היא צודקת, אבל מה זה קשור להיום או לפעם?
כלומר, אם הטענה שלה היא שאלבומים לא נמכרים היום כי הם אלבומים לא טובים (ולראיה היא מביאה את הדוגמא של "21" של אדל, שכן נמכר כי הוא היה אלבום טוב), אז איך זה שונה מפעם?
גם פעם היו אלבומים טובים ולא טובים.
אלבומים לא נמכרים היום בגלל אלף ואחת סיבות שלא בהכרח קשורות לאיכות שלהם.
והיו גם בעבר אלבומים איכותיים שלא נמכרו והתפספסו - וזה קורה גם היום.
הבעיה היא שהערך של המושג "אלבום" הלך לאיבוד.
זו הבעיה האמיתית בעיניי. אנשים כבר לא רוצים להאזין ולקנות יצירה שלמה, עם קונספט ברור וקו יצירתי מוגדר, הפורמט הזה הולך ומאבד מהרלוונטיות שלו לטובת שירים בודדים, ואני חושב שזה חבל, אבל גם מעניין.
יש לזה צדדים חיוביים ושליליים.
הצד השלילי, אני מניח, ברור לכולם.
חבל שאין יותר אלבומי קונספט, חבל שאלבום זה כבר משהו שלאנשים אין סבלנות אליו. הצד הזה ברור.
אבל הצד החיובי - אנשים יכולים להיות יותר חופשיים.
דיפלו, למשל, יכול להוציא אלבום כשבא לו, ויכול גם סתם להעלות שירים בודדים לאייטונז, מאלף ואחד פרויקטים שונים ולא קשורים זה לזה שהוא מעורב בהם, והכל טוב ויפה, וזה מגניב שיש לו את החופש הזה.
שיום אחד הוא יכול לעשות רמיקס לאיזה אמן, יום אחר לשתף פעולה עם די.ג'יי. כזה או אחר, יום אחר להוציא שיר "סולו" שלו, יום אחר לעשות שיתוף פעולה שונה לגמרי וכן הלאה, ושאף אחד מהדברים האלה לא יהיה בהכרח שייך לדבר הכבד והמחייב הזה שנקרא "אלבום".
זה נותן איזשהו חופש יצירתי מסוים שפעם פחות היה אותו, כי פעם אם היית מוציא סינגל בודד מן הסתם שלא היו קונים אותו, או קונים אותו הרבה פחות. כי מי ילך לחנות לקנות סינגל פיזי? אנשים העדיפו לקנות אלבום.
אם היית אחראי לשיר שהוא לא חלק מאלבום שלך - נגיד חלק מאיזה פס-קול או אוסף כלשהו, אנשים היו צריכים לקנות את כל הפס-קול/אוסף הזה רק בשביל שיר אחד.
היום הם פשוט שומעים אותו מעכשיו לעכשיו ביוטיוב/סאונדקלאוד/אייטיונס/וואטאבר.
אמנים כמו כריסטינה, אגב, הם אמנים שקצת נתקעו בעבר ושבחרו שלא לבחור. כריסטינה כנראה החליטה שהיא לא רוצה יותר להקליט אלבומים ושאם היא כבר מקליטה אלבום אז היא לא מקדמת אותו.
מצד שני - היא אמנם משתתפת בהמון פרויקטים נפרדים ורנדומליים כמו דיפלו (שיר בספרדית, שיר עם פיטבול, שיר עם מארון פייב, שיר עם AGBW, רמיקס עם ליידי גהגה ועוד ועוד) אבל היא לא ממנפת את זה, היא לא קולטת שזו הקריירה שלה עכשיו ושהיא צריכה לעוף עליה ושזה מה שהולך עכשיו - סינגלים בודדים.
ג'ניפר לופז, למשל, מבינה את זה. אין לה בעיה גם להקליט אלבום (ולקדם אותו כמו שצריך) וגם להשתתף בפרויקטים רנדומליים (וזבליים) - מונדיאל, פיטבול, וואטאבר - ולעוף עליהם ולהפוך אותם ל"קטע" שלה.
גהגה, לדעתי, היא עוד זמרת שלא לגמרי החליטה לאן היא הולכת.
אלבום זה קונספט שנורא אהוב עליה ומתאים לה. מהבחינה הזאת היא "מיושנת" (ולגמרי בקטע טוב, זה טוב שיש אמנים כמוה שעוד חושבים במונחים של אלבומים ולא של סינגלים). אבל היא מתפזרת לגמרי ב-era עצמו, משהו ב-era האחרון שלה היה ממש ממש ממש מבולגן ולא ברור. ממש mess אחד גדול, מההתחלה ועד הרגע הזה.
בקיצור, גהגה ואדל הן כנראה שתיים מכוכבות הענק הבודדות כיום שעדיין חושבות במושגים של אלבומים. נראה עד כמה זה יצליח להחזיק והאם הקונספט הזה מת לגמרי או רק נח זמנית.
