לינה משותפת והנקה

maymaya11

New member
לינה משותפת והנקה

שלום לכולן,
רציתי להתייעץ בנוגע לגמילה מהנקה. יש לנו תאומים זהים בני תשעה וחצי חודשים. מאז שנולדו השינה שלהם ביום ובלילה לא טובה בלשון המעטה.
מילא ביום אך בלילה הם מתעוררים כל אחד לפחות 8 פעמים, לפעמים בהפסקות של 20 דקות למשך שעתיים ואז ישנים שעתיים רצוף. הזמן הרצוף המקסימלי של כל אחד מהם הוא שעתיים. כיום הם אוכלים ביום מוצקים יפה מאוד, אני מניקה אותם פעמיים ביום וכל הלילה בכל פעם שמתעוררים. כרגע אנחנו ישנים בלינה משותפת, אני באמצע וכל תאום בצד אחר שלי. אני מעוניינת להמשיך לישון עימם באותו חדר אבל להחזיר את בעלי למיטה ואותם למיטותיהם שנקנו במיטב כספינו וטרם ישנו בהם... השאלה איך עושים את זה ואיך גומלים אותם מהנקה, כך שזה יהיה יותר שפוי. אם היה לבחירתי הייתי אומרת שכל אחד יקום אחת ללילה לינוק ויחזור לישון. איך הופכים את הפנטזיה למציאות ומחזירים לעצמינו שעות שינה ושפיות?
תודה, מחכה לתשובות ועצות שלכן
מאיה
 

גלגס

New member
לינה משותפת והנקה- גמילה

הי מאימאיה!
בזמנו עברתי תקופה די דומה עם התאומים שלי. הם ישנו איתנו בלינה משותפת. בעלי דווקא גם ישן איתנו... (אחד במיטונת, אחת בינינו). הם התעוררו המון בלילה לינוק והיה שלב שחשבתי שאני מתחרפנת. החרפון באמת התאפשר כי הרגשתי שהם (וגם אני) כבר בשלים לעבור למיטות שלהם ובהמשך לעבור גמילת לילה.
ואז התחלנו תהליך שערך חודשיים-שלושה בערך של מעבר מהנקה ללא הפסקה כל היממה עד לגמילה מהנקה בכלל שעברה בצורה חלקה ומדהימה ונראה שעשתה לכולנו הרבה טוב.
אולי הסיפור שלי יוכל לעזור לך...
כתבתי על כל התהליך כאן בפורום כמו למשל בהודעה הזאת:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=1499&messageid=161710718&r=1

אבל כדי לתת לך מושג לפני שאני שולחת אותך לחיפושי ארכיון-
אני לא זוכרת בדיוק את כל השלבים והזמנים אבל אנסה לשחזר.
הכי חשוב זה להיות שלמה עם עצמך. לדעת שזה הזמן המתאים. מאד חשוב. ברגע שאת תהיי נחושה וללא שום אמביוולנטיות, תעבירי את התחושה הזאת לגוזלים שלך ויהיה להם יותר קל לקבל את השינויים (ולמדתי שזה נכון בכל שלב בהורות שחוויתי עד כה).
אנחנו התחלנו בלהעביר אותם למיטות שלהם בחדר שלנו בגיל שנה וכמה ימים. ביום הראשון ההרדמה לקחה המון זמן (איזה שעה) והיתה בסבב של השכבה במיטה, בכי, חיבוק ונשיקה, השכבה במיטה וחוזר חלילה עד שנרדמו. כל יום זה השתפר והם ממש שמו ראש ונרדמו במיטה די מהר! (בתוך כמה ימים). בהמשך גיליתי שעדיף לא להוציא אותם מהמיטה כשהם בוכים אלאל ללטף ולהחזיר לשכב. היה גם שלב שהייתי מרגיעה מרחוק. זה הרגיש לעיתים קצת אכזרי אבל הבנתי שאם אני מרימה אחד אז גם השני רוצה וזה לא נגמר לעולם.
בהמשך הלילה הייתי מניקה בישיבה את מי שהתעורר ומחזירה למיטה (זה היה שינוי גדול כי עד אז הנקתי את מי שהתעורר בשכיבה והמשכתי לישון אלא אם שניהם התעוררו יחד).
השינוי הזה שיפר את איכות השינה של כולנו בצורה מדהימה. הם התעוררו הרבה הרבה פחות. ממספר פעמים שאי אפשר לספור בכלל לפעמים בודדות בלילה.
לאחר כמה שבועות, כשההרדמה במיטות השתרשה, עברנו לגמילת לילה. שוב, הגעתי לקצה שלי... הייתי ממש מוכנה לזה והאמנתי שגם הם מוכנים לזה. אני הרגשתי שהם בשלים לזה כשהרגשתי שהם כבר תבוניים מספיק. שהם מבינים משהו ממה שאני אומרת ומההקשר. היה הרבה בכי, היה הרבה ידיים, היו לילות מתישים, אבל איכשהו זה קרה. וכשזה קרה הלילות השתפרו פלאים. וזה לא לקח כל כך הרבה זמן. פחות משבועיים. אני לא זוכרת בדיוק אבל זה בטוח כתוב כאן איפשהו בפורום...
אח"כ (או לפני- לא זוכרת את הסדר) התחלתי להגביל את מספר ההנקות שהם ינקו במשך היום. (למרות שזה לא רלוונטי לך לפי מה שכתבת). עברנו מהנקה בכל פעם שהתיישבתי איפשהו להנקה רק במקום מסויים (על המזרון) עם הכרית. הם קלטו את העניין מעולה. וככה בכל פעם שרציתי להוריד הנקה פשוט לא התיישבתי על המזרון עם הכרית. הורדתי בהדרגה כל שבוע-שבועיים הנקה עד השגענו למצב של הנקת בוקר בלבד. ממש הופתעתי (ואפילו קצת נעלבתי) שכשלא התיישבתי על המזרון באיזה בוקר הם פשוט התחילו את היום בלי לבקש לינוק. וזהו. מאז הם לא יונקים. זה היה בגיל שנה וחודשיים ושבועיים.
מקווה שהסיפור שלי עזר קצת...
בהצלחה!
 

maymaya11

New member
תודה גלגס

מצאתי את עצמי קוראת שוב ושוב את התשובה שלך, מנסה הטמיע את השלבים, לקבל חיזוקים והחלטה ברורה שאני מתחילה עם זה...תודה על תשובתך המפורטת, זה מעודד לשמוע תהליך שסופו טוב .
איכשהו עם ביתי הבכורה היה לי יותר פשוט לקבל החלטות ולעמוד בהן ועם הקטנטנים, הכל יותר מסורבל , כבד וקשה ואז אני משהה החלטות, שינויים כי פשוט אין לי כוחות ורזרבות של כוחות לבצע שינויים.
מצד אחד נעים לי לנשום אותם, להתכרבל עימם והאמת שזה גם נוח כי אז אפשר להמשיך לישון ואני לא רואה מאיפה אמצא כוחות לקום מהמיטה ולהרדים מחדש על הידיים. מצד שני, בקרוב אני חוזרת לעבוד, המציאות נכנסת לבועה הזו ועדיף להתארגן על שינה קצת יותר רציפה ופחות צפופה, אצטרך ריכוז וערנות יחסית. מצד שלישי, אני רוצה את בעלי חזרה לצידי הוא חסר לי...
איך מתנהל אצלך טקס השינה, האם אתם מבצעים אותו לשניהם ביחד או בתור, האם יש שם מאבקים או שנרדמים כבר בקלות. במילים אחרות, איך הולך להראות השלב הבא?
תודה , מאיה
 

גלגס

New member
שמחה לעזור

אני מאד שמחה שהתשובה שלי עוזרת לך אבל תזכרי שבכל משפחה דברים עובדים אחרת והילדים שלך קצת יותר קטנים...
למרות שאני גם זוכרת את עצמי משננת דברים שהאוסטרלית ויכי כתבו...

מישהו אמר לי פעם שבכל שינוי עם ילדים צריך שבועיים לקחת אוויר ולחכות שיעבור. ובדרך כלל זה פחות. ואיכשהו כשנכנסים לזה זה פחות נורא מהחששות שלנו... אבל אני מכירה את חוסר הכוחות האלו. האמת שאני עכשיו מנסה למצוא את הכוחות לקראת גמילה מחיתולים שנראה שלא תהיה לי ברירה אלא להתחיל אותה בקרוב...
לגבי טקס השינה אצלנו-
מאז שעברנו דירה לפני 3 חודשים שלושת הילדים ישנים יחד בחדר (בן 3 ובן ובת שנה וחצי). נוצרה לנו שיגרה מאד ברורה שאנו מפרים רק בסופשים ובאירועים מיוחדים.
18:00 ארוחת ערב
18:45 אמבטיה משותפת
מאחרי האמבטיה ועד 19:30-19:50 (תלוי במצב העייפות שלהם ושלי והאם אבא שלהם בבית או לא) קריאת סיפור/ משחק בחדר משחקים
ואז חיבוק ונשיקה, הגדול עושה פיפי ולמיטה.
אני יושבת על מזרון בחדר שלהם עם האייפד. לרב הבת נשכבת מיד ונרדמת בתוך דקות ספורות, הגדול מנסה את מזלו בלפטפט קצת, או שנרדם אם ממש עייף והבן התאום מתקשה להרשם ונדרשים כמה סבבים של בכי או יותר נכון קיטורים, להגיד לו לשים את הראש ולכסות אותו בשמיכה, כולל קצת התעלמות ממני ואז הוא נרדם. עד 20:15 כולם ישנים טפו טפו טפו.
אני חייבת לציין שההרדמה נעשתה הרבה יותר קלה ברגע שהם נכנסו לגנים והקטנים הפסיקו לישון שנת בוקר והגדול כמעט ולא ישן צהרים בגן ואם ישן אז רק חצי שעה.
בקיצור, כשהם עייפים הם נרדמים.
המרה הכי גדולה שלי כרגע זה שאדם (הקטן) מתעורר כל בוקר בין 4 וחצי ל5.
ולכן עכשיו אני אגיד לך חילה טוב ואפרוש למיטתי...
בהצלחה!
 
למעלה