היא רק לראשי השיקום במשרד הבריאות ולא למחוזות.
וזה רק על קצה המזלג , מה שקורה בתחום בריאות הנפש. עצוב לי שאנו כמקצוע לא עושים הרבה כדי לשנות את המצב. למשל התראיינתי לתפקיד תיאום טיפול ואמרו לי שהם לא מקבלים התקציבים ממשרד הבריאות- לא הופתעתי, סטודנטיות שנמצאות איתי בתואר השני בתפקידים בכירים בחברות שמשלמות לפי ההסכם, הסבירו שהן משלמות לפי ההסכם למרות שהמשרד לא מעביר תקציבים בהתאם. יש כאן בעייה רצינית של אינטרסים, וכולם חיילים בצבא הקפיטליסטי של המדינה. מי שיזם את הרפורמה הביטוחית הוא משרד האוצר, בעידוד הרופאים הפסיכיאטרים המנהלים את המסגרות (שרובם מזמן לא ערך לא אינטייק, לא בדיקה במחלקה ולא בדיקה במיון , שלא לדבר על טיפול מרפאתי או אשפוזי בתנאים ציבורים, רובם קלינאים לא הכי טובים וחלקם הגדול הגיע מהצבא), החשש של הקופות היה והינו מוצדק מניסיונות העבר עם האוצר ומשרד הבריאות שהתקציבים לרפורמה הביטוחית לא יעברו.
היזמים הטובים (שאני בכוונה נמנע מלהזכיר אותם , כי מספיק שאזכיר 3 מהם שהם חברות פרטיות, יגיעו כל מיני גורמים שיש להם אינטרסים מנוגדים ומתחרים ויספרו לנו סיפורי מעשיות אודותיהם), הם חיילים של משרד הבריאות, למה הכוונה? מחר יש מכרז, משרד הבריאות ומנהליו ידועים בזיכרון הפיל שלהם והם יפסלו את מי שעושה הרבה רעש. לכן היזמים נמצאים במלכוד, מחד הם זכאים ומגיע להם להרוויח כסף (ואני מדבר על חברות שדואגות לדיירים, לעתים על חשבון התשתיות של העובדים- לא השכר, אלא התשתיות , מחשבים דפוקים, פחות הדרכות חיצוניות ועוד), הם רוצים לשמור על איכות כ"א טוב ולזמן ארוך ומצד שני משרד הבריאות שם מקלות בגלגלים.
מנהלי השירותים צריכים להיות יצירתיים כדי לשמר את עובדיהם , בעיקר העובדים הלא מקצועיים. למשל תחלופת מדריכי השיקום בחלק מהשירותים היא מדאיגה ומפחידה ממש, יש מקומות שזה קשור להנהלה רקובה של השירות (צריך להבדיל בין השירות של חברת X לבין חברת X בכללותה), אך בדר"כ בשירותים טובים יש יציבות בצוות הלא מקצועי, כי אלו משרות חלקיות או נוספות על משרות אחרות, לצפות מעובד לא מקצועי בשכר מינימום להישאר מספר שנים בשירות, זו בעיה קשה שמתמודדים עימה בהמון שירותים. בנוסף קיימת תחלופה רבה של עובדי שיקום מקצועיים, אחת הדרכים למנוע זאת היא לשלם בהתאם וגם להעצים בהדרכות חיצוניות,ימי עיון ועוד.
בב"ש , למשל חלק גדול מהמסגרות נותנות הדרכה חיצונית.
הרמז לחברות הידידותיות לעו"ס הן החברות הגדולות ביותר, מעבר לכך, אני אחטא לאמת אם אציין את שמותיהם , כי אני מניח שיש עוד עמותות ויזמים טובים וחבל לשבח את הטובים בזמן שיש טובים נוספים.
בנוסף, אתה צריך להבין שתחום העבודה הסוציאלית הוא עולם מאוד קטן, כל מה שאני כותב כאן, נקרא ע"י המון אנשים שאין לי יכולת לשלוט על מי יקרא ויותר מכך אנו חיים במדינה ובמקצוע שכולם בסופו של יום מכירים את כולם.
לגבי המשכורות המצויינות, התכוונתי לנושא הסיעוד קשישים של עו"ז וקשישים. בעו"ז השכר הוא בהתאם לתפוקה, ואתה יכול להרוויח משכורת נאה (שמעתי ממישהי שהרוויחה מעל ל10 לחודש), אבל אין בזה שום דבר טיפולי, לעניות דעתי.
