לימוד תלמידים בכיתות קטנות /סיעות

[עדינה-ז]

לימוד תלמידים בכיתות קטנות /סיעות

בס"ד שלום דיאנה וחברי הפורום רציתי לשתף ולהגיב על מספר דברים. ומעט על עצמי קודם - מורה לחינוך מיוחד המשלבת תלמידים בבתי ספר רגילים - ילדים לקויי ראייה ועיוורים - ובעלת לקות ראייה בעצמי. לגבי נושא החינוך בכיתות קטנות הופתעתי מאוד לקרוא את יחסך דיאנה לכיתות הקטנות בזרמים אחרים. שכן חינוך בתנאים ובדרך מסוימת המהווה התאמת צרכים לאוכלוסיה כלשהי אם לא נציין את המילה "דת" היתה בעיניך ערך קדוש מן הסתם. אך כאדם דתי יכולה אני לומר לך שבפעילות משותפת בפרוייקט קהילה נגישה - ואם תרצו אספר בהודעה אחרת מה זה - אני פועלת בועדות עם אנשים בעלי נכויות שונות כשמן הסתם חלקם דתיים וחילוניים. לא פעם למרות שביקשתי אמרתי צחקתי וכעסתי חילוניים בלי כוונה רעה לא מכבדים את הצניעות אליה אני מקפידה כאי מתן יד (לא כשצריך ללוות מישהו כמובן) או סתם מגע בכתף וכו´. אז אני חושבת לעצמי שבעזרת השם כשיהיו לי ילדים איך אני רוצה שיתחנכו? בתנאים המתאימים להם - וכאדם דתי אז בדרך דתית. האם אחריותי כאדם עם צרכים מיוחדים - צרכי דת במקרה הזה - שיש או אין מספיק ילדים נוספים? לדעתי - לא. כמו שמחוייבות המדינה לשלוח מורה לילדים לקויי ראייה או עיוורים מאילת בדרום עד קריית שמונה בצפון - מורה שמטרטרת בכמה בתי ספר כל יום - כך חובה של המדינה לתת לבעל צורך דתי כלשהו לקבל את השירות לו הוא זקוק. אם אנו כמורים, הורים, או נכים בעלי צרכים מיוחדים נלמד לכבד גם צרכים אחרים שאינם עקב נכות אני בטוחה שמשהו בחברה ישתנה.... תחשבו על זה. כמורה ומדריכה בתחום לקות הראייה והעיוורון מידי פעם (ולשמחתי לעיתים לא קרובות) אני עובדת או מדריכה מורה שלתלמיד יש סייעת צמודה או סייעת לשעות לימוד רבות. והאמת? אני לא אוהבת מה שאני רואה. אני רואה ילדים שמפתחים תלות, מתרגלים לא להקשיב כי מישהו יעשה זאת עבורם ואחר-כך יסביר להם, ילדים שסובלים מקושי ביצירת קשר חברתי עם בני גילם - בשל הנוחות לבקש עזרה מהסייעת וכו´. אל תציפו בתגובות של כמה עוזרת הסייעת. אין לי ספק שברעיון התאורטי זה אולי נכון. אך האם באמת אישה שגמרה שנים עשר שנות לימוד ומחפשת כמה שעות באמת יודעת לעשות זאת? לפתח עצמאות. אני זוכרת שעבדתי בבית-ספר שלי נפגעי C.P וילדים ביקשו לשירותים בהפסקה והסייעות ענו משהו כמו עכשיו אני בהפסקה וכו´. כמובן בלי להכליל. יש גם מקסימות עם כוונה טובה. סתם מעניין דיעה של אחרים. עדינה

 

[נונינה]

כשאנחנו אומרים סייעות אנחנו

לא מתכוונים לנשים עם 10 שנות לימוד שהן חמות ותומכות אבל בד"כ (ועם יוצאות הדופן הסליחה) לא מספיק מקצועיות. הסייעות של בני אקדמאיות עם נסיון ומקבלות הדרכה שוטפת מאנשי המקצוע שמטפלים בו. זה עולה כפול (מי כמוני יודע) אבל זה טוב פי 10! ודבר נוסף, אין לנו שום בעיה עם החינוך הדתי כתפיסה. יש לנו בעיה עם התקציבים הלא שוייונים שהחינוך הדתי מקבל בשל לחצים פוליטים ! ושאף אחד לא ינסה לשכנע אותי שזה לא כך. ושזה לא על חשבון הילדים הלא דתיים. כי יש עוגה אחת, ואם מחלקים אותה לא שווה אז יש מי שמרוויח ויש מי שמפסיד.

 

[אמא מ]

סייעות

לעדינה שלום. אני מבינה שבדבריך התייחסת לסיעות העוזרות לילדים שהנכות שלהם פיסית. את מציינת שהסיעות עוזרות גם בתחומים שבהם הילד למעשה לא זקוק לעזרה.עזרה זאת מונעת מהילד לפתח את היכולות שלו. אני מסכימה עם הרעיון אבל ברור שכל עוד לא נמצא פתרון אחר לילד אין ברירה אלא להעזר בסייעת ולהדריך אותה במידת האפשר. כאשר הנכות של הילד פיסית ,לסביבה (מורים ותלמידים)קל להבין אותה ולתת את העזרה הדרושה. אני לא מבינה בתחום אבל אני מניחה שגם חבר לספסל הלימודים יכול לעזור ללקוי ראיה או ילד CP (להקריא מה שכתוב על הלוח,להעתיק למחברת...). בנוגע לשילוב של ילדיPDD המצב שונה. הילדים האלו נראים רגילים הלקות שלהם לא מובנת ,קשה לדרוש מילדים אחרים ואף מהמורה שעסוקה בללמד עוד 30 ילדים לגלות את הרגישות הדרושה. במקרה כזה חייב להיות ליד הילד אדם שתפקידו לחבר את הילד לנעשה בכיתה ולמנוע ממנו להסתגר בעצמו.כמו כן צריך "לתרגם" לילד התרחשויות בכיתה שלא תמיד מובנות לו. לסייעת של ילדי PDD ,תפקיד חשוב גם בהפסקות שם צריך ממש לכוון את הילד ביצירת הקשרים עם ילדים אחרים ובהבנת המשחקים השונים. אני העדפתי שבני ילמד בכיתת חינוך מיוחד שם רוב הזמן הוא לומד בקבוצה ללא סייעת אישית. (הדבר אפשרי כי יש מעט תלמידים ולמורה יש סייעת) . לבני יש גם קושי בלימודים . כאשר לילד אין קושי בלימודים אי אפשר להחזיק אותו בכיתת חינוך מיוחד והפתרון המתאים ביותר הוא שילוב עם סייעת מתוך כוונה להגיע בהדרגה לעצמאות.

 

[עדינה-ז]

סייעת לבנך - מי אני שאשפוט

בס"ד שלום, ראשית תודה על תגובתך. אכן העלתי נושא עקרוני שאני מתחבטת לגביו. כי מתוך השטח יכולה אני לומר לך: א. לא כתוב בשום חוק, תקנה וכו´ מי מדריך את הסייעת מבחינה פדגוגית ולמי היא חייבת להקשיב - וכשדובר בסייעת חזקה אם קבועה זה נושא בעייתי. כי אם היא מחליטה לעזור בתחום שלמחנכת או למורת המתי"א או במקרה שלי מורה לילדים לקויי ראייה או אפילו המנהלת זה לא נראה - היא עדיין תעשה כפי שנראה לה כי המעסיק שלה זה כוח האדם בעירייה - וזה מצב בלתי נסבל. ב. יש לזכור שלסייעת אין הכשרה של מורה וכו´ והשאלה מאיפה אפשר כך סתם להיות רגועים שתדע לעשות את כל הדברים הנפלאים שתיארת. לדעתי אידיאלי יותר היה לקחת מורים לחינוך מיוחד שאין אפשרות להעסיקם בשל עומס פונים או להכשיר סייעות בקורס הכשרה ולחייבם להשתתף בהדרכה קבועה מעין ישיבת מורים וכו´. בהצלחה לבנך עדינה

 

[Diana M]

חוזר מנכ"ל בנושא סייעות

תפקידה של הסייעת מוגדר היטב בחוזר מנכ"ל. המעסיק שלה בפועל זו הרשות מקומית בה היא עובדת. או זו של התלמיד אליו היא צמודה. הממונה הישיר על הסייעת הוא מנהל בית הספר או גננת האם במקרה ומדובר בגן. כמו כן היא כפופה להנחיות הפיקוח על החנ"מ באמצעות המתי"א. הכל ברור מאוד. ברור כי ישנם מקרים פרטים בעייתיים אך בשום אופן אין להסיק מהם על הכלל.

 

[עדינה-ז]

חוזר מנכל - סייעת

בס"ד שלום דיאנה שני דברים א. את יכולה להוסיף לי קישור לחוזר המנכל הרלוונטי לגבי תפקיד הסייעת והאחראים עליה בעיקר בהדרכה. אבל השאלה היא האם זה נכון כאשר האמא משיגה מהעיריה את הסייעת ואין פניה מהפיקוח עצמו - כמו במקרה של התלמיד שלי. נהפוך הוא - אנחנו כפיקוח לתלמידים עיוורים מתנגדים במקרה הזה לסייעת כדי שיהיה עצמאי וגם מחלקת החינוך בעיריה מתנגדת. אבל האמא פנתה ישירות לראש העיר והשיגה את מבוקשה. והסייעת היא סייעת חזקה שחשה ביטחון כי מנהל כוח האדם אמר לה - את היחידה בעיר שיודעת בראיל ואת תהיי עם הילד עוד הרבה שנים טובות. אז למה לקבל הדרכה ולעבוד על עצמאות? ולצאת משיעורים שמנהלת בית הספר ומשרד החינוך - אני כמורה תומכת - מבקשים שלא תהיה בכיתה כי בשיעור זה נעשה ניסוי לעצמאות. הרי נורא מעניין בכיתה... וקצת לומדים דברים חדשים ... וכו´. ב. לגבי החינוך הדתי - אכן אין טעם לוויכוח כשמדברים ללא עובדיות בעיקר לגבי מספר או למה בעצם לומדים רק כך או כך. מצבנו יהיה טוב יותר כשנפסיק לשפוט ויותר נקבל את האחר באזר הוא אחר. שבת שלום לכולכם עדינה

 

[Diana M]

שלום עדינה-ז

וברוכה הבאה אלינו. אני מצטרפת לתשובתה של נונינה. אין שום הצדקה שבעולם שבבתי ספר ממלכתיים ישבו בצפיפות קשה ארבעים ילדים בכתה לעומת כתות בזרם העצמי ובמוכר שאינו רישמי, יתקיימו כתות בנות שמונה, עשרה ושנים עשר תלמידים. אני מכבדת לחלוטין פלורליזם חברתי ואכן רצוי כי המדינה תתן מענה משביע רצון לכל אזרחיה. אך במצב שתארתי הוא מצב מפלה ולא הגיוני. ובענין צורך מיוחד, אין לי בכלל בעיה עם כך. אך מדוע שאותם ילדים לא ילמדו בכתות של ארבעים תלמידים ויוסעו לבתי ספר מרוכזים כפי שזה קורה בחינוך המיוחד? וכך תחסך מקופת המדינה הוצאה גדולה ולא הגיונית? ואולי על חשבון הוצאה זו יכולו לדלל גם את הכתות בחינוך הממלכתי? סוגיה ששווה מחשבה , הלא כן? סייעת בהגדרתה אינה באה לחליף איש מקצוע שהוא איש חינוך או טיפול, תפקידיה מוגדרים היטב בחוזר המנכ"ל ומרבית הסייעות שאני מכירה עושות את תפקידן במסירות רבה. וכפי שלא כל המורים הם אות ומופת, סביר להניח כי הנחה זו נכונה גם לגבי הסייעות וכל קטגוריה מקצועית אחרת. ברוכה הבאה לפורום שלנו אין לי ספק כי תוכלי לתרום לכולנו רבות. דיאנה

 

[עדינה-ז]

פלורליזם חברתי

בס"ד שלום דיאנה ראשית תודה על קבלתך אותי. אשמח לתרום. שנית, חשוב לבדוק נתונים לפני שיוצאים בהצהרות שנוח לחשוב עליהם כך. בכיתות באזורים בהם יש ריכוז של ילדים דתיים או חרדיים לומדים גם כן שלושים או ארבעים ילדים בכיתה. לדוגמא, בבת-ים קיים בית-ספר אורות התורה שהוא של זרם יחודי פרטי שבן ממלכתי דתי לחרדי. בכל כיתת בנים ובנות לומדים כשלושים ילדים. שמונה ילדים וכו´ לומדים באזורים בהם אין הרבה ילדים חרדים. לדוגמא ברמת השרון ידועה לי על כיתה כזו. ואכן ילדים כאלו נוסעים ונוסעים אפילו עד שלושת רבעי שעה לכל צד - בצפון הארץ זה כך - לבית-ספר שמרכז אזור שלם. קחי לך ככלל - רגישות חברתית ופתיחות היא לכל הצדדים ודורשת למידת נושא לפני היציאה בהצהרות. הכי קל לומר כן אני מכבדת אבל.... גם אותי מאוד כיבדה פעם סגנית מנהלת בבנק אבל גם חשבה שכלקויית ראייה אני לא מסוגלת להחזיק כרטיס אשראי כי - שומו שמיים - פעם אחת הוא נבלע לי - בטח לכם זה אף פעם לא קורה. ועוד מקרים על אנשים שמאוד מכבדים נכים, דתיים, בני עדות אחרות וכו´ אבל... אבל... אבל... וכמו שאמרתי אי רגישות כלפי עדה דת וכו´ בקלות מביאה לאי רגישות כלפי נכים. בברכת שבת שלום ואחדות בעם ישראל - כמו שביקשה אמא של הודיה זכרונה לברכה - השם יקום דמה מהמפלצת שנקראת אבא שלה. עדינה

 

[Diana M]

עדינה,

ובכן, לצערי הרב גם כתות של שלושים בחינוך הממלכתי נחשבות לקטנות יחסית. ולעניות דעתי הן המיעוט במגזר החרדי והרוב הן כתות הרבה יותר קטנות. אך היות ופורום זה אינו דן בסוגיות דת ופוליטיקה אני בוחרת לעצור כאן. ושוב, ברוכה הבאה אלינו. דיאנה