לימודי פסיכולוגיה ,התייעצות

[sapir1213]

לימודי פסיכולוגיה ,התייעצות

שלום לכולם,

אני כרגע סטודנטית לכלכלה שנה ראשונה,החלום שלי מאז ומתמיד היה ללמוד פסיכולוגיה אבל החברה יותר דרבנה ללכת למקצוע "בטוח" מה שנקרא ופניתי אליו לא רק בגלל הלחץ אלא גם מפני שמבחינת המסלול הוא קצר משמעותית מאשר התהליך של לימודי פסיכולוגיה וראיתי את החיים לפני כשנה ישר כשהשתחררתי בצורה מאוד ריאלית ולאו דווקא סוג של להשיג את מטרתי לחיים .
אני כרגע בשלב של התלבטות לגבי המשך לימודיי ורציתי לדעת מהו המסלול הפסיכולוגי בעצם מפי אנשים שלמדו אותו ? כמה שנים הוא אורך?מציאת התמחות וקבלה לתואר השני?איך ההתמודדות במהלך הדרך לתואר שני ועד להתמחות בזמן שרוב בני גילכם מצאו את עצמם פחות או יותר ?האם הייתם בוחרים שונה אם היו מחזירים אתכם לאחור ?

תודה רבה ואשמח לתגובות

 

[sense9]

התואר הראשון אורך 3 שנים

התואר השני שנתיים לימודים, ובגדול- 4 שנות התמחות.(קלינית. יש כמובן מגמות אחרות)
לא הבנתי אם את רוצה לעבור למסלול פסיכולוגיה-כלכלה, או לוותר לחלוטין על כלכלה.

 

[Philip Jr]

הפילוסופיה האישית שלי

תראי - קיבלת תשובה לגבי כמה זמן לוקח כל שלב, אבל זו לא הנקודה המרכזית בעיניי. איך שאני רואה את זה, את צריכה לבחור האם לבלות את מרבית חייך במקצוע בטוח שאינך מעוניינת בו במיוחד, או לקחת סיכון מסוים על המקצוע שאת באמת רוצה לעסוק בו. גם למי שלומד כלכלה לא מובטחת עבודה טובה בסיום הלימודים.. או מסלול קריירה חלק ומספק..

אני לא הייתי בוחר מסלול אחר במבט לאחור (אני דוקטורנט בפסיכולוגיה, לא קלינית), וגם אם הייתי הולך על משהו אחר זה מפני שיש לי הרבה תחומי עניין וחיבה למקצועות שונים. בכל מקרה לא הייתי הולך למקצוע רק כי הוא "בטוח" כביכול.

מדוע לא לפחות ללמוד כלכלה לצד פסיכולוגיה, כך שיתאפשר לך בקלות יחסית להמשיך לתואר שני בפסיכולוגיה או לתואר שני בכלכלה, או כמובן לעיסוק בתחום הכלכלה?

ואגב - הרבה מבני גילי אכן "מצאו את עצמם", רק שהם מצאו את עצמם במשרה שהם לא באמת רוצים, אחרי תואר שבו הם די סבלו, ואלו לרוב האנשים שהמניעים שלהם ללמוד תואר היו קשורים בהורים, בלחצים החברתיים, בכל מיני סטריאוטיפים ותפיסות כוללות על מסלולי חיים וכדומה.. כאמור, זו רק דעה אחת מיני רבות.. בהצלחה!

 

[sapir1213]

תודה על התגובה המפורטת ועוד משהו קטן

קודם כל תודה רבה על התגובה המפורטת !
ואכן יש אמת גדולה בדברים שכתבת יש קושי למצוא עבודה שמספקת וגם מכניסה פרנסה בגלל זה רוב האנשים לדעתי מתפשרים ולאו דווקא חיים את חייהם כפי שבאמת היו רוצים למרות שמצד אחד אפשר גם להבין זאת ואני לא שופטת אף אדם כי אני בעצם התחלתי את הדרך הזאת ברגע שהשתחררתי מהצבא כמעיין מסלול ישיר בי"ס,צבא ולימודים .
בסיום השנה הנוכחית הבנתי שזה פשוט חבל למשוך את החיים שגם ככה הם זמן מושאל במקצוע שתסבול בו ובגלל זה אפשר לומר שהפסקתי את לימודי ראיית החשבון שזה ההפך הגמור מפסיכולוגיה.
אני פשוט רציתי לדעת יותר על האפשרות עבודה לאחר תואר ראשון ובמהלך תואר שני ?מציאת ההתמחות שהבנתי שבפניה שזאת בעיה גם מורכבת.
ואם אפשר לשאול באיזו סוג פסיכולוגיה התמחת בתואר השני ?

תודה רבה !

 

[Philip Jr]

תשובה

אני עושה דוקטורט בחו״ל, בפסיכולוגיה חברתית-אישיות מה שנקרא פה.. מסלול ישיר.

אחותי למשל סיימה כעת תואר ראשון במדעי ההתנהגות, והיא במצב הלא פשוט שרבים ורבות מתמודדים איתו. כי.. התשובה למה עושים עם תואר ראשון בפסיכולוגיה זה לא יותר מדי.. או לפחות לא יותר מדי שקשור בפסיכולוגיה. וזה הגיוני: התואר הראשון הוא תואר של מבואות, ולא מקנה כלים לעסוק בתחום, וכשאני אומר תחום אני מתכוון במובן הכי רחב של המילה. זה אומר שהמסלול פשוט ארוך יותר, ושצריך להמשיך ללימודי תואר או תעודה נוספים כדי להיכנס למקצוע. בימינו בטח שבארה״ב גם ככה צריך תואר שני בהמון תחומים כדי להתקדם ולעיתים אף להתקבל למשרות די זוטרות אז הפער מצטמצם בין פסיכולוגיה למקצועות אחרים.

שאר השאלות שלך על תואר שני והתמחות מאד תלויות בסוג התואר השני שתבחרי בו..

 

[katzeran]

דעתו של מתמחה קליני מרוצה

היי. האמת היא שהתגובה של Phillip Jr מצוינת ואני לחלוטין מסכים איתו. אבל החלטתי להגיב כדי להוסיף משקל לתגובה הזו ואת הדיעה שלי כמי שנמצא כיום באמצע ההתמחות הקלינית.
מהשאלה שלת לא ממש ברור מה את רוצה לעשות בפסיכולוגיה, מה בעצם מעניין אותך בתחום. האם את מעוניינת בעבודה טיפולית או דווקא במחקר? אולי בשילוב בין השניים? אם עבודה טיפולית, אז איזה סוג של עבודה? איך את מדמיינת את זה? עם איזה סוג אנשים? יש כל מיני שאלות שאפשר לשאול ואת צריכה לחשוב עליהן עם עצמך. מצד שני, רוב הסיכויים הם שאין לך תשובות כי מהמקום שבו את נמצאת קצת קשה לדעת, פשוט כי לא מכירים. במהלך התואר הראשון נחשפים לתחומים שונים במקצוע וזה עוזר להתפקס הלאה.

מבחינת המסלול שאני עשיתי: למדתי לתואר ראשון והמשכתי ישר לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית של הילד. בערך שנתיים אחרי שהגשתי את התיזה (שזה בערך שנה אחרי שסיימתי את הלימודים לתואר השני) התחלתי את ההתמחות. התמחות בפסיכולוגיה קלינית אורכת ארבע שנים בחצי משרה. כמו שאת יכולה לראות, זה מסלול מאוד ארוך, והוא לא קל. הלימודים עצמם לא פשוטים, הקבלה לתואר שני לא פשוטה ואז יש את המסכת הזו של למצוא התמחות - שיכולה להיות מתסכלת מאוד. אבל זה גם מסלול מאוד מתגמל (מבחינת מקצועית. מבחינת כלכלית אני עוד לא יודע). ולשאלתך, לא הייתי עושה שום דבר אחרת היום. אמנם, בגילי המופלג (32..) אני עובד מאוד קשה בחצי משרה (על הנייר, בפועל זה יותר) ומקבל שכר הקרוב מאוד למינימום בעוד שחברים שלי עושים דברים אחרים ואולי כלכליים יותר, אבל אין מרוצה ממני. אני עוסק במקצוע שמבחינתי הוא נפלא - מרתק, מרגש, דינמי ומגוון - ולמרות הקשיים אני מאוד נהנה (ואני גם לא מתבייש לומר שאני מצפה לסוף ההתמחות שבה אוכל גם להתפרנס מזה קצת יותר בכבוד)

מקווה שעזרתי במשהו. אם תרצי ללמוד עוד על תהליך הקבלה לתואר שני, כתבתי לפני כמה שנים מדריך על זה - http://www.alhasapa.com/student-guide/ - ברובו אני מאמין שהוא עוד עדכני. וכמובן שאת מוזמנת להמשיך לשאול.

 

[sense9]

(מסר"שתי לך שאלה)